צילום: צחי בינר

הסיבה להעדפה זו היא, שמעשי "חכמי חלם" ממילא ממלאים את דפיו. מהו משקל סיפור הזוי נוסף, התלוש מהמעשה השלטוני בארץ, כסיפור גלגולי המכון הישראלי ליין לדורותיו, בהשוואה לדברי החוכמה של חבר כנסת, או אמירה, מעשה של אחד מראשי השלטון? ובכל זאת הסיפור השולי ואולי חסר הענין הזה מסמל לרבים מאנשי הענף את לב ליבה של הסיכלות, השטחיות העמוקה, חוסר ההגיון והתבונה בניהול תקין של מוסדות המדינה בכלל ובפרט בענף היין כמו גם בענפים חקלאיים אחרים. בעיני, כמי שמלווה את ענף היין מזה שנים לא מעטות, התנהלות ממשלתית וארגונית זו משקפת את "תרבות החפיף" בהתגלמותה הירוד ביותר.

בטרם ארחיב חלה עלי חובת ה"גילוי הנאות". במהלך השנים 2010 עד אמצע 2011 פרסמתי במספר מאמרים (באתר זה ובאתרו של ישראל פרקר), שעסקו בהיבטים שונים בניהול ענף היין. באותן רשימות צצו ועלו שאלות רבות, ביניהן: מה גורל הרגולציה של ענף היין (ענף פרוץ בארץ, ללא אכיפת תקנות היין, קביעת דירוג איכות ואזורי יין)? לאן מועדות פני מועצת גפן היין (ריבוי נטיעות וקפאון בצריכה וביצוא היין)? מהן חובות התעשיה והממשלה לקידום הענף? מה תפקידם של מבקרי וטועמי-שופטי איכות היין בקידום הענף על ידי טיפוח תרבות יין? ואחרות. התשובה בשעתו לכל השאלות והרשימות הייתה הקמת וועדה משותפת למשרדי החקלאות והתעשייה, לבדיקת הרגולציה וקידום הענף. הוקצו לחבריה תשעים יום לדיונים וסיכומים. הוועדה שקלה עדויות מכמה עשרות מומחים בארץ, הוגשו לה ניירות עמדה לא מעטים, אחד השרים הממנים אף יצא לסיור לימודים בן שבוע לצרפת, אך מכל המלצות הועדה, שנותרו בעיקרן חסויות, לא בוצעה ולו גם אחת. הועדה הגישה את הדו"ח לאחר תקופה של כשנה. חלקים מממצאי הוועדה הוצגו במאי 2012 (טרם הגשת הדו"ח) בכנס בראש פינה; מה נעשה מאז? האם קודמה התקינה ואכיפתה בענף? או שמה הוסדרו הנושאים השונים בכל הקשור בקידום תרבות יין? לא ולא! העיקר שנעשה היה ביצוע הליך של סגירת המכון הישראלי ליין. אולם, גם הליך זה בוצע בצורה מרושלת ולא שלמה שהותירה את חלקו בחזקת ה"חי-מת" של הענף. כאן אולי המקום לספר את הסיפור מהרעיון להקמת המכון ליין, דרך ההחלטה השגויה בכתב הקמתו ועד סגירתו בחזקת סרח עודף, ספק חי ספק מת.

הההחלטה להקמת מכון היין נפלה לאור המלצתו של מומחה יין, הפרופ' היו מאונברסיטת קליפורניה דיוויס, שהוזמן לסקור את מצב הענף ב 1955. במהלך 1956 התקבלה החלטת ממשלה להקים את המכון ולהגדיר את סמכויות פעילותו. אביא להלן את החומר כפי שהוא מצוי בארכיון משרד הממונה על החברות הממשלתיות, בצורת מובאות עם הערות שלי.

