בסדרה של חמש כתבות קצרות אנסה למקד את הקביעה הנחרצת שיש לכולנו מדי פעם בעת שהננו נהנים מאד או מתאכזבים קשות מהיין שהננו טועמים באותה עת. מובן וידוע לכל חובב יין שממסך הגורמים המשפיעים על הנאתנו - ולכן על פסיקתנו - הינו מורכב ומשתנה בהתאם לנסיבות. הננו נתונים להטיות בשפיטתנו, לכל צד של ההערכה של יין מסויים, לכן אנסה למקד את הכתבות בחמש מהן, שעל פי נסיוני משפיעות גם על מומחי יין, מבקרים, ייננים וחובבים צנועים כמונו. ערכתי את סדר ההטיות על פי "חומרתן", שלמיטב שפיטתי זהה עם "זמינותן" בכל טעימת יין. או בקצרה, החל מההטיה הזמינה תמיד - ועל כן הינה מוגדרת בעיני "חמורה" – ועד לחמישית שבחבורה. אינני מתייחס לטעימה מקצועית-טכנית אלא לכלל ההזדמנויות המוענקות לנו ללגום יין לאו דווקא לשם שיפוט טכני אלא לקראת לגימתו להנאתנו. אבל לא אתעלם גם מתוצאות מעניינות של שיפוט מקצועי בטעימות עוורות שארעו במחוזות היין השונים.
הנני ממקווה שתיהנו כפי שאני עומד ליהנות מהכתיבה עבורכם.

הערות אחדות בטרם כתיבה:
1. רבות נכתב ונאמר על הטעימה העיוורת מול זו הגלויה. ייננית מצוינת טענה כי "...בטעימה עיוורת מסתכלים רק על התוצר הסופי במנותק לגמרי מהתהליך.. מעניין אותי לדעת מי ייצר את היין, איך ולמה. אני מודעת לכך שזה ישפיע על דעתי וככה אני רוצה שיהיה". מה דעתכם? אני, למשל, מסכים עם אחד מאנשי היין הידועים שענה כי "תפקידה של הטעימה העיוורת הוא לנטרל את הפוזה של היין, להוציא את האוויר מהסיפור על הכורמים החרוצים והייננים המתייסרים וכן, לבדוק את השורה התחתונה, את המוצר הסופי".

2. זוכרים את "בגדי המלך החדשים"? זהו בדיוק! להצביע בפשטות ולאמור כי על אף כל מה שיקב מסויים מתאר ומנסה למכור לנו - המלך הוא ערום! ובוודאי שנשמח להחליט כי המלך נהדר, טעים ברמות-על, יופי של עבודה בכרם וביקב.

3. טעימה עיוורת מביאה כמובן את הערך המוסף החשוב לכל חובב יין: ההשוואה. כן, בעירום מלא וחף מכל שאר המרכיבים הננו רוצים לקבוע בכדי לדעת, לא בכדי להחליט "סתם", האם הננו מדרגים את היין בהשוואה להמוני אחיו באופן נאות, קרי: בנייטרליות מוחלטת.

4. ואף על פי כן ישנן הטיות בשיפוטנו – ועל כן בחרתי להביאן בסדרה זו. לחיים!
 
