פילה פורל בעישון קל  //  צילום: עמי הוכנר

קלארו, למרות שהיין ערפל מעט את חושיי באחת הפעמים, עדיין הכל נותר ברור כשמש. משך זמן רב לא הבנתי את הנהירה למסעדת קלארו והפעמים היחידות שכן הייתי שם היה זה בזמן אירוח לטעימות יין בחדר פרטי. אבל הנה, גם אני חציתי את מפתן הדלת והגעתי לסעוד במסעדה ששמה יצא לפניה וחזרתי מסופק ומאושר.

אזהרה: זו עומדת להיות ביקורת המסעדות הקצרה ביותר שלי אי פעם!

הכל במסעדה העצומה הזו עובד. הלוק המגניב שבין מסעדה כפרית למסעדת פאר, השירות היעיל, קשוב ומקצועי, האוכל שלא נפל בו רבב ולו פעם אחת מבין ביקוריי וכמובן העניין הרב שמעוררות המנות בתפריט ובצלחת.

תפריט היינות כרגיל במסעדות ישראל יקר, ואין לי אלא להצר על כך, אולם ניתן להביא יין מהבית, כל עוד הוא אינו חלק מהתפריט ולשלם דמי חליצה. דאגו שיהיה זה יין המכבד את המקום. יחד עם זאת, תפריט היין בכוסות מציע מגוון רחב מאוד של אפשרויות ועל כך מגיעה מחמאה למסעדה.

טאקו ים תיכוני  //  צילום: עמי הוכנר

באחד מביקוריי במקום התענגתי על יין חדש שרכשתי יומיים קודם לכן, יין איטלקי מברולו – נביולו DOCG של יקב Giulia Negri שמגיע מטראסות על הר Serradenari מבציר 2017. זה היה יין מבריק! מופלא בטעמיו וריחותיו ואם הייתה לי סבלנות הייתי וודאי יכול להמתין אתו עוד כמה שנים טובות, אבל אצה לי הדרך.

אגב, בשלב מסוים מנהל תחום היין של המסעדה (כך הוא קרא לעצמו) הגיע ודיברנו אודות היין. אהבתי מאוד שכששאלתי אותו אם הוא הסומליה של המסעדה, הוא השיב בשלילה ודבק בתוארו כפי שמסר. אני אוהב אנשים שאינם מפארים עצמם בתארים כפי שנהוג במקומות רבים בארץ. ועם זאת הוא עשה את מלאכתו נאמנה ובחן רב כאילו היה סומליה מדופלם מהמעלה הראשונה.

תפריט המסעדה משתנה לאורך השנה ועל כן בעייתי להמליץ על אי אלו מנות שייתכן ולא תמצאו כשתסורו למקום בעוד שלושה-ארבעה חודשים ועם זאת אציין שאופן הגשת המנות לעילא ולעילא, איכות מרכיביהן בולטת עד מאוד והמחשבה הדקדקנית שמאחורי כל מנה שטעמתי ניכרה וליוותה אותי לאורך כל המסע הזה שהוא ישיבה קשובה ומהנה בקלארו.

חיבתי למקום גדולה מאוד מן המסד ועד הטפחות. שאפו גדול לצוות המטבח של השף רן שמואלי. ככה מכבדים ומגדלים תרבות קולינרית וככה גם זוכים בכוכב מישלן, לו רק היה כאן איך.