מובאה ראשונה:
"המכון הישראלי ליין.
נוסד ב 1956, כחברה ממשלתית לבדיקה, מחקר וייעוץ בנושאי כרם יין וייצור יין. המכון נועד להיות הגוף הסטטוטורי של המדינה וליצגה בכל הקשור לכרמי גפן יין, יינות וכהילים. זאת עלפי החלטת ממשלה משנת 1956.
בחברה שותפים: משרדי האוצר, התמ"ת והחקלאות וכן שותפים בו היקבים.
המשרד האחראי: משרד התמ"ת.
המנהלים: 4 נציגי המדינה (בד"כ עורכי דין), 4 חברים נציגי הנהלות היקבים, 1 נציג ציבור, מנכ"ל, רואה חשבון, יועץ משפטי ומבקר פנים.
השר האחראי: שר משרד התעשיה והמסחר (התמ"ת)".

הערותי:
א. בכותרת אין זכר ישיר להיות המכון המבדקה הלאומית ליין וכהילים באותם ימים.

ב. המיועדים לבקורת הוכללו בהנהלה ובכך הפכו לגורם מנטרל פעילות יעילה של המכון.

ג. יתרה מכך, משום הקשר הישיר בין היקבים למכון, כשהגורמים האחרים בהנהלה כמו משרדי הממשלה, נציגי הממשלה והציבור, היו והינם כמו היום בחזקת דירקטורים הבאים ויוצאים בישיבות ולרוב אינם בוחנים את הפעילות כנדרש מחברי הנהלה. האם התנהגות זו נובעת מהעדר אחריות משפטית שלהם לגבי תוצאות החלטותיהם?

צילום: אסף גלאי

מובאה שניה:
"תחום פעילות - המכון נועד לשמש כגורם הממלכתי בתחומים הבאים:

1. מבדקה לאומית ליינות ומשקאות אלכוהוליים (מקומיים, יבוא ויינות לייצוא). במסגרת זו המכון הוא הגוף הממונה על בדיקות יינות וכהילים לפי התקן הישראלי, או, במקרים של יצוא יינות ומשקאות כהילים, על הקפדת היצואן, היצרן הישראלי, על מילוי דרישות התקנים של ארצות היעד אליהן הוא מיצא יינות ישראליים, כמו גם על התאמת המוצרים המיובאים לתקן הישראלי.

2. מחקר ופיתוח בנושאי גפן היין לשיפור איכויות היינות - תחום זה כולל - איתור מקומות מתאימים לנטיעת כרמי יין והתאמת זנים וכנות לתנאי הארץ, איקלום זנים וקלונים מארצות באקלים דומה (ספרד, איטליה), במטרה לשפר את חומר הגלם לתעשיית היין הישראלית. במסגרת זו יועד המכון לנהל ניסויי השקיה, דישון, ממשקי כרם ובקרת יבולים ועומס היבולים לשיפור איכויות יינות הזנים הקיימים והחדשים.

3. פיתוח שיטות מחקר ביו-טכנולוגיות ופיתוח שיטות אינולוגיות חדשות, לשיפור דרכי ייצור היינות המקומיים ואיכויות היינות מקומיים. 

4. בחינה ודירוג איכות היינות הישראליים - במסגרת זו יועד המכון לקבוע ולפקח על איכויות היין על פי תוויותיהם, ומתן אישור לאמיתות המוצהר על תוויות היין בכל הקשור לאיכות, דירוג האיכות, והיחוד (אוטנטיות המקור) הגאוגרפי המוצהרים על התוויות. מסגרת זו מכתירה בדיעבד את המכון כבעל המעמד של שומר הקנין הפרטי של כורמי הארץ ויצרני היין כלפי גופים, תעשיות ומדינות יצרניות יין.

5. המכון בגדר היותו מעורב בכל הנושאים הנזכרים למעלה הוא המכון האמון על קביעת אזורי היין בארץ, אלה המצוינים על תוויות היין כ"מקור הגיאוגרפי (המקור האוטנטי)".

