כמה סקסי להיות אנגלוסכסי בישראל. כולם כאן אוהבים לדבר אנגלית (כי הרי למה ללמוד שפה מכיתה ד' ולא להשתמש בה?), הנוער היום משתמש יותר ויותר בסלנג הלקוח מהז'רגון האמריקני בעיקר, ובכלל ההצהרה "אמריקה!" מעולם לא נפרדה מהמחשבה על משהו טוב, גדול שהאפשרויות הטמונות בחובו אינסופיות. נכון, לקנדים, דר' אפריקאים, אוסטרלים, בריטים אנחנו מתייחסים קצת פחות והנטייה להתייחס לקבוצת האנגלו-סכסים, היא יותר כאל אמריק-סכסים, אולם מקומם של האחרונים בהוויה הישראלית לא נפקד. חלקם עלו ועולים לישראל מדי שנה וחלקם משתלבים בתעשיית היין, הבירה והאלכוהול הישראלית אם כיצרנים, כצרכנים או כאנשי מקצוע היקפיים (שיווק, עיתונות, צילום). שמות חדשים צצים בכל שנה והעניין הוא שהם יודעים מה הם עושים.

אין ספק כי בעשור האחרון, מבין המדינות האנגלוסכסיות, העלייה מארה"ב היא המשמעותית והגדולה ביותר וכך גם השפעתה של ארה"ב כמעצמה שמנסה לקבוע את כללי המשחק אצלנו ואצל שכנינו (ללא הצלחה יתרה). על פי נתוני משרד העלייה והקליטה בין שנת 2006 לשנת 2015 (כולל) עלו לישראל סך הכל 203,148 עולים חדשים, מתוכם 43,911 עולים מהמדינות האנגלוסכסיות (22%) ומתוכם 30,572 עולים המהווים 15% מארה"ב בלבד. בודדים מהם אף השתלבו בתעשיית היין, הבירה והאלכוהול המקומית ועושים חיל כל אחד בתחומו. את חלקם ניתן לפגוש באירועים ובפסטיבלים המתקיימים בתחומים אלו למכביר בישראל, אולם לא במספרים מספקים. רוצה לומר – חשבנו שאתם יודעים ואוהבים לשתות, הצטרפו לחגיגה הישראלית שכבר מזמן מציגה בירות איכותיות, כהילים טעימים ויינות ברמה בינלאומית.

תסיסה מוקדמת? 

אחד הדברים שביקשנו לבדוק עם היצרנים הוא האם הרעיון להקים יקב / מזקקה / מבשלה, הבשיל בהם לפני עלייתם לישראל או שמא שבעת מיני הארץ הכו בהם והם החליטו להתסיס אותם לדעת. הייננית לורי לנדר והמבשל / מזקק דני נליסון כלל לא חשבו על השתלבות בתעשייה זו קודם לעלייתם ארצה. לעומתם, עבור דיוויד זיבל המזקק לנו מיני כוהלים היה זה חלום שהיה לו משך שנים רבות ורק עם הגעתו לרמת הגולן החליט להגשים אותו. אצל ג'רמי וולפלד הדברים היו מעט שונים. ג'רמי עלה ארצה בפעם הראשונה בגיל 20, ישר לשירות צבאי. לאחר שירותו הצבאי כשחזר לארה"ב ללמוד את תחום האירוח והקולינריה, פרצה בעוצמה, תופעת מבשלות הבירה הקטנות (microbrewery) בארה"ב. כך גיבש לעצמו תוכנית להקים מבשלה דומה ישראלית, מקום תחתיו יוכלו לחסות דתיים וחילונים, יהודים ולא יהודים, מקום לכולם. עלייתו (השניה) ארצה מספר שנים מאוחר יותר, הביאה למימוש החזון.

השפעת מדינות המוצא של המרואיינים אינה ניכרת לחלוטין במוצריהם, אולם גם אינה נעדרת. נילסון למשל החל כמבשלת סיידרים (תפוחים) והיום בנוסף הוא מזקק כהילים שאחד מהם הוא "Moonshine" ("וויסקי לבן", בורבון ללא חבית) המזוקק על פי מתכון אמריקני מבוסס תירס. לנדר, המייצרת בעיקר ממסכים של יינות אדומים נותנת כבוד לזן הזינפנדל, שעל אף שהוא נפוץ יותר כמי שמגיע מאיטליה (פרימיטיבו בשמו האיטלקי), מאוד מזוהה עם האמריקנים. זיבל אמנם עלה לישראל מקנדה, אבל נולד בצרפת ומכאן דווקא משיכתו למשקה האבסינט.