טעם היין - חמש ההטיות שיש להתחשב בהן
הטייה ראשונה: טעם התווית
כולנו, חובבי יין והמוני אנשים טובים מקרבנו, מכירים את הטקס הקצר בעת שבוחרים יין במסעדה או מגישים במקום בו הננו מתארחים: מביטים וקוראים בשקיקה וברצינות את התווית הקדמית (מיד נשוב גם לאחורית). היין צרפתי "אמיתי"? מי שאינו חובב רציני או בקי בעניין לא יידע להבין את כל התוכן אבל יידע לחלוטין מה מקור היין והאם יוצר ובוקבק ביקב/בשאטו/בדומיין. היין ישראלי? או! כאן כבר מביאה התווית בדרך כלל (לא תמיד, לא תמיד) שלל פריטי מידע שכולם נועדו בעיני למטרה אחת: להסיט את הטועם-הקורא מהיין עצמו לעבר מחוזות ספרותיים-תיאוריים של האזור, היקב, הכורמים, הייננים, ההיסטוריה – ומה לא. בנוסף, דואגים יקבים רבים להסביר ללוגם הקטן אילו ניחוחות יריח עוד רגע, אילו טעמים יטעם ואיזו סיומת תככב בחיכו. כשהתוכן גדוש, מהווה התווית האחורית הישראלית את פרק ב' ובו כל מה שאינו צריך לעניין את הטועם באשר ליין. כמובן שיעניין אותו לדעת יותר באם אמנם טעם כבר וכעת הוא מוכן לביאורים ופרשנויות (ר' פירושי רש"י, גורדון ודומיהם באשר לתנ"ך).

אז מה עושה זוג תוויות כאלה לקורא? מטה אותו, כמובן, מדרך הישר במגמה ברורה: תבין, מר טועם, אנחנו יודעים שאתה לא מבין בזה אז אנחנו דואגים להסביר לך מה עומד להתרחש בשלושת חושיך או-טו-טו; ואם תקיש היטב בגביע רעך ישתלב, הפלא ופלא, גם חוש השמיעה לחוויה הכוללת! כמה נאה, כמה יפה, כמה לא שייך לעניין האמיתי – ולכן כמה מיותר. ואז מתרחש הגרוע מכל: הוא (הקורא הנאמן) טועם את טעם התווית! ההטייה הראשונה, הפשוטה, הבנאלית: קראת – טעמת!

שוב זה מזכיר לי את דבר העטיפה האחורית של הספרים ושוב אני נתקע מעת לעת שהקשר בין התוכן הזה לבין טעמי בספר עצמו פשוט אינו קיים. וכן, אני מפסיק לקרוא אותו על אף התווית האחורית המרתקת; וכן, אני שופך לכיור יין על אף התווית הנ"ל.

אבל טעם התווית בהחלט מהווה הטייה רצינית יותר מהשורות האלה. כולנו מכירים את האגדות האורבניות על רוטשילד ובקבוק מוטון שלו שבו היה יין של כרמל מזרחי וכו'. התווית מטה ועוד איך.

איש יין אמריקאי עשה זאת עם שני דקאנטרים, באחד ק"ס ריזרבד של מונדאבי ובשני לא פחות ולא יותר: שאטו מארגו. הוא סימן את הדקאנטרים, כמובן, הפוך לתוכנם. נו? נכון הסוף ברור? אבל לענייננו מה שחשוב יותר הוא שהסוף הזה גם מאד-מאד מובן! זה הטבע האנושי, זהו מן מאבק איוולת שבו האני הפנימי שלנו אינו מאפשר לנו לשפוט את הדקאנטר המכיל מארגו (לכאורה) כנחות בהרבה מחברו המונדאבי, על אף שהראש אומר זאת בוודאות!.

פעמים רבות אני רואה כי טעם התווית נישא באזני כל המסובים והיין עצמו אינו הנושא, בעצם. אין ספק בעיני שכולכם חוויתם ותחוו זאת במידה זו או אחרת של החלטיות, עוצמה ותוקף. כי התווית, הרי, אינה משקרת, נכון? זהו, שלא זה המצב.
הטייה נעימה וטעימת תווית מוצלחת, לחיים!
 
טעם היין – חמש ההטיות שיש להתחשב בהן
הטייה שניה: טעם המותג
חבורת הבירה שלנו התקבצה למפגש והשיחה נסבה דווקא על יין. עו"ד בעל יכולת שהיה אורחו של מישהו מהחברים הצהיר ברגע כלשהו "אני שותה רק בורגון, גמרתי עם בורדו! רואה בורגון – שותה, לא – אז תודה לא. נמאס לי מזמן מהזיפתיים האלה של בורדו". חזק, מה?

