Photo by form PxHere
אתחיל מהסוף. הלימונצ'לו טעים, מרענן, מתוק מאוד וכשהוא בצורתו האותנטית ביותר גם לא מכיל תוספים למיניהם. הוא מהנה במנות קטנות לפני הארוחה לפתיחת התיאבון או אחריה לסגירה אחרונה של התיאבון והערב. אבל הנה אזהרת מסע קטנה – המשקה עתיר סוכר ואלכוהול ויש להיזהר משתייתו המופרזת.
אין ספק כי לימונצ'לו הוא אחד מהליקרים הפופולריים ביותר באיטליה ומי שטייל באיזור אמלפי, סורנטו ובסיציליה יודע שאי אפשר להתחמק מהליקר הזה גם אם מאוד רוצים. בכלל נראה כי האזור הוא מעיין מקדש מתמשך ואינסופי לפרי הלימון המופיע בכל פינה וגינה. באמלפי וסורנטו במיוחד, בסמטאות שבימים שפויים שוקקות תיירים, החנויות מתפוצצות מהצבע הצהוב. הלימון מופיע כעיטור על כלי קרמיקה, רקום על מגבות, מפות וסינרים, בבקבוקי משקה, במשקה הברד ובעוד מיני תצורות. נראה כי אפשר להאיר את רחובות סורנטו רק מהשתקפות הצבעים הצהובים הבוקעים מהחנויות.
אולם עם כל זאת שהלימון מזוהה מאוד עם איטליה ועל אף שקשה לדמיין היום מטבח בכל מקום בעולם שאינו עושה בו שימוש, הוא לא נכח שם מאז ומתמיד. מקור שמו מהשפה הערבית ופרי הלימון כפי שאנחנו מכירים אותו היום הוא תוצר הכלאה שמקורה בדרום אסיה (צפון הודו של היום, בורמה או סין – הדיעות חלוקות). הלימון הוא הכלאה של ציטרון (ככל הנראה אתרוג או דומה לו) עם תפוז והוא הגיע ממולדתו לדרום איטליה בתקופת האימפריה הרומית. מאות שנים מאוחר יותר התפשט משם לפרס, עירק ומצרים.
הכל א-לה לימונה
לאיטליה הגיע הלימון בזכות קשרי מסחר בין הרפובליקה של אמלפי (מאה 10-11 לספירה) והמזרח התיכון. הלימון היה אז קטן וכמעט לא אכיל. במהלך הזמן חקלאים הכליאו אותו עם סוג מקומי של תפוז מריר ליצירת "נוסטראטו" שעד היום נחשב לאביו של "Sfusato d'Amalfi". תיעוד ראשון של איכות הלימונים באיטליה נרשם בשנת 1646, ובתקופה הויקטוריאנית (1832 לערך ועד 1901) הפך גידול עצי לימון בחצרות ארמונות האצילים באירופה לסמל סטטוס ויוקרה, זאת לצד הפיכת הפרי לבעל חשיבות כלכלית עצומה. התפתחות זו הובילה את הפיכתה של מה שאנחנו מכנים הדרך האמלפיטנית הכוללת עיירות יפהפיות כמו פוזיטנו, רבלו ועוד מעקרה חקלאית לפורה ועשירה בלימון.
מספרים שבשנת 1900 בקירוב, אחיינה של מריה אנטוניה פראצ'ה, בעלת אכסניה קטנה באי אזורה (Azzurra) שמול חופי סורנטו, פתח בר. המשקה שהפך מזוהה עם הבר הוא ליקר לימון שיוצר לפי המתכון של דודה מריה אנטוניה. בימים שאחרי מלחה"ע ה-2, בנה החל למכור את המשקה למסעדות סמוכות ובשנת 1988, בנו מאסימו קנאלה החל בייצור של לימונצ'לו בנפח קטן והיה חכם דיו לרשום אותו כסימן מסחרי. מאידך, לאזורים שונים בדרך האמלפיטנית ישנם סיפורים רבים נוספים. אפשר להבין את העובדה שלצד הצלחתו של המשקה מעורר התאווה הזה, התפתחו אגדות עם רבות. אולם הדבר המפתיע ביותר לגביו הוא הזמן הקצר בו הוא נוכח לעומת מהירות חדירתו לתרבות האיטלקית כאילו היה בה מאות בשנים, ועוד יותר מכך הזיהוי שלו עם איטליה בעיני העולם כולו.
מה נותן את הקיק לצידו הקדמי של המגף?
לימוני סורנטו. אלו הם לימונים ייחודיים שזכו להגנה חוקית ומסומנים IGP מאז 2008, כמו מוצרים חקלאיים אחרים שהם מקומיים ומוכרים ככאלה. לימוני סורנטו גדלים רק בשטח אחת המועצות המשתרעות בין Vico Equense ל Massa Lubrense ולאי קאפרי. הקטיף הידני שמא יגע מתת האל בקרקע, מתרחש בין פברואר לאוקטובר. כל ניסיון לכנות לימונים שאינם לימוני סורנטו, שבין מאפייניהם צורה אליפטית סימטרית, גדולים, קליפה עבה ממנה מכינים את המשקה, יכול להיתקל בתביעה משפטית חמורה מאוחר יותר. לימונים אלו נחשבים לאיכותיים ביותר לצד לימוני אמלפי "Sfusato d'Amalfi" המניבים כ 100,000 טון בשנה.