על חווית עליה שונה מכפי שהכרתם 

התרגלנו עם השנים לשמוע במערכונים של ארץ נהדרת את "לובה" חוזרת ואומרת "קשה, קשה". טוב, לעזוב הכל ולנדוד לארץ אחרת, גם אם זו הארץ המובטחת, זה קשה. חוויות העלייה האישיות (מאוד) נפרשות כאן על טווח די נרחב. נילסן למשל מספר כי חווית העליה הייתה "פנטסטית. אחת למיליון" וכי מעבר לקשיי הסתגלות רגילים, הייתה זו הרפתקאה חיובית מאוד. אשתו פאם רצתה לחיות בישראל מאז ימי ילדותה ולאחר שהיא נדדה אחריו מחווה לחווה בארה"ב במשך 25 שנים, הם החליטו שהגיע הזמן להגשים ולחיות את החלום שלה. הם עלו לישראל לאחר שמכרו את חוותם ומבלי שהיו בארץ קודם לכן. באותה העת לא היו להם כאן משפחה, חברים והם לא הכירו איש. כך הם עלו הוא, אשתו, שלושה ילדים בגיל ההתבגרות ושני הורים מבוגרים, ללא שפה עם כרטיסים לכיוון אחד.

זיבל מתאר גם הוא את חווית העלייה שלו כחוויה "חלקה", בעיקר הודות לידיעתו את השפה העברית ומכאן יכולת תקשורת קלה עם הסובבים.

במקרה של לנדר הייתה זו "טעות" שארעה בגיל נוח ופתוח לשינויים. היא הגיעה לישראל במסגרת תכנית לימודים לסטודנטים מחו"ל, בימים בהם ישראל הייתה עדיין אהודה ברחבי העולם. היא התאהבה ברעיון שכדי לחוות את היהדות מספיק היה לה להיות בישראל ולא הייתה צריכה להיות דתיה לשם כך, בשונה מאוד מהחוויה של יהדות דתית בגולה. את הקשיים הראשוניים שלה מתארת לנדר כקשיים של מנטליות שאין זה סוד שמאפיינת אותנו – בוטות, תרבות ה"יהיה בסדר", דיוק שהוא "בערך" ועוד. אחד הדברים שמאוד קסמו לה אז וגם היום הוא העובדה שהבציר מתרחש בסמוך לראש השנה, תקופה של התחדשות.

והנה מישהו שעלה פעמיים לישראל. עבור ג'רמי "העליה לישראל היתה ברורה מאליה". זה לא תהליך קל כפי שהוא מספר. השנים הראשונות היו עבורו הקשות ביותר: "ניסינו להשיב לעצמינו על שאלות כמו איפה להתיישב ולגדל את ילדינו? איך להגשים את החלום שלי ובד בבד לייצר הכנסה לתמיכה כלכלית במשפחה? כמה להתפשר כדי להשיג את החלום?" אבל גם הוא וגם אשתו ידעו שהם באים כדי להישאר ויהי מה.

מהם הקשיים העיקריים בהם נתקלתם בהקמת מבשלה / יקב / מזקקה בישראל והאם היה הדבר קל יותר לביצוע בארה"ב? 

ג'רמי מספר שלקח לו למעלה מ 20 שנים לפתוח את ג'מס. "היו אלו 20 שנים בהם למדתי, התפתחתי ונהייתי מודע לעצמי כאדם וכמבשל בירה. לקח לי זמן לחדד את החזון שלי, למצוא את השותפים הנכונים ולבסוף להוציא לפועל את החלום שלי. כנראה שזה היה קורה גם בארה"ב אבל זה לא משנה כי זו לא הייתה אופציה עבורי".

נילסון מספר על קשיים שמי מכם העוסק בבירוקרטיה הישראלית הרבה לעייפה, מכיר היטב. "בפתיחה של כל עסק קטן בישראל יש את האתגרים שלה אם זה עם משרד הבריאות, שירותי הכבאות, מחלקת שפכים ועוד מחלקות רבות אחרות". ועם זאת הוא מציין כי זה לא היה קל יותר אם היה מקים את העסק בארה"ב.

לנדר מספר שעשיית יין היא צורך או משיכה ואין בהכרח קשר לכך שעלתה לישראל. לנדר מספרת: "נפלתי על קרקע פורייה של אותו הזמן או תקופה באזור שלנו: התודעה של ענבים והקשר לקרקע, מקומיות / locality. אפשר לומר ש'נפלתי' לתוך עשיית יין. הטעמים והריחות והצבעים משכו אותי, שילוב של דיוק ויצירתיות, קביעת מסגרת של חוקים על אזוריות ולבנות את היינות במסגרת זאת. היקב גדל יחד עמנו, גדלנו איתו. בארצות הברית לא מאמינה שהייתי מגיעה לזה".

כולם מסכימים שהדרך ה"ישראלית" לעשות עסקים שונה מהדרך בה עושים עסקים במדינות המקור שלהם. נילסון למשל אומר שבהנחה שאדם עומד להשתמש בכספו שלו לשם הקמת עסק, הוא נדרש להביא עימו הרבה כסף, הרבה מאד ומאידך לא לאבד בדרך את התשוקה לדבר, לא לוותר ולחיות את החלום. ג'רמי מחדד ואומר כי חשוב לזכור לשמור על "ראש פתוח" ולהקיף את עצמך באנשי מקצוע שיוכלו ללוות אותך בנבכי הביורוקרטיה של פתיחת עסק. "אני חושב שטעותם של מהגרים רבים היא בחשיבה שהם יוכלו לעשות דברים בדרך בה היו רגילים במדינתם וזה לא עובד כאן. במקום להתלונן ולנסות להביס את המערכת המקומית, עדיף ללמוד את דרכיה ולפעול כדי לשפר אותה כאזרח בחברה הכללית".

