השם בורדו מעביר לשומעיו וקוראיו מחשבות רבות וגורם לתחושה מיוחדת. לא רק שם של מקום - עיר, לא רק צבע אדום רב משמעויות ולא רק יין אדום, אלא הכל ביחד, ומעבר לזה עולם ומלואו עם סיפור עשיר ומרתק.

בורדיגאלה נוסדה במאה ה - 3 לפנה"ס ע"י שבטים קלטים שנדדו דרומה מצפון גאליה ומרכז אירופה. אי אפשר שלא לראות את הקשר בין התפשטות וכיבושיה של האימפריה הרומית וסחרה ביין, לבין התפתחות כרמי היין ויצורו ברחבי גאליה (היא צרפת היום).

לפני ואחרי כיבושה ע"י רומא עד הגיעם לבורדיגאלה (שמה העתיק של בורדו), הגפנים הראשונות הובאו לחופי גאליה ע"י היוונים בני העיר פוקאיאה שייסדו את העיר מאסליה (מארסיי היום) בערך בשנת 600 לפנה"ס ועוד כמה ערים נוספות. השתלטות רומא בשנת 125 לפנה"ס על גאליה-טראנס אלפינה ה"פרובינציה" הרומית הראשונה במערב גאליה, שבהמשך נקראה "פרובנס" עד עצם היום הזה, האיצה את קצב גידול ותפוצת כרמי היין ב"פרובינציה" ובהמשך בשאר אזוריה של גאליה צפונה לאורך עמק הרון ומערבה לכיוון בורדיגאלה, (גאליה טרנסאלפינה פירושה גאליה שמעבר לאלפים). בראשית המאה הראשונה לפנה"ס הייתה פומפיי מרכז גידול ייצור ושיווק יין הגדול ביותר בחלק זה של האימפריה הרומית, היינות שנשלחו מפומפיי הגיעו גם לבורדיגאלה.

חורבנה הפתאומי של פומפיי בשנת 79 לפנה"ס רק האיצה את נטיעת הכרמים ברחבי האימפריה והפרובינציות. תהליך זה קיבל תנופה נוספת עם כיבושה של גאליה ע"י יוליוס קיסר בין השנים 58 - 52 לפנה"ס.

יוליוס קיסר בונה משקם ומפתח את גאליה ומחלק אותה לפרובינציות. בפרובינציה אקוויטאניה הגדולה מכולן, בחלקה הדרום מערבי שוכנת העיר ההולכת נבנית וגדלה - בורדיגאלה, על הגדה המערבית של נהר הגרון כ - 100 ק"מ מהמקום בו הוא נשפך לאוקיאנוס האטלנטי. השליטה של בורדיגאלה בסחר המחצב החשוב - בדיל, הודות לנמל פנימי גדול, נוח ורחוק מהים, דוחפת בשנת 56 לפנה"ס את קראסוס (CRASSUS) אחד מסגניו של יוליוס קיסר להתחיל בתנופת בניה גדולה בעיר, נבנים כל המרכיבים המאופיינים לעיר גאלו-רומית גדולה; רחובות גדולים וארוכים, אמפיתיאטרון, מקדשים, בנייני ממשל ואמת מים כעורק חיים ראשי. השקט והשגשוג הכלכלי נמשכים ברחבי הפרובינציה, ובמקביל לפריחה בסחר היין המגיע מאיטליה, גדל וגובר גידול הגפן וייצור היין המקומי. תקופה ומצב זה מגיעים לשיאם וביסוסם ע"י הקיסר אוגוסטוס

(27 לפנה"ס - 14 לסה"נ) וידוע בשמו ה"שלום הרומאי" בכל רחבי האימפריה.

