אנשים רבים מצאו נחמה באלכוהול, או כפי שאמרו מגליי האלכוהול (מוסלמים) שאלכוהול מרפה נפשם של תשושים ופצעים של חיילים, לפניכם רשימה של אנשים ששינו את העולם כנראה בעזרת הטיפה המרה.

עוד מימי קדם, מרבית מובילי הדעה לא דבקו בפוריטניות וההסתפקות במועט. הקלישאה "יין ישמח לבב אנוש" התאימה לאותם מפורסמים, במיוחד כאשר היא הגיעה בצורה של כוסית אלכוהול יוקרתית ביד האחת ועם סיגר אקזוטי וריחני ביד השנייה. סמל הסטאטוס לחיים טובים משך אליו עוד ועוד גדולי אומות, מנהיגים, סופרים וכוכבי קולנוע שהתהדרו בהצלחתם והתענגו על "מי החיים".

ביחד נכבוש את העולם

כבר משחר ההיסטוריה, הטיפה המרה התחבבה על חיכם של המלכים, המצביאים והשליטים. המפורסם בהם היה אלכסנדר הגדול (Alexander the Great), מיליטנט ואסטרטג גאוני בתקופת מקדוניה העתיקה בשנים 336-323 לפנה"ס. באותם ימים של קרבות עזים, מלחמות עקובות מדם וימים סוערים, אלכסנדר הגדול מצא את הנחמה ביין, המשקה הנפוץ והנצרך ביותר באותן השנים. כל ניצחון מניצחונותיו הרבים היו סיבה למשתה והוללות. אלכסנדר הגדול מוזכר כאלכוהוליסט המפורסם הראשון בתולדות האנושות אשר צרך כמויות יין רבות. אלכסנדר הגדול סבל מקפריזות ודיכאונות בימיו האחרונים ורבים מאמינים שהשתייה המרובה היא שהביאה למותו בגיל 32.

נפוליאון בונפרטה (Napoléon Bonaparte), גנרל מפורסם נוסף, אשר שתה לכבוד הניצחונות, המפלות וסתם כל עוד היה אפשר. נפוליאון אהב לשתות את היין המבעבע היוקרתי בעולם - השמפניה ואף תבע את האמרה: "בניצחונך, הרווחת כוס שמפניה, אך בתבוסתך, אתה זקוק לה".

רק בגלל המוזה

גם באגף הספרותי האלכוהול זורם בשפע. ארנסט המינגווי (Ernest Hemingway), הסופר האגדי המתהדר בתואר המפוקפק "האלכוהוליסט הספרותי המפורסם בעולם" שתה בכבדות לאורך כלחייו, כולל בשנים שבהן בילה בכתיבת יצירות המופת שלו. המינגווי צוטט לא אחת כאשר הוא מהלל את האלכוהול והשכרות: "תמיד תקיים מה שהבטחת לעשות כשהיית שיכור. זה ילמד אותך לסתום את הפה!". בעקבות המעבר לקובה, הוא צרך משקאות אקזוטיים רבים לצד הרום הקובני המשובח. האגדה מספרת שהקוקטייל מוחיטו הומצא במיוחד עבור המינגווי בבר La Bodeguita del Medio בו נהג לבלות. הקוקטייל הינו תערובת של רום קובני, לימון, עלי מנטה וסודה - וזאת בכדי להקהות את ניחוח האלכוהול כשיחזור הביתה לאשתו. המינגווי, בשנותיו האחרונות, סבל מהפרעות נפשיות ופרנויות קשות ושם קץ לחייו ביריית רובה הציד בראשו בגיל 62. יש הסוברים כי לפני המעשה היה המינגווי, איך לא, שיכור.

סמואל קלמנס, אשר נודע בשם העט שלו כמארק טווין (Mark Twain), הינו סופר מפורסם נוסף ששם לנגד עיניו את הטיפה המרה. "לפעמים לשתות יותר מידי זה בקושי מספיק", אמר טווין. בשנותיו האחרונות טווין התחיל לצרוך אלכוהול "בכמויות מסחריות" וזאת לאחר שנקלע לפשיטת רגל קשה בשנת 1894. בתקופה זו פחתה כמות הכתיבה שלו והפכה אפלה וקודרת יותר. גם בספריו כמו "טום סוייר" ו"האקלברי פין", רומז טווין על חיבתו העזה לוויסקי.