6. בתוקף תפקידיו המכון הוא הגוף המייצג את המדינה, תעשית היין, ענף כרם היין ויינות ישראל בפני גופים לאומיים ובינלאומיים בכל הנושאים שנזכרו למעלה"

הערותי:
א. הגדרות תפקידי המכון, שקבעו בשנים 1956-7, דומים להגדרות מכוני יין ברבות מהמדינות שיצרו יינות באותה תקופה וכן למכוני יין הפועלים במדינות שונות גם כיום.

ב. במסגרת הגדרת התפקידים הוכללה כדרישה הראשונה להיות המכון המבדקה הלאומית ליינות וכהילים, מקומיים ומיובאים. כיצד חשב עורך כתב ההחלטה על ניגוד הענינים המובנה במתן מקום ליקבים (גוף מבוקר) כחבר פעיל בהנהלה? ברור שהיקבים עמדו מול אנשי המכון שלא נכחו בהנהלה ומכאן, כפי שהתנהלות לימים תוכיח, משקלם של היקבים היה מכריע בהכוונת פעילות המכון, או בלימת מנהליו מפעילויות מחקריות ואחרות.

ג. יתר הפעילויות, כמו ייצוג במוסדות בינל"א ליין, היות המכון הגוף הסטטוטורי לנושאי גפן היין, היינות והכהילים, תקינה, מחקר יינני, כורמי זני גפן ועוד, למעשה נשלטו כנראה באמצעות ההנהלה או דרכה על ידי היקבים והאינטרסים של מנהליהם (במיוחד בנושאי דירוג יינות ישראליים, תיחום אזורי היין).

ד. המכון יועד לנהל מחקרים בממשקי גפן יין ובאיתור אתרים לנטיעות גפן יין, אקלום זני גפן יין חדשים לצורכי הכנסתם לכרמים בארץ. כאן נוצר ניגוד ענינים בין משרד החקלאות, המדען הראשי של משרד החקלאות והמכון בכל הקשור במחקרים.

ה. גורם נוסף לתחרות על מחקר בנושאי גפן היין היא מועצת הגפן (שאינה מיוצגת, אך הכוללת את היקבים והכורמים הקשורים להם בחוזים) ובעקיפין אותם יקבים כלולים בהנהלת המכון.

צילום מאתר foter.com

פעילות המכון במהלך השנים:
בשנתו הראשונה הודרכו עובדי המכון על ידי מר קסינגאר מארגון המזון הבינל"א בנושאי יין ופרופ' היו מדייויס קליפורניה בנושאים הקשורים בייצור יינות ודירוג איכויותיהם. התפתחות פעילות המכון במהלך השנים: בשנותיו הראשונות התנהלה על בסיס ההגדרות להקמתו והורחבה עם השנים. במסגרת זו, לקראת הפעילות להצטרפות למסגרת חוזית עם השוק האירופי, קבעו מומחי המכון את אזורי היין של המדינה. נקבעו תקנות היין והכהילים שפורסמו ב 1988. אולם, פעילות מחודשת הן לעדכון תקנות היין והן לבחינת האזוריות וחידוש אזורי היין בארץ, נחסמה על ידי גורמי תעשית היין מסיבות שונות.