ייצור היין המקומי בפרובינציות מתחיל להתחרות בייבוא היין מאיטליה ופוגע בכלכלת איטליה הרומית, והקיסר דומיטיאנוס (81 - 96 לסה"נ) מצווה להשמיד לפחות מחצית משטחי הגפנים ברחבי הפרובינציות, גזרה זו בוצעה באופן חלקי. בשטחה הדרומי של הפרובינציה אקוויטאניה היה גידול הגפן מוגבל יותר בהיקפו והיו ידועים בו שני מיני יינות גאלים: האלוברוגי והביטוריגי או בלשון ימיינו יין בורגונדי ויין בורדו כל זה עד סוף המאה ה - 3 לסה"נ. (שימו לב היכן מתחילה ההיסטוריה...) העיר וכלכלתה משגשגים כמו בשאר הפרובינציות הרומית של גאליה, תקופה זו מופרעת עקב פלישת הברברים לגאליה כולל אקוויטאניה ובורדיגאלה בשנת 276 לסה"נ.
רצה הגורל ו"עולם" היין העתיק ברחבי האימפריה הרומית יצא נשכר מאירוע ותאריך זה שהתרחש, בשנה זאת עולה לשלטון ומוכתר כקיסר מארקוס אורליוס פרובוס, בן לכורם מהפרובינציה פנוניה (הונגריה וצפון מדינות יוגוסלביה היום) שהעביר את רסן הקיסרות מידיהם של קיסרים בני איטליה לקיסרים בני הפרובינציות, פרובוס ממהר לגאליה ותוך שנתיים של מלחמה קשה, הוא משחרר אותה מעולם הקצר של הברברים ומבצר את העיר בורדיגאלה. כבן הפרובינציות ובנו של כורם, מבטל פרובוס את האיסור לגדל כרמים ללא הגבלה ברחבי האימפריה והפרובינציות, ומעודד את חידוש והמשך נטיעות כרמים בעיקר בפרובינציות המערביות, עובדה זאת מממשת את הדאגה של פרובוס לספק יין לחיילי הלגיונות בפרובינציות הצפוניות והמזרחיות. בורדיגאלה הופכת להיות מרכז חשוב לשיווק היין לפרובינציות ובמקביל נעשית גם מרכז לגידול כרמים וייצור יין בזכות עצמה. עובדה זאת הקלה על השלטון המרכזי במשימתו לאספקת היין למוצבים האימפריאליים הרחוקים בצורה ניכרת הן מבחינה כספית והן מבחינה מבצעית.

תקופת הפריחה של בורדיגאלה מגיעה לשיאה במאות 5 - 4 לסה"נ, כרמים רבים ונוספים ניטעים באזור ובסביבת העיר ותעשיית היין בנסיקה. מבחינה רוחנית העיר מבורכת באנשי רוח רבים ומפורסמים והאוניברסיטה שלה נחשבת לטובה בין האוניברסיטאות הגאליות. מפורסם במיוחד הוא המשורר אוסוניוס (AUSONEIUS) שליווה את מאורעות התקופה ותרבות היין בכתיבתו, (שמו קשור לשאטו אוסון (CH. AUSON) שבאזור -

סנט אמיליון), אחד מתיאוריו המפורסמים בנסיעתו לחבל המוזל שבגאליה הצפונית (היום גרמניה) כיצד עוטרים הכרמים את הנהר משתי גדותיו ומוסיף; "ממש כמו שהגפנים בארצנו עוטרים את נהר גארונה המצהיב שלנו".

נפילתה הסופית של האימפריה הרומית המערבית מביאה כובשים ושליטים רבים לאקוויטאניה ובורדיגאלה עד לימי הביניים. במאות ה - 12 - 11 בורדו מוצאת עצמה בבדידות מזהרת חשובה מאוד והיא היכולת לשווק את יינותיה דרך הים באוקיאנוס האטלנטי לאנגליה ולשאר ארצות הצפון עובדה שנתנה לבורדו יתרון משמעותי מול מתחריה, בשנת 1152 נפתח חלון הזדמנויות נוסף בפני עולם היין של בורדו שמנצלו עד תום. אלינור יורשת הכתר מאקוויטאניה, גרושתו של מלך צרפת לואי ה - 7 נישאת להנרי פלאנטאז'נה שלאחר שנתיים מוכתר למלך אנגליה ומאליו גם לשליטה של אקוויטאניה,