בין הערב רב של זמרים וכוכבי רוק שתיינים, ישנם מספר זמרים בולטים בחיבתם לאלכוהול במיוחד. אריק קלפטון (Eric Clapton), גיטריסט בחסד עליון וחובב אלכוהול מושבע, אשר הקים מספר להקות במשך הקריירה המוזיקלית שלו, התדרדר בשלהי שנות ה 70' של המאה הקודמת לאלכוהוליזם. מספרים שרגע לפני שקלפטון היה עולה לבמה להופיע הוא היה שותה וודקה כאילו הייתה מים. קלפטון נשלח מספר פעמים לגמילה, ולאחרונה הוא מתנדב באותו מרכז ועוזר לאחרים להיגמל.

מוזיקאי נוסף שככל הנראה קיבל את המוזה ליצירותיו בזכות האלכוהול הוא פרנק סינטרה (Frank Sinatra). סינטרה, זמר ושחקן ממוצא איטלקי ואחד מהזמרים המצליחים ביותר בארה"ב, הודה שצרך אלכוהול בכמות מופרזת במהלך חייו הבוגרים. באחת מתקופות המשבר בקריירה שלו, גילה סינטרה את "סגולותיו" של האלכוהול. הוא אף צוטט אומר: "אני מרחם על אנשים שלא שותים. הם קמים בבוקר עם ההרגשה הכי טובה שתהיה להם כל היום". יש המספרים שבקשתו האחרונה מאשתו בביה"ח, לפני מותו, הייתה כוסית וויסקי.

כוכבים יש רק בשמיים

הרשימה האינסופית של כוכבי קולנוע ואלכוהול צרה מלהכיל. כמות ה"סלבס" שהתמכרו לטיפה המרה עצומה. הבולטים ברשימה אף קיפחו את חייהם (בעיקר בשל שילוב של אלכוהול וסמים) בגיל צעיר ובשיא קריירה מפוארת. אחד משחקני הקולנוע שהתמכר לאלכוהול ועודו בחיים, הינו דויד הסלהוף (David Hasselhoff). הסלהוף, אחד המפורסמים הגדולים ביותר בעולם שנכנע לאלכוהול. לאחר תפקידים גדולים ב"אביר על גלגלים" וב"משמר המפרץ", באה הנפילה אשר הובילה את הסלהוף לצרוך כמויות של אלכוהול הרבה מעל הממוצע. באחת הפעמים בהן השתכר אסלהוף, ביקש מביתו לצלם אותו במצלמת ווידאו. ביתו נעתרה משום מה לבקשה ההזויה וצילמה את אביה. בסרטון ניתן לראות את אסלהוף שרוע שיכור שבידו האחת המבורגר ובידו השנייה בקבוק של ג'ק דניאלס. ככל הנראה שמישהו בחברת הוויסקי לא אהב את "הפרסומת" בכיכובו של המשקה ודאג להסרת הסרטון במהרה מהרשת.

אז למה לי פוליטיקה עכשיו
השעות הקשות, הדיונים המתישים אל תוך הלילה וההחלטות הרות גורל שמחליטים עבורנו הפוליטיקאים, כל אלה, תערובת מושלמת ללא מעט פוליטיקאים על פני הגלובוס לצרוך אלכוהול. פוליטיקה ושכרות הולכות מצוין ביחד! ווינסטון צ'רצ'יל (Winston Churchill) הינו דוגמא מצוינת לכך. הוא היה שתיין מובהק שלעולם לא התבייש ולא הסתיר את מערכת היחסים שלו עם האלכוהול. צ'רצ'יל שתה הכל מהכל, אך חיבתו הייתה בעיקר לוויסקי ושמפניה. באחת הפעמים, הוא אפילו עלה לנאום שיכור וחברת פרלמנט קראה לעברו: "סר ווינסטון, תתבייש, אתה שיכור לגמרי!" ולה השיב צ'רצ'יל:" ואת גבירתי, מכוערת. אבל מחר בבוקר אני אהיה פיכח, ואילו את תישארי מכוערת". צ'רצ'יל היה נרדם לפעמים בפרלמנט וכולם עברו לדבר בשקט על מנת שלא להעיר אותו. בתקופה מסוימת, בקדנציה השנייה שלו, הוא כבר היה מחוק משתייה ומסניליות, אבל אז התקשורת הייתה אחרת לגמרי ולא התעסקה בזה משום שהוא היה פוליטיקאי מצוין. אולי זה מוכיח שפוליטיקאים צריכים לשתות יותר. לאחר מותו, בית השמפנייה פול רוג'ר, שצ'רצ'יל אהב במיוחד את תוצרתה, השיקה שמפניה מיוחדת לזכרו - "צ'רצ'יל".