במקביל, במהלך שנות ה 80 צומצמה פעילות המכון בשל מעורבות היקבים בהנהלה ולחצם לפיזור וצמצום הסמכויות שבידי המכון, על ידי השיטה של צמצום הקצבות תקציביות למכון. בשנת 1991 בהחלטת ממשלה חדשה נלקחו ממנו לא מעט מההגדרות, על פי החלטת הממשלה המקורית והועברו בחלקן למעבדות מכון התקנים (חלק מפעילות המבדקה ליינות וכהילים). אף שהמכון עומד כיום כמבדקה ברמות העיליות באירופה בתחום, הופקע מעמדו כמבדקה לאומית על ידי מכון התקנים ומעבדות היקבים. המכון רשאי לבדוק, אך לא יכול לאכוף חריגות (מתקן היין 1988, כמו כן המכון אינו יכול לאכוף בדיקות יין על היצרנים והיבואנים). למרות הרחקתו של המכון ממרכז העשיה המבדקית, נטילת המחקר ממנו והעתקתו למועצת גפן היין ומשרד החקלאות ובמיוחד למו"פים האזוריים, הפך המכון לגוף המרכזי בפועל אליו פונים כורמים ויצרני יין, תושבי הארץ וכן נציגויות חוץ ומוסדות חוץ בשאלות הקשורות ביינות ישראל ואזורי היין של ישראל. ב 1997 החליטה הממשלה לפרק סופית את המכון הישראלי ליין, אולם החלטה זו התמסמסה (מסיבות שונות, כנראה סרבול והתנהלות שלומיאלית של מוסדות הממשלה) ורק לאחר החלטת הממשלה משנת 2012 הוחל למעשה פירוקו של המכון. אולם, שוב כבעבר הועמד המכון ערום ועריה למעט מעבדה פעילה, בנכס נד"לן מבוקש ביותר ברחובות.

בשעתו העדתי בפני הועדה הבין משרדית ואף כתבתי ניירות עמדה בהן נכללו ההערות-ההצעות הבאות:

1. לשנות את מבנה הנהלת המכון הישראלי ליין, כלומר להרחיק את פיקוח המפוקחים על המכון (להרחיק את היקבים מההנהלה). לאחר תיקון זה לאפשר למכון להפוך לגוף הקובע, מפקח ואוכף את תקנות המדינה והתחייבויותיה בכל הקשור בנושא ענף היין. תפקיד זה נתון היה במרבית מדינות העולם בידי מכוני יין ממשלתיים, עד להקמתם של גופים גדולים ממדינה כשוק האירופי, או חוקי ותקנות היין במדינות פדרליות שונות (ראה בהמשך).

2. לחדש את הפעילות במכון לתיקון חוק / תקנות יין – להאיץ את פעילות הוועדה הפועלת מזה שנים רבות על עדכון תקנות היין 1318 # מהשנים 1988;1994.

3. להפעיל את הפעילות במכון היין בתיחום מחודש ומחייב של אזורי היין בישראל: לבטל את אזורי היין מ 1970 ולקבל את תיחום אזורי היין שהוכן על ידי מכון היין הישראלי לפני כשנתיים ולחייב את היקבים להתאים את תוויות היין לפיהן.

4. להעניק למכון היין את הסמכות ויכולת האכיפה בכל הקשור בקביעת איכויות יין ודירוג איכויות יינות: על פי בדיקות מעבדה וטעימות בלתי תלויות. אלה, יופיעו על תוויות היינות לאחר בדיקתם.

5. על המכון להפוך לגוף הלאומי הקובע והמפקח על תבנית מחייבת לתוויות היין ואמינות המוצהר בהן לגבי היקבים, פרטי היינות, האוטנטיות הגאוגרפית (אזוריות היין) ואיכות היין.

6. על המכון להפוך לגוף הפיקוח על הליכי ייצור יינות ביקבים ועמידתם בפרטי חוק / תקנות היין החדש.

7. על עובדי המכון ליין להיות מעורבים בקידום, תמיכה ומעורבות במחקרים בענף גפן היין ובענף ייצור היין (רצוי דרך המדענים הראשים של מש' החקלאות או/ו מש' התמ"ת).

8. על המכון תוטל האחריות לקדם צריכת היין בארץ ולפתח קשרי יצוא עם גורמי יצוא במשרד התמ"ת.

לצערי אז כמו היום הצעות אלו לא נתקבלו על דעת חברי הועדה באותם ימים.