בבורגון כ 3,300 יקבים שונים וממש כמו בבורדו רק כ 5% מהם מייצרים את היינות העיליים שבזכותם בורגון נחשב לאזור יין פנטסטי. אבל הסניגור הדעתן אוחז חזק בדעתו: בורגון – שותה!

לא רק בורגון הוא מותג. ככלל, המותג מוכר! קנית מכונת כביסה או שעון, טלפון או מכונית – או יין(!), אין ספק שהמותג מוכר. מאוחר יותר, כשמכונת הכביסה נתקעת בערב פסח עם הכביסה של החייל שלך ושלושת חבריו; כאשר המכונית דוממת באמצע כביש הערבה באמצע אוגוסט; כשפקק השעם מהיין שרכשת במיטב כספך נחלץ באירוע החגיגי וצחנתו מגיעה לקצווי השולחן – בכל החגיגות האלה אתה זוכר ש"זה לא יכול להיות, זה קונסטרוקטה/אומגה/אייפון/לקסוס (לפי העניין כנ"ל)!" כי טעמך ברגע הרכישה או הטעימה היה טעם המותג ולא יותר. העו"ד ההוא נוסע בלקסוס, רכש אייפון בשבוע היוולדו, שותה רק מבקבוק בורגון. מה יש בפנים? להתרשמותי במפגש ההוא, לא הרבה. העיקר שיהיה מבורגון.

בארץ הקודש הגיעה גם מותגיזציית היין לשיאים העולים אפילו על אלה המובעים בתוויות (זוכרים?). "אין על יקב שמילו" אומר לי חבר, אין! שותה רק שלו, חי או מת! נתנו לי קסטל, אמרתי לא רוצה יין מצרפת! לא מכיר! רוטשילד? נו, ברור, זה וואחד שם, א-ד-ו-נ-י! כן, חברים, ההטייה השנייה בחשיבותה הינה טעם המותג. וכתמיד, כשהיין כבר סובב בחיכנו לא נירק אותו אם אינו טוב ולא נודה שהוא אינו טעים/מקולקל/זיפת. מותג נשאר מותג. כמו שאמרה פעם מישהי לשכנתה על מכונת הכביסה בעלת השם שקנתה והתקלקלה פעמים אחדות: ואיזה שירות! אכן, מותג תקול ושירות לו צמוד...

כולנו מכירים את הפיאסקו של שיווק הר חרמון אדום בזמנו תחת המותג "ירדן". לא פחות, רבותי, המותג הזה - ירדן - קיבע את הר חרמון בראש המכירות! כעת, על זרי הדפנה הללו מיתג היקב את הר חרמון כסדרה עצמאית עם שלושה יינות. כעת טוב, כעת אפשר להודות במיתוג שיווקי מצליח – אבל רחוק, רחוק מאד ממה שיין ירדן אמור לשאת עמו לצרכן. ואולי לא, עובדה!
על כן טעם המותג הינו בהחלט הטייה מובנית אצל הלוגם הממוצע המחפש אחרי תעודת ביטוח קטנה ליין ששלחו אותו להביא. המותג בהחלט מהווה תעודת ביטוח כזו ולכן ההטייה שלו מככבת גם אצל מביני דבר.

באותו אופן בדיוק פועלת הטיית המותג בכיוון המנוגד, קרי: "כרמל? לא שותה אותו, לא חשוב מה תגיד לי על היין. לא שותה!" בערך כך מזגתי פעם שיראז קאיומי למישהו שהתמוגג ממנו ורק אח"כ סיפרתי לו שזה כרמל. כאלה רובנו, מוטים ע"י המותג מבלי לתת את הדעת על מילוי הצורך בעת הרכישה. כשהצורך הוא יין במסעדה הטיית המותג עצומה; כשמדובר ביין לארוחת חברים – ברור, לא יובא יין מבית "סתמי" אלא "משהו ידוע". מוטים ומפסידים, מוטים ומפספסים, ממותגים וטועים. טעם המותג גובר על השאר. לחיים!

המשך ההטיות בכתבה הבאה...