אנגוס המבלטון בן ה 29 הוא חלוצה של קבוצת מונטרוז מהליגה הרביעית, שמו האמיתי הוא בין, אך כשהחל לשחק בקבוצת הנערים של מונטרוז הרגישו מאמניו כי בין זהו שם חלש מדי לילד שבגיל ארבע עשרה היה כבר כמעט מטר תשעים והחליטו ששמו יהיה שם המחוז ממנו הגיע, ממנו יצא משהו גדול, הילד ענק חשבו. וטעו.

כאשר היה אנגוס בן 28 כיכב בכתבה בסאן הסקוטי אודות אנשי הכדורגל המשמעותיים ביותר שפיארו את מורשת המשחק במולדת חצאיות הקילט. שמו נכתב לצד אגדות כאלכס פרגוסון, קני דלגליש וג'ורג' גרהאם. לא בדיוק לצד, יותר למטה, שמאלה, ממש בתחתית העמוד, בטור קטן שכותרתו הייתה השחקן הגרוע ביותר בהיסטוריה. הקריירה של אנגוס עד אז ניתנה לפירוט באמצעות שורה סטטיסטית קצרה ופשוטה: 39 כרטיסים אדומים, 3 מסירות מדויקות, 0 תארים, 0 שערים, חלוץ.

האהבה אליו בקבוצתו הייתה גדולה, אף אחד לא היה טיפש מספיק בכדי להקניט ענק סקוטי ששיערו בוהק בצבעי הכרטיסים אותם היה מקבל באופן די קבוע מהשופטים. כמעט כל פעם כשהיה מקבל את הכדור מול שחקן יריב זה היה נגמר בעבירת תוקף שלו. לא משנה כמה ניסה לעבור שחקן בכדרור, או למסור מהר את הכדור, תמיד איכשהו זה היה נגמר בבכי על הדשא, עזרה ראשונה, אלונקות ולפחות שישים או שבעים זעזועי מוח לשחקנים שונים לאורך השנים, כשבכל פעם עומד אנגוס עם ידיים פרושות לצדדים, כתפיים מורמות עד כדי הסתרת הצוואר וטענה שחזרה על עצמה שוב ושוב: "אבל זה הוא נכנס בי".

רודי מקינטייר היה דודו של אנגוס וליווה את אנגוס המבלטון מהיום הראשון בו נעל נעלי כדורגל. אמו של אנגוס עבדה אצל רודי אחיה בפאב בתור טבחית, כל יום הייתה מכינה דבר אחד בלבד, האגיס, תבשיל חלקי פנים, עליו טענה כי הוא גורם להצמחת שיערות על החזה ובונה גוף לתפארת. אף אחד לא התווכח עם אמא המבלטון אחרי שראה את הבן שלה, ובטח לא העז לומר משהו אחר לאשה אדמונית השוקלת מאה קילו ומחזיקה סכין קצבים גם בדרך לשירותים.  

שתי תשוקות גדולות היו לרודי בחייו, כמו לכל סקוטי, כדורגל ואלכוהול. הפאב שלו היה בין הראשונים בסקוטלנד להתחבר ללווין ועל קירותיו היו תלויות טלוויזיות עוד בזמנים שטלוויזיה שקלה יותר מהקיר. כאשר אהב רודי משהו, היה מסור לו ואך ורק לו. כמו שלא ראה שום ספורט מלבד כדורגל ולא מכר אוכל מלבד האגיס, בתחילת שנות האלפיים, אחרי ביקור אצל ידידתו לסלי גרייסי, המאסטר דיסטילר האחראית ליצירת הנדריקס, ניקה את הפאב מכל סממן אלכוהולי זולת הנדריקס ג'ין. למי שהתעקש מכר גם טוניק.

לילה לפני המשחק האחרון של העונה, ישב אנגוס כהרגלו בפאב של דודו, אכל האגיס ושתה ג'ין עם פרוסת מלפפון, כי העיקר הבריאות והצהיר בקולי קולות מול חברי קבוצתו כי מחר יהיה משחקו האחרון בקריירה.