כמה מילים על תרומתן של המדינות האנגלסכסיות לתעשיית היין והאלכוהול הישראלית 

מאז החלה מהפכת היין הישראלית בתחילת שנות ה 90 של המאה הקודמת, החלה נהירתם של צעירים אשר רואים את עתידם בתחומים אלו, לפנות ללימודים במדינות אלו ובהן אוניברסיטת UCDavis האמריקנית ואונ' אדלייד האוסטרלית (בעיקר בתחום היין). נטייה זו אשר החלה עם שליחתם של ייננים ללימודים מטעם "יקבי כרמל" הולכת וגוברת בשנים האחרונות והתוצר המתקבל הוא ייננים בעלי השכלה רחבה, ידע ונסיון. יחד עם זאת חשוב לומר כי תעשיית היין והאלכוהול הישראלית, על אף המהפכות שחוותה, עודנה מחפשת את דרכה הן בפן המקומי והן בפן הבינלאומי ועל אף הקשר הגורדי שבין עשיית יין "American style" ישנה בשנים האחרונות מגמה הולכת וגוברת של התנתקות מפרי ריבתי, עודף עץ ובומבסטיות אלכוהולית (ככל שניתן במדינה חמה כשלנו).

תחום הבירה קל יותר לעיכול בקרב הקהל הישראלי, גם בגלל התאמתה של הבירה לאוכל שלנו, גם בגלל אופן ההכנה הקל והקצר באופן יחסי ליין למשל והן בגלל המחיר. לא כל שכן בתחום האלכוהול העושה את צעדיו הראשונים והזהירים בישראל בשנים האחרונות ולא רק מתחת לשולחן ביקבים המייצרים גראפה משאריות קליפות הענבים. רואים לפתע ג'ין ישראלי, "מונשיין", עראק ומיני תזקיקים נוספים כמו האבסינט של מזקקת רמת הגולן למשל.

מאיפה הכסף?
שאלה שלא כולם אוהבים לדבר עליה. לא הכל אמריקה! אבל לא מעט מגיע משם. ראשית כפי שאמר נילסון בתחילה, אם אתה רוצה להקים עסק תצטרך להביא עמך הרבה כסף. אבל יש גם אלו המשקיעים כאן מתוך אמונות הקשורות בנצרות וביהדות. כך למשל הארגון הנוצרי "היובל" עליו כתב חיים הלפגוט בכתבתו "יקבי יהודה ושומרון" (WINET מספר 194 מרץ 2015), שמקורו בטנסי ארה"ב ואשר רוב חבריו הם חקלאים מארה"ב ואחרים מניו זילנד ואירופה המבקשים "להשתתף בתהליך הגאולה של אדמת ארץ ישראל".

כך למשל הנוצרים האוונגליסטים התורמים כספים רבים ומשמעותיים מאוד לפעילויות שונות בישראל (כולל במסגרת משרדים ממשלתיים וארגונים שונים) ובכלל זה גם לחקלאות הקשורה בתעשיית היין והאלכוהול בארץ הקודש. חלק מפעילותם של האוונגליסטים נעשית בעזרת הקרן השנויה במחלוקת בקרב זרמים שונים, עליה אנו שומעים ברדיו חדשות לבקרים, הקרן לידידות של הרב יחיאל אקשטיין או בשמה המלא באנגלית " International Fellowship of Christians and Jews".

לאלו נוספים משקיעים שמקורם במדינות אנגלוסכסיות ומבוססים דיו לעשות כן, או ישראלים שחולקים את זמנם כאן ושם.

לא לעולם חוסן?
האם בשנת עצמאותה ה 68 של מדינת ישראל צפויות לנו עוד הפתעות מהמדינות האנגלוסכסיות? אינני פרשן פוליטי אולם אני מקווה שלא נחזור לימים בהם לא יכולנו להישען עליהן. מאידך, בצד הנוצרי, נוצרים הרוצים לגאול את אדמת ישראל ימשיכו ככל הנראה לרצות בגאולה ובהעברת ממונם לכאן. ובצד היהודי, אין ספק שגלי העלייה המתונים ימשיכו להתקיים ובתוכם נקווה שנמצא עוד אנשי יין, בירה ואלכוהול שישביחו את התוצרת המקומית וישווקו אותה ברחבי העולם. הם, שהאנגלית שגורה בפיהם מינקות, השגרירים הטובים ביותר שיש למדינתנו, מדליקי האבוקות בקהילות היין והאלכוהול שמחוץ למדינתנו.

ולתפארת מדינת ישראל!