צריכת היינות בישראל אינה גדלה משמעותית בשנים האחרונות, חרף העובדה כי בישראל פועל מספר גדול של יקבים, בהם יקבים גדולים בצד יקבי בוטיק רבים. מבצעי 4 יינות ב 100 שקלים מככבים בראש טבלת מכירות היינות בישראל ומספרם את חובבי היין האדוקים, המוכנים להשקיע סכומים נכבדים בבקבוק יין איכותי, מסתכם באלפים.
למרות כל האמור לעיל נפתחו לאחרונה שני יקבים חדשים בישראל. כל אחד מביא – בדרכו – שם וניסיון לענף היין, בתקווה למצוא לעצמם מקום בכוס היין הלאומית.

שוכרים שטח ומחכים לרישיון 

אחד מחלוצי ענף החקלאות בארץ ישראל בכלל וחקלאות היין בפרט הוא הנדבן הידוע משה מונטיפיורי, אשר ידוע בעיקר בזכות טחנת הקמח שבנה במקום שהפך להיות שכונת ימין משה בירושלים. אחד מצאצאיו של יורשו של מונטיפיורי (לו עצמו לא היו ילדים), הוא אדם מונטיפיורי, מנהל היצוא של יקבי כרמל ואחד האישים הבולטים בתעשיית היין המקומית. כעת מקימים שני ילדיו, דיויד ורייצ'ל, יקב חדש – כרם מונטיפיורי.
לצורך הקמת היקב חברו השניים לארנון גבע, ממקימי יקב קסטל ומנהל העסקים הבינלאומיים לשעבר ביקבי יתיר וכרמל, ולקבוצת משקיעים מארצות הברית. גבע מנהל את החברה ואחראי על הייצור והייצוא, רייצ'ל אחראית על המכירות למסעדות בארץ ודייויד על ההדרכה.
זהותם של המשקיעים אינה ידועה אך זו שהשפיעה על המודל העסקי הייחודי של היקב – הם שוכרים שטח ביקב מוני לטובת ייצור היינות, רוכשים את הענבים מכרמים שונים, בהם כרמים של יקב מוני, ועובדים לאיטם על קבלת רישיון עסק לפתיחת היקב. מודל מקובל בעולם היין בעולם, שכמעט ואינו נראה כאן בישראל. "המשקיעים שלנו לא מוכנים להקים עסק שהוא לא חוקי במאה אחוז", מסביר גבע. "לכן התהליך מורכב, קשה יותר. אם היינו צריכים לחכות לקבל האישור כדי לקיים את הריאיון, היינו מחכים עוד 8 שנים. התוכנית העסקית היא לשתול כרמים, לנהל אותם ולייצר בעצמנו ב 100 אחוז, וכרגע זו פשרה שמקדמת אותנו בתהליך, מבלי להתפשר על איכות".

"יקב ארנון גבע לא היה מצליח"
כרם מונטיפיורי ייפתח ביום מן הימים באזור הרי יהודה, כחלק מהניסיון לשמר את מורשתו של מונטיפיורי האיש ולשלבה בפעילות היקב. בינתיים הם כבר מייצרים ומפיצים ארבעה יינות, עליהם חתום היינן סם סורוקה, שגבע הביא ליקב. בתחום היינות הלבנים הם יוצרים יין על בסיס קולומבר, ויינות אדומים על בסיס פטיט סירה וסירה. בקרוב ייצא לשוק היין היוקרתי, כרם משה, שיערבב בתוכו קברנה סוביניון, פטיט ורדו וסירה. בהמשך צפוי להיות גם שמן זית. כל היינות, אגב, הם מבציר 2010, 150 שנה בדיוק מאז הקים מונטיפיורי את שכונת משכנות שאננים. "אנו חוגגים את הקמת השכונה עם היין, ואנו נפתח בה מרכז מבקרים וחדר טעימות ליקב. גדלתי במשכנות שאננים וכשאתה רואה כל יום את טחנת הרוח ושומע את המדריכים מדברים על מה שהאיש הדגול הזה עשה למען המדינה, זה מושרש בך".

היקב מייצר כ 20 אלף בקבוקים לשנה, כאשר 70% מהיינות – הכשרים – ייוצאו מכאן לארצות הברית, אנגליה, קנדה וצרפת. השיווק בישראל יהיה עצמאי, אומר גבע; בחו"ל יש להם הסכמים עם יבואנים מקומיים. "יש תחרות קשה בארץ", הוא אומר. "הצרכן לא מוכן לשלם יותר מ 100 שקלים ל 4 בקבוקים, ורוב תעשיית היין פונה לקהל הזה. אם היו קוראים ליקב 'ארנון גבע' כנראה שלא הייתי מקים אותו; השם מונטיפיורי הוא שם טוב מאוד, הטומן בחובו את כל ההיסטוריה הציונית שלנו פה בארץ; משפחות רוטשילד ומונטיפיורי היו קרובות משפחה, שתי משפחות האחראיות על כל תעשיית החקלאות וההתפתחות הציונית בישראל. מאחר ומונטיפיורי מגיע מטוסקנה, יש סיכוי לפתח את העסק למותג בינלאומי; יום יבוא ואולי יהיה לו ביקוש בעולם".