רודי, שהיה נוכח בהצהרה, קם מכסאו לקול רחש הנאספים, שתה את כוס הג'ין שלו באיטיות במרכז ההמולה והרים את ידו, מסמן לכולם לשתוק. "אנגוס, אני מוכן להתחייב לך עכשיו מול כולם, תחילת העונה הבאה לא רק שאתה משחק בליגה הראשונה, אתה אפילו בליגת האלופות. מאמין לי?", פנה רודי אל אחיינו בחיוך החושף שיניים מבריקות משטיפה יומית של אלכוהול.

רודי ישב כל הלילה באחד מהתאים שבפאב, בוהה בבקבוק ההנדריקס השחור ובין מזיגה למזיגה מגרד בראשו, מנסה לחשוב, איך לעזאזל אני גורם לקבוצה לקחת את השחקן הגרוע ביותר שלבש מדי כדורגל ואיך לכל הרוחות, אם הבקבוק שחור, אני אמור לדעת מתי הוא נגמר וצריך חדש?

בחמש לפנות בוקר ומאה מיליליטר לסוף הבקבוק קפץ רודי מהתא וצעק לתקרה: "יש! אני יודע!". שבוע אחר כך הוחתם אנגוס בקבוצת ברצ'ין סיטי מהליגה השלישית והוא אפילו לא ידע מזה.

קבוצת ברצ'ין סיטי בבעלות סטיוארט גילרוי כבר למעלה מעשרים שנה. סטויארט, שהיה מהמר כפייתי כל חייו זכה בה בהתערבות ומאז הוא לא מפסיק להפסיד. הקבוצה מנצחת לפעמים, זו לא הבעיה, אך לא בזכות סטיוארט שנאשם כבר כמה פעמים בניסיון למכירת משחקים. רודי הכיר את סטיוארט לפני כמה שנים דרך חבר משותף, שאף אחד מהם לא זכר את שמו. רודי הזמין את סטיוארט לארוחת ערב אצלו בבר, לטעום את ההאגיס המפורסם שיוכן במיוחד בשבילו. שתי צלחות, כאב בטן ואמא של אנגוס עם מבט מעורר אימה אחד הספיקו בכדי לשכנע אותו לפצוח בערב שתיה. באמצע בקבוק ההנדריקס השני, הוציא רודי את תוכניתו לפועל והניח משקל מטבח קטן על השולחן. הוא ידע כי הימורים זו הדרך הבטוחה לליבו של סטיוארט וההתערבות היתה על משקלו של חצי בקבוק ההנדריקס. אם היה סטיוארט צודק, היה זוכה בארוחת ערב שתוכן בביתו על ידי אמא המבלטון בכל יום ראשון למשך חודשיים. אם פספס, עליו לקחת את אנגוס לקבוצתו. רודי לא צריך היה לחבל במשקל כמו שתכנן מראש, הבקבוק לא שקל שני קילו גם כשהיה מלא. החשדות על מכירת משחקים כנראה היו נכונות והשמועות על ההאגיס המפורסם כנראה היו מוגזמות. כך מצא עצמו אנגוס המבלטון בקבוצה בכירה יותר למשך שלושה ימים שלמים.

בשלושה ימים הספיק אנגוס המבלטון ללבוש את חולצת האימונים של ברצ'ין סיטי פעמיים, ביום הראשון התאמן עם הקבוצה על סיבולת וכושר גופני, ביום השני פרק לשוער את הכתף במהלך ניסיון נגיחה, הכדור אפילו לא היה קרוב. ביום השלישי קיבל אנגוס הודעה מרודי: "תארוז מזוודה אנגוס נערי, התחנה הבאה, דנדי יונייטד". סטיוארט גילרוי הצטער על עזיבתו של אנגוס, שחקן כמוהו יכול היה להכניס לו הרבה כסף בסוכניות ההימורים הבלתי חוקיים, אך הוא קיבל הצעה שלא יכל לסרב לה, יותר נכון, מכר הצעה. אנגוס היה הדובדבן שבקצפת.

