צילום: באדיבות יקב נבו
כשאני שואל על יקב נבו בין חובבי היין שאני מכיר, וזה ממש לא מדגם מחייב, התשובה הרווחת היא שזה יקב עם יינות ששמענו שהם טובים, אבל אולי מעט יקרים, וברוב המקרים טרם יצא לטעום מהם.
נשמע מאתגר, יצאנו לבדוק.
היקב של נבו, בחצר האחורית של הבית היפיפה בישוב שכולו אוירה, גסטרונומיה וגם יין. נבו הוא דור שלישי כאן, מחובר לאדמה, לעשייה, עם סיפור אישי שמטלטל מחשבות, תשמעו את זה ממנו. זה מסוג הסיפורים שצריך לשמוע אותם מפי אומרם. נבו הוא שומר מצוות, כיפה סרוגה, מה שמייתר לחלוטין את הדיון על כשרות היקב. היקב כשר מאהבה, ולא כי צריך.
נבו הוא כמעט לבד על העשייה, נמצאת אתו ליאור פרל המקסימה ונעימת השיחה שמגיעה לכאן מיקב צרעה, עבורה זה היה בית ספר נפלא ליין, וכאן היא מרגישה כבר בבית. אהבתה למקום וליין המיוצר בו מורגשת מאד.
צילום: באדיבות יקב נבו
את הבציר הם מבצעים עם "השומר החדש". השומר החדש הינו ארגון חברתי חינוכי וציוני שהוקם בשנת 2007 על ידי קבוצת מתנדבים אוהבי הארץ כדי לשמור על אדמות המדינה, לצד חיבור אזרחים וצעירים לאדמה, לאהבת הארץ ולזהות ציונית, כך כתוב באתר שלהם. המשמעות, במקום עובדי קבלן מגיעים לכאן חבר'ה עליזים ותוססים, אולי מעט איטיים מול עובדי הקבלן, אולי היום מתארך לו, אבל האוירה צעירה, שמחה וכיפית ואולי עוד נוער מתקרב כאן לחקלאות. יפה.
התחלנו את היום במרתף החביות. מרתף אמרנו? בונקר אמיתי. מקלט לשעבר, תת קרקעי, שעבר שינוי יעוד, אפלולי, קריר מטבעו, מקסים ויפה. ניחוחות חו"ל. במרתף כ 60 חביות, היקב מייצר 17-20,000 בקבוקים בשנה.
זוכרים את שאלת הפתיחה? 20,000 בקבוקים מתחת לרדאר? אז מסתבר שעד הקורונה היקב היה בנוי על תיירות מארצות הברית. 90% מהמכירות היו ישירות אליהם, כולל מכירות המשך שהצריכו הקמת מחסