צילום: עמי הוכנר

אני מודה, סקוטי ופאץ' הוא אחד השמות החמודים ביותר שניתנו למסעדה, בהחלט עושה חשק להיכנס ולראות מה הם מציעים. אז נכנסתי ושוב נכנסתי וגיליתי את אחד המקומות המקסימים, המזמינים, במיקום נהדר בתל אביב אבל אז הגיע האוכל וסובב הכל.

תל אביב-יפו, מסעדה עם חניה צמודה! ויש אפילו הנחה לחניה, אז מה? לא תבואו? בטח שכן. עד כה נרשמו שני גורמים חיוביים – שם קליט / כיפי וחניה. המסעדה שוכנת מתחת לאחד הבניינים החדשים שנבנו על מתחם שוק בצלאל. מיקום נהדר שכאילו בורח מהמולת העיר שמסביב ומאפשר ישיבה בתוך ומחוץ למסעדה בנוחות ונינוחות. הפנים בכניסה מאירות והעיצוב ביתי וחמים, מסעדה מושלמת למשפחות.

ומיהם סקוטי ופאץ' שעל שמם קרויה המסעדה? למרות הלוגו הכולל ארנב ודוב חמודים להפליא שמסייעים ביצירת אוירה אירופית, מסתבר כי אלו שמותיהם של הכלבים של בעל המקום. זה לא כל כך מתאים לארנב והדוב אבל ניחא, הלוגו ממש חמוד ונוכחותם של פסלי ארנבים ברחבי המסעדה משעשע ומהנה.

הכל חמוד, אז מדוע  אני ביקורתי כל כך כלפי האוכל? קודם כל כי זה המקצוע שלי ואני חייב לכם את האמת. שנית, האוכל באמת בסדר ברוב המקרים אבל עקב האכילס מתחלק לשניים – תשומת הלב והקינוחים.

המנות גם לו הן הטעימות ביותר, צריכות שיהיה בהן את הדיוק המאפשר למרכיביהן לזרוח ולהעצים חוויה שהיא "בסדר" לחוויה שהיא "מעולה". הנה דוגמא פשוטה: ריזוטו פירות ים, כל מרכיביו מבטיחים מנה מוצלחת – קרם פלפלים, פירות ים, אפונת גינה ועוד. אבל, כשלא נותנים מספיק תשומת לב והריזוטו (האורז) עובר את נקודת הבישול הרצויה, הלך הריזוטו והלכה המנה. הנה עוד דוגמא: רביולי במילוי ריקוטה, פורצ'יני וצנובר בחמאה ומרווה – מבטיח, נכון? אבל אם מבשלים את הרביולי יותר מדי ואם מגישים מנה שאינה מתובלת כראוי, מקבלים "קוועץ" של בצק וטעמים מסעירים כמו צילום שעמד מול השמש כמה שנים טובות.

צילום: קובי קלייטמן

סביצ'ה טונה אדומה, מקטגוריית המנות הראשונות מנה שמלווה בשמן כוסברה, קרם עגבניות, צ'ילי ופיסטוק. מנה טעימה אבל חסר בה הטוויסט האחרון שייתן לה טעם שאינו מסתכם רק בדג. מנה שהתיבול בה לא מלהיב.

סלט קיסר טעים ועשוי היטב, פנה פילה בקר גם הוא עשוי היטב אם כי הבשר יכול היה להפגין יותר טעמים. מבחינת כמות הבשר דווקא יש במנה די הרבה אבל אפשר למצות את הטעמים יותר. חזה עוף במרינדת הדרים מנה טובה גם כן.

ועתה לנושא רגיש: הקינוחים. הובטח לי על ידי מלצרית מאוד חיובית וידידותית שה Bread Pudding של סקוטי ופאץ' מדהים. אמממ... הוא לא. הוא מהטובים פחות שאכלתי בישראל. ואם זה לא מספיק, בביקור האחרון הטארט ה"ביתי" היה טארט אגסים. קשה לי לתאר כמה כשלים היו בטארט הזה. בצק שהפריכות ממנו והלאה, קשה כמו אבן (ככה זה כשמרדדים או מערבלים יותר מדי בצק פריך), קרם שקדים שלא היה ולא נברא, שקדים לא ממש היו בו ואם כן מעט מאוד, מרקמו היה כשל תערובת של פודינג וחביתה וממש לא קרם שקדים ראוי, טעמו חסר אופי לחלוטין. האגס – טוב – אותו גידלו הטבע והחקלאי – מזל. התביישתי עבור המסעדה שהיא מציגה קינוחים כאלו.

אני מעז להציע שתי תיאוריות עבור גזרת הקינוחים: או שהקינוחים נקנים מספק כלשהו שצריך להחליף ויפה שעה אחת קודם. או שמי שמכין את הקינוחים במסעדה פשוט לא יודע להכין קינוחים. בכל מקרה הגזרה הזו חייבת טיפול שורש.

לסיכום, סקוטי ופאץ' בוודאי כלבים חמודים להפליא אבל למסעדה שנושאת את שמם לא הייתי רץ על ארבע רגליי כשלשוני משתרבבת בחוץ בציפייה למשהו גדול. זו מסעדה משפחתית, נעימה ויכולה להיות מאוד מהנה, רק שימו לב לגימור, הוא לוקה בחסר, הקדישו במטבח תשומת לב מרובה יותר ותוכלו להפוך למקום מהנה בכל הגזרות.