גם ג'וזף סטאלין (Joseph Stalin), אשר שלט בבריה"מ במשך כשלושים שנה ביד רמה, לא התנזר מוודקה. להיפך, סטאלין וחבורתו היו עורכים ערבי שתייה והוללות רבים. סטאלין אף צוטט באמרו: "יום חג ללא וודקה - כמו מלח בלי ספינה". בתחילת שנות ה 90' לאחר שהתפרקה ברה"מ, ובראשה של רוסיה עמד בוריס ילצין (Boris Yeltsin) האיש שעליו מספרים שבעת ביקורו בשנת 1995 בארה"ב, נתפס ע"י אנשי שירות הביטחון כשהוא שיכור ועירום, מנסה לשווא לעצור מונית. הכבד ספוג האלכוהול שלו, כמו גם השמועות על שחיתות פוליטית, לא הפריעו לו להתמודד ולהיבחר - לקדנציה שנייה. הרגלי השתייה המופרזים של ילצין נודעו לציבור רק לאחר מותו.

מאחורי כל גבר מוצלח עומדת אישה, או במקרה הבא - מתנדנדת. בטי פורד (Betty Ford), אשת נשיא ארה"ב ג'רלד פורד בשנות ה 70' אהבה לשתות. הרבה לפניי ש"בטי פורד" הייתה למרכז גמילה מאלכוהול וסמים מוכר, בטי פורד הייתה הגברת האלכוהוליסטית הראשונה. פורד, אישה דעתנית ופורצת מוסכמות לכל הדעות, קראה בין היתר לעישון מריחואנה, קיום יחסי מין לפני הנישואין ועודדה צריכת אלכוהול. לקראת סוף שנות ה 70' גברה תלותה באלכוהול ובשנת 1982, לאחר שנגמלה, הקימה פורד את מרכז "בטי פורד" לגמילה בקליפורניה.

מנגד, אצלנו, בני הלבנט במזרח התיכון, חיבה לשיכר על כל סוגיו עלולה לגדוע קריירות פוליטיות. בשנת 1992 התנהל קמפיין במהלך מערכת הבחירות כנגד יצחק רבין וחיבתו העזה לאלכוהול. פעילי הליכוד פקדו אספות וכנסי בחירות של מפלגת העבודה כשבידיהם שלטים "רבין שיכור". את רבין אפשר היה למצוא מעת לעת סמוק פנים לאחר כמה כוסיות טובות, אבל הוא מעולם לא היה שיכור. מספרים שנאומיו הפכו מופת לאחר חמש כוסיות וויסקי. רבין התחיל לשתות כשנשלח לקורס פיקוד ומטה בארצות הברית והאלופים של אז התחילו לטעום ולהכיר וויסקי. הבעיה של רבין הגיעה בעקבות היותו ג'ינג'י-אצלם כל שתייה של אלכוהול מתבטאת באדמומיות רבה. רבין אולי לא שתה יותר מאחרים, אבל זה בהחלט ניכר עליו חיצונית. הזמר אביב גפן אף ניסה לתפוס טרמפ על אותן שמועות ובשנת 1994, בשירו "שומקום", כתב :"מי זה שם הולך שיכור? ראש הממשלה". אפילו לאחר הירצחו של רבין, הנשיא דאז וייצמן ספד לו ואמר: "אכלנו כמה דברים טובים, שתינו כמה דברים טובים".

מציירים אלכוהול
גם בסדרות המצוירות, פרי דמיון היוצרים, ניתן לראות צרכני אלכוהול שונים. בעל הקיבולת הגדולה ביותר הינו הומר סימפסון (Homer Simpson), אבי משפחת הסימפסונים. סימפסון, בן 36 (לפי מרבית הפרקים), מפקח הבטיחות בתחנת הכח הגרעינית שנמצאת בעיירה ספרינגפילד. לאורך כל הסדרה הומר מוצג כסובל מהתמכרויות שונות, שהדומיננטית בהן, לאחר הדונאט'ס, היא חיבתו העזה לבירה "דאף", אליה הוא מתייחס בהערצה ובהערכה רבה. הומר אף אמר באחד הפרקים: "אישה היא כמו בירה. שתיהן מריחות טוב, נראות טוב, ואתה תהיה מוכן לדרוך על אמא שלך בשביל לקבל אחת כזאת. אבל אחת אף פעם לא מספיקה, תמיד תרצה לשתות עוד אישה".