זה לא משקה מסובך להכנה ואם יודעים כיצד להכינו, בתוך שלושה חודשים בלבד יש בידיכם לימונצ'לו מרהיב. סך הכל מדובר במיצוי קליפת הלימון באלכוהול (בד"כ 95%) על אף שניתן לעשות זאת גם עם גראפה או וודקה בשיעור כהל 40-70% לערך. אל המיצוי מוסיפים מים, סוכר ומחכים בסבלנות. זהו, זה הסיפור בעיקרו. לימונצ'לו מקומי חף מתוספי צבע, טעם וריח אולם בלימונצ'ולו המיוצא לעיתים ניתן להיתקל בחומרים אלו המיועדים לשמר את המשקה לאורך זמן מעבר לים. פעם נהגו להגיש את הלימונצ'לו בטמפ' החדר אולם כיום ההעדפה היא להגישו קר ואפילו לערבבו עם מי טוניק אם רוצים.
אולם מה עושה לימונצ'לו טעים באמת? התשובה ברורה – חומר הגלם הלא הוא הלימונים ובעיקר איכות קליפתם. אחר כך הכוהל בהם עוברות הקליפות את המיצוי אך ראשית כל הלימון. היות והמקצוע שלי אינו חף מסיכונים, התכנסנו מספר אנשים בביתי לטעימת לימונצ'לו המיובאים לישראל בעיקר מאיטליה אבל גם מספרד ומהולנד (יש טוויסט – חכו לרשמי הטעימה). הבקבוקים שונים האחד מן השני ולחלקם מראה יוקרתי של ממש. הערה: בכל המשקאות מריחים ומרגישים היטב את הלימון ועל כן אציין רק ריחות וטעמים נלווים.
Isolabella (איסולבלה) – צפ' איטליה, 30% אלכוהול, משקה מאוד נוכח, מראה מעורפל, פרחוני, בטעמו חריפות של ג'ינג'ר, מרקמו חלק, גוף מלא וריכוז הטעמים מאוזן. טוב מאוד.
Lorenzo Inga Selection (לורנצו אינגה) – צפ' איטליה, 25% אלכוהול, משקה סירופי, כמו ממתק, מראה צלול, באף מחטי אורן, בפה מפולפל מרקמו חלק, גוף מלא, טעמים מאוזנים. חביב.
Limoncino Bottega (בוטגה) – צפ' איטליה וסיציליה, 30% אלכוהול, לימונצ'לו מבוסס גראפה, מראה מעורפל בהיר יחסית לאחרים. בריח ניתן למצוא ורדים, מרקמו חד יותר, גוף מלא, טעמיו עוצמתיים וגם בו ניתן לחוש בחריפות של ג'ינג'ר. ללא תוספי צבע וטעם. טוב.
Pallini (פליני) – מרכז איטליה אולם עשוי מלימונים מאזור אמלפי (Costa d'amalfi), 26% אלכוהול, מראהו מעורפל ומעט זרחני. איזון הטעמים והריחות בולט בו מאוד והוא "רגוע" יותר מהאחרים. מרקמו חלק, גוף בינוני עם מעט חריפות וחמיצות. טוב.
Piemme (פיאמה) – סורנטו איטליה, עשוי מלימוני סורנטו וציון IGP מצוי על הבקבוק בגאון. 32% אלכוהול, ללא תוספי צבע וטעם. מעורפל במראהו ובעל צבע עמוק, באף נענע, קליפת לימון. מאוזן ועל אף האלכוהול הגבוה מאוזן עם הסוכר היטב. עשבוני וחריף. טוב מאוד.
Villa Massa (וילה מסה) - סורנטו איטליה, עשוי מלימוני סורנטו וציון IGP מצוי על הבקבוק בגאון. 30% אלכוהול, ללא תוספי צבע וטעם. אחד הטובים בטעימה. מראהו מעורפל וצבעו דהוי, ריחו פרחוני וטעמו מזכיר מרציפן בקדמת הפה בעוד מרקמו חלק, גוף בינוני. חריפות שיורית בסוף. טוב מאוד.
Luxardo (לוקסרדו) – דר' איטליה, לימוני אמלפי וקאפרי, 27% אלכוהול, מבוסס על מתכונה המקורי של המשפחה. הליקר מבוסס לימונים מובחרים הגדלים על שיפולי מצוקי האמלפי ובאי קפרי, שבדרום איטליה. מראהו צלול וזרחני מעט. זה לימונצ'לו לאנשים שאוהבים ארטיק לימון של פעם כמוני, הטעם בול ומלווה במעט מרירות. טעמו חד, גוף בינוני. טוב.
Lazzaroni (לזרוני) – סיציליה, 32% אלכוהול, הבקבוק מגיע עם קופסת פח מהודרת. מראהו צלול, ניתן להריח מנטה ובפה חריפות של ג'ינג'ר, מרקם חלק, גוף מלא, טעמים אינטנסיביים. ללא תוספי צבע וטעם. טוב מאוד.
Fiorito (פיוריטו) – הולנד עם לימונים המיובאים מסיציליה, 31% אלכוהול, לימונצ'לו עדין, מראהו מעורפל, אדמתיות בריח ופלפל לבן, מרקמו חלק, גוף בינוני, שונה בטעמו מהאחרים , מאוזן. טוב.
Lim (לים) – ברצלונה ספרד, מה רע בלימונים ספרדים? 30% אלכוהול, מראהו צלול וזרחני מאוד, ניתן לחוש באלכוהול בעוצמה גם באף, מרקמו חלק, גוף בינוני, עקצוץ לא נעים במיוחד. סביר.