עד שזה אולי יקרה, גבע מודע לכך שיש פעולות שצריכות להעשות כאן בישראל, ברמה הלאומית. "יין ישראלי נתפס בעולם כיין כשר; יין כשר נתפס כיין לדתיים; יין לדתיים נתפס כיין מתוק; ויין מתוק נתפס כיין זול. לכן פעמים רבות שמים את היין הישראלי על המדף התחתון, קרוב לשירותים. השינוי הוא תהליך מאוד ארוך שיקרה רק אם היקבים יתאחדו ויעשו פעולות שיווקיות ביחד. עם זאת, זה לא יכול להשתנות משמעותית לצערי כי זה כמות היין המיוצר בישראל קטנה ביחס לעולם". גבע מודה שמה שצריך לקרות כלל לא בטוח שיקרה. "היקבים הקטנים לא מעוניינים למכור במקומות בהם מוכרים ביקבים הגדולים, וקשה לחלק את התקציב כאשר שני הרצונות כל כך מדויקים ושונים. היה ניסיון כזה של מכון הייצוא והוא לא הצליח בדיוק בגלל זה". הפתרון, לדבריו, יבוא משיתוף פעולה אזורי. "להתחבר למדינות הקרובות אלינו - טורקיה, יוון, לבנון - ולשווק את היין כיין ים תיכוני. לצאת לעולם כשוק אחד יכול לחפות על כשרות, על התפיסה שישראל היא מדינה שרק נלחמים בה, ולהתחבר לחופש, ים תיכון, גבינה, חתיכות ושמן זית, בשילוב המסר שבאזור הזה החלה תעשיית היין בעולם".

מאמין בנישות וביינות לבנים 

קצת רחוק מירושלים, לכיוון קרית גת, קם באחרונה יקב חדש נוסף. הכוונה היא ליקב ספרה, בו משמש דורון רב הון כבעלים שותף וכיינן של היקב. רב הון היה היינן הראשי של יקבי עמק האלה במשך 10 שנים עד שפרש לטובת הקמת היקב החדש. "היה לי את החלום הזה מאז ומתמיד וכשהבנתי שאני עוזב את יקבי עמק האלה, היה לי ברור שאני הולך לעשות פרויקט שלי ולא להיות שכיר". מכאן התקבלה ההחלטה השניה – להתמקד ביינות לבנים. "תמיד אהבתי לעשות יינות לבנים; זה מאוד קרוב לליבי, היו לי כמה הצלחות בדרך ויש לי מוניטין טוב בתחום. אני מאמין בנישות, ואנחנו מתרגשים לנסות להיות יקב שיוביל את הנישה הזו". בעתיד, הוא אומר, יצטרפו גם יינות מבעבעים.

ספרה ממוקם בקיבוץ גת. לטובת הייצור הם רוכשים ענבים מ 8 כרמים מאזורי גידול שונים בארץ, כולל ירושלים, צפון הארץ ועמק האלה. את הציוד הם רכשו בצרפת ואיטליה, "תוך כדי ירידה לפרטי פרטים כדי לבחור את הציוד המתאים לייצור של יינות לבנים".
רב הון עושה שימוש בשרדונה, סוביניון בלאן, ריזלינג, פינו גרי וסמיון, "תוך למידה המקסימלית של הזן", לדבריו. "כשנהיה גדולים, נוכל להראות מה זה שרדונה מירושלים ומה זה שרדונה מצפון הארץ, להראות מה זה טרואר ואיך הוא משפיע על היין".
בשלב זה יש ליקב שתי סדרות. ה White Concept כוללת יינות המבוססים על שרדונה וסוביניון בלאן, ובלנד בשם First Page. ה White Signature היא סדרה אשר תציג בכל שנה "את הטוב ביותר שאפשר להפיק משנה נתונה", אם זה יין זני ואם זה בלנד. בסך הכל מדובר בארבעה יינות בשתי סדרות, והראשונים מבוססים כולם על בציר 2012.

היקב מייצר כ 17,000 בקבוקים, ובשונה מיקב מונטיפיורי, מדובר ביינות לא כשרים. "יש לנו יכולת ייצור גדולה יותר אבל כרגע אנו מאמינים בחדירה נכונה ובנייה נכונה של היקב, אז אנו לא הולכים לגדול". הגידול הראשון צפוי להתרחש רק בבציר 2015.
בספרה מקפידים על שיווק עצמאי, בעיקר למסעדות וחנויות יין נבחרות, ולמרות שמדובר ביקב חדש לחלוטין, הם כבר נמצאים בשלושה משאים ומתנים עם יבואנים באירופה, ארצות הברית והמזרח הרחוק. אם הכל יעבוד נכון, היקב ייצא עד ל 30% מתוצרתו.
ביחס לתזמון פתיחת היקב הוא אומר "בכל עסק, עד שאתה רואה שהוא מצליח, יש חשש; לא אגיד שאין לי חששות. מצד שני, מה שאנחנו מביאים לשוק הוא משהו אחר, ויש לנו מקום לתרום בו ולהתפתח בו ולהיות מוצלחים בו".

רב הון מעיד על עצמו כמי שאינו אוהב לבכות על המצב הרע. "ברור שיש מה לשפר ויש עבודה לעשות; ברור שצריך תמיכה ממשלתית ויקבים גדולים שירימו את הכפפה יחד איתנו, וליצור מודל שיווקי של מדינת יין כמו שעשתה יוון או מדינות במזרח אירופה. אבל בתחום שלנו, צריך לשדר משהו משמח, לבבי ואופטימי ולא כמה אנו מסכנים והמצב קשה".