וכל שאר חלקיה המערביים של צרפת, בנם של אלינור והנרי השני הופך להיות המלך ריצ'ארד הראשון וקובע את מקום מושבו בבורדו, אחיו ג'ון שירש אותו עשה עסקה עם אזרחי בורדו: אוניות לסייע לו במלחמותיו תמורת מיסים נמוכים, פעם נוספת זוכה בורדו ביתרון מול מתחריה יצרני היין במרכז צרפת המשווקים את יינותיהם דרך נהר הלואר הנשפך לאוקיאנוס האטלנטי ודרך נמלה של העיר לה רושל (LA ROCHELLE) השוכנת אף היא לחוף האוקיאנוס האטלנטי. בורדו ממשיכה ליהנות מתוצאות האירועים הפוליטיים מלחמתיים בין צרפת לאנגליה. נקודת המפנה החשובה מתרחשת בשנת 1224 כאשר מלך צרפת כובש את נמל לה רושל ובכך גדלה תלותה של אנגליה בנמל בורדו לאספקת תצרוכת היין שלה, ובורדו שוב זוכה ביתרון כלכלי עצום מול מתחריה שנחסמה דרכם לנמלי הייצוא, עובדה זאת גרמה לגידול משמעותי בצי האוניות המשיטות את היין ליעדיו ובעיקר לאנגליה, מצב חדש זה הביא גם לגידול בייצור היין ומכירתו, שגשוגו של ייצור היין וענף הספנות בבורדו מגיע לשיאו, וכדי לסבר את האוזן ולהמחיש את עוצמתה של נקודת המפנה שחלה בבורדו במאה ה - 14 הרי כמה נתונים מדהימים: צי ההובלה הימי מונה 900 אוניות ומוביל בממוצע בשנה (לפי נתונים רשומים) 75,000.000 ליטר יין שהם 100 מליון בקבוקים. השטח הנטוע המתרכז באזורים סביב העיר בורדו מוערך כ - מיליון דונם (קצת פחות מהשטח היום).

עיקר הכרמים נטועים באזור סנט אמיליון, גראב, פרימייר קוט דה בורדו ובחלקו הדרומי של המדוק, הקרוב לעיר בורדו. אנגליה הייתה צרכנית היין הגדולה ליינות בורדו, למעלה מ - 50% מהייצוא (לפעמים עד 80%) והשאר למדינות הצפון הבלטיות, צפון גרמניה, אירלנד וסקוטלנד.

מלחמת מאה השנים בין צרפת ואנגליה אינה פוגעת בייצור ובשיווק היין מבורדו -

(1338 - 1453), מלכי צרפת מעבר לשאיפותיהם המדיניות להחזיר את אקוויטאניה לשלטון צרפת, מתקנאים באנגליה השולטת על אזור היין מספר אחד בצרפת (כבר אז), הכובש את מקומו כאזור היין המוביל בעולם. באותה התקופה נקראת הפרובינציה של בורדו גואיאנה (GUIENNE) ודגלה האדום המפורסם עם האריות, מונף עד היום בגאווה במקומות רבים באזור בורדו, סמוך לדגל ה"טריקולור".

מלכי צרפת לא חסכו מאמצים להחזיר את גואיאנה לשליטתם והקרב המכריע שנערך בין כרמי קסטילון (CASTILLON) כמה ק"מ מסנט אמיליון בשנת 1453 הביא לסיומה של מלחמת 100 השנים (אגב המלחמה ערכה 115 שנה) והחזרתה של הפרובינציה גואיאנה עם בירתה בורדו לשלטון צרפת, ובזה תם לו שלטון אנגליה בן כ - 300 שנה.