יו"ר דנדי יונייטד מהליגה השניה, סטפן ת'ומפסון לא זכר שהחתים את אנגוס המבלטון בקבוצתו. יום לפני כן ישב עם סטיוארט גילרוי וארגז הנדריקס שהכין רודי מקינטייר מבעוד מועד. ניחוח המלפפון היחודי שבכוסות הג'ין היה נעים וכמעט האפיל על ניחוח הקומבינה שנרקמה בין ראשי המועדונים. עסקה סיבובית מתחת לשולחן הכוללת הפסד של ברצ'ין במחזור הפתיחה, פגיעה מכוונת בשחקן היריבה העירונית של דנדי יונייטד בגביע וכשמפלס השכרות עלה, עלתה גם העברתו של אנגוס כחוזה שיועיל לכל הצדדים, בעיקר לצדדים של רודי.

ההחתמה הבאה של אנגוס המבלטון הייתה פעולה של כוח עליון. האב מקינלי מהכנסיה הקתולית של גלזגו, הידוע בכינויו "אדום האף", היה מקבל כל יום בתא הוידויים את מיטב אוהדיה ובעליה של קבוצת סלטיק. האב מקינלי היה אחד המשפיעים הגדולים על ראשי המועדון ומתוך התא הקטן החלטות רבות התקבלו, כמעט כולן תחת המלצה נוצרית המשופעת באדי אלכוהול, היות והרוויח את כינויו "אדום האף" אחרי שנים של שתיה בלי הפסקה.

אחרי ביקור בעלי הקבוצה בתא הוידויים, ציווה עליו האב מקינלי להתפלל למריה שש פעמים ולהחתים את אנגוס המבלטון מידית. צמד מלאכי השרת שעזרו לכומר ברעיון היו סטפן ת'ומפסון ורודי מקינטייר הנגלו אליו בלשכתו עם אספקה שנתית של הנדריקס, עם הטוניק שאלוהים יעזור.

כך מצא עצמו אנגוס המבלטון, השחקן הכי גרוע בסקוטלנד עובר בקיץ אחד, מקבוצה בליגה הרביעית אל הקבוצה הטובה ביותר בסקוטלנד, ישר למשחק בליגת האלופות. משחק אותו לא ישכח כל ימיו. משחק בו סוף סוף כבש שער.

ערב המשחק הגיע ואנגוס לא האמין למשמע אוזניו, שלושת החלוצים האחרים חלו בו זמנית והוא היחיד שנותר כשיר לעלות לדשא. באותו הרגע הרים עיניו לשמיים והודה לאמו ודודו על שנים של האגיס וג'ין שחיסנו את גופו בדיוק כשהיה צריך זאת.

המשחק מתחיל ואנגוס מתרוצץ בתלבושת הפסים הירוקה, ברכיו רועדות מ 60,000 אוהדים באיצטדיון ועוד מיליוני צופים בבית. הוא אמור להיות לחוץ הרבה יותר, אך הוא מאושר, מהקבוצה, מהמעמד, מארבע כוסות הנדריקס שהרים עם רודי לפני המשחק כי אפילו לא חלם שבאמת יתנו לו לשחק.

הרגע שלו הגיע בדקה ה 36, אנגוס מצליח לחלץ כדור במרכז המגרש כי השופט לא שם לב למרפק, או לצלעות, והנה הוא רץ לכיוון השער. הכל נשמע לו עמום, עשרות אלפי אנשים צועקים לו והוא שומע את כולם ולא מבין מילה, שקוע כולו בכדור ובשער. אנגוס המבלטון פורץ לתוך רחבת ה 16, השוער ההמום מכך שהמבלטון כל כך קרוב אליו נופל ארצה ורואה את אנגוס משחרר בעיטה מדויקת כמו משחק מחשב. הרשת כמעט ונקרעת מהעוצמה. הקהל בהלם, החלוץ הגרוע בסקוטלנד כבש שער. אנגוס רץ לאורך המגרש, מחפש מי ישמח איתו, מבטו מוצא את אימו ודודו ביציע, יד אחת על הפנים והיד השני מצביעה על לוח התוצאות: דקה 36, אנגוס המבלטון, שער עצמי.

אלעד רואימי "רוקו"