צילום מאתר morguefile.com

בכנס ענף היין (2013), ניתן היה לחוש בגודל האבדה לענף היין ובמשגה שנעשה, כאשר בתחילת אותו הכנס הועלה זכרו של שלמה כהן, מי שהיה שנים מנהלו של המכון הישראלי ליין. בין מעלי זכרו ופעילותו והישגיו האישיים והמקצועיים היו: חנן בזק ראש שה"מ (שירות הדרכה ומקצוע במשרד החקלאות ופיתוח הכפר), פרופ' בן עמי ברבדו מהפקולטה לחקלאות ומורו של המנוח ובמפתיע גם שמואל בוקסר מנהל יקבי ברקן. כולם עמדו על הישגיו ויחודיות פעילותו ותרומותיו של שלמה כהן בענף היין, קידום מבדקת היין במכון ועל ההערכה האישית והמקצועית לה זכה במוסדות הבין לאומיים. הדברים נסכו ברבים מבאי הכנס אוירה של אובדן כבד לענף, אך כל הדוברים נזהרו ונמנעו מלעמוד ולזעוק על הנורא מכל, סגירת המכון הישראלי ליין, שהיה כתר פעילותו של שלמה כהן. עבור כותב שורות אלה חלק זה של הכנס היה כעין תפילת אשכבה מבחינות רבות לענף.

כיום הועלתה לבחינה האפשרות להחזיר, או להקים מחדש את החברה הממשלתית – המכון הישראלי ליין – אך לתת בידו את הרשיון למעבדה בלבד. שוב, מעשה חלמאי לדוגמה. ראוי לכן להעניק למה ששרד מהמכון הישראלי ליין שם חדש בנוסח "המבדקה ליינות". החלמאות שבמעשה העתידי נובעת מהשאלות הצצות ממנה והן:

א. מה היה רע במעבדות היקבים הגדולים אליהם נוהרים יקבי הבוטיק? או מעבדות מכון התקנים?

ב. מה ערך למכון לאומי ליין שהוא בחזקת מעבדה כימית נוספת למעבדות הרבות ברחבי הארץ?

ג. מה יהיה גורל התפקידים לתיחום של אזורי היין בארץ?

ד. מי ידאג לדירוג איכויות יינות ישראל על ידי בעלי מקצוע ולא טועמים ושופטים מטעם עצמם או מערכות עיתוניהם?

משימות המחקר שהוטלו במקור על מכון היין שהוקם בזמנו ניטלו ממנו והן מבוצעות כיום על ידי כל מיני גופים כמו, אוניברסיטת אריאל ומו"פ יהודה ושומרון, או רמת הנגב, או משרד החקלאות, או מכללת תל חי ובקרוב, אם תתממש החלטת ראשות האוניברסיטה העברית, גם בה.

רשימה זו נכתבת בתחושת כאב, ספק החמצה, ספק פריקת תחושות אישיות. עורכת רשימותי בודאי תהייה שוב משועממת, כיון ששוב העליתי על הכתב רשימה בה אני מתריע, כדרכי בעבר, על עוולות ומחדלים בענף. ככל הנראה אראה שוב בעיניה כמי שמזכיר את סיפור "קאטו הזקן", הסנטור הרומי, שכל אמרה או נאום שלו החלו בהצהרה ש"את קרתגו יש להשמיד". לא נעים להיות אדם המדקלם והמאבד ממשקל מסריו בשל חזרה מתמדת על דבריו, אולם למרות אי הנעימות והחשש איני יכול לעמוד מנגד, אצמד לדברי הנביא, שאת שמו אני נושא ואומר "על שלושה וארבעה מחדלי העוסקים בענף ממשלה, יקבים, ודירקטורים ציבוריים לא אחשה". נראה לי שאין סיכוי שהמגמה לפיה הלכו עד כה לא תתממש ו"כי מציון תצא תורה", כל עוד לא ילמדו הדירקטורים, המנהלנים וחברי הועדות השונות כי יש לקיים "סוף מעשה במחשבה תחילה" ולא "נעשה ונשמע".