בבורדו עיר נמל מסחרית חשובה, עיר של סוחרים ואומנים, צומחת ומתפתחת אצולה בורגנית שזוכה להקלות מהשלטון החדש: הזכות לשאת חרב והחשובה מהן: הזכות להיות אדונים לאדמתם. שכבה זו שהתעשרה במשך מאות בשנים מעיסוק במסחר ובסחר ימי החלה לרכוש אדמות מחוץ לעיר. הגל הגדול הראשון היה דרומה ומזרחה מהעיר באזורי גראב וליבורן (סנט אמיליון נכללת באזור זה) במאות 16 וה - 17, והגל השני מגיע לשיאו במחצית השניה של המאה ה - 18 באותם האזורים שהוזכרו כבר וכן במדוק, תת אזור היין.

אנגליה נותנת ליין האדום של בורדו את השם (שהפך למושג בעולם ושם נרדף ליין אדום) במשך מאות שנים - קלרט (בתחילהCLAIRT ובהמשך CLARET).

סוחרי היין של בורדו שמובילים בעצם את הענף כולו בהיקף ובצורה לראשונה בעולם אחראים להמשך הטיפול ביין לאחר ייצורו, הם מובילים מהפכה עולמית חדשה: "אומנות יישון היין" - "THE ART OF WINE AGEING" הודות לשימוש לראשונה בגופרית לחיטוי וניקוי החביות וכל שאר הכלים הקשורים לטיפול ביין וכן לתחילת השימוש ההמוני בבקבוקי זכוכית ופקק השעם שמופיע אף הוא בסביבת אמצע המאה ה - 17, עובדות אלו מאריכות את חיי היין בחבית ועוד יותר בבקבוק ומשפרות את טיבו. השימוש הנרחב בחביות ובבקבוקים, מעצב ומביא לעולם את החבית והבקבוק "דגם בורדו", מידות נפח ועיצוב חיצוני קבוע הנפוצים ביותר בעולם עד עצם היום הזה,

* (חבית עץ אלון בנפח 225 ליטר ובקבוק זכוכית בנפח CC750).

בורדו מביאה לעולם לראשונה בהיקף שלא ידע עולם היין שיטת שיווק ייחודית -ה"נגוסיון" (NEGOCIANT) שמוכיחה עצמה עד היום למרות שיצרנים רבים עוקפים אותה, הנגוסיון היא אחד מעמודי התווך של עולם היין הענק של בורדו.

בורדו תורמת מושג נוסף ובולט לעולם היין (וכמעט רושמת עליו פטנט...) ה"שאטו", לכאורה "שאטו" הינו בית מגורים לאדון - אציל, המוקפת גינות וגנים - פארקים, או לחליפין בהיבט החקלאי יותר, בית חווה שהותאם לייצור יין, בבורדו המושג "שאטו" הפך להלך לשוני "חוקי" המציין אחוזת כרם המייצרת יין, גם אם אין אגף מגורים במקום ובלי קשר ישיר ליופיו וגודלו החיצוני של המבנה הראשי.

"אכלוסו" המאסיבי של אזור המדוק באחוזות וטירות יין - תהליך שהיה בשיאו במאה

ה - 18 וראשית המאה ה - 19 מביא את המדוק להיות תת אזור היין המוביל של בורדו באותה עת, ולראייה נבחר ע"י לשכת המסחר של בורדו, לפי בקשתו של הקיסר - נפוליאון ה - 3 בשנת 1851 לייצג את צרפת בתערוכה העולמית שתתקיים בפאריס בשנת 1855, ולערוך רשימת דרוג היינות שהוגשו לטעימה.

הרשימה נקראה דירוג - סיווג יינות בורדו מ - 1855, רשימת סיווג יינות בורדו נחשבה לנקודת ציון החשובה בתולדות עולם היין המודרני למרות שלא היה זה הסיווג הראשון בעולם היין המודרני. מאורע זה "הכתיר" סופית את בורדו כבירת היין העולמית בלי לגרוע משאר אזורי היין הנפלאים בצרפת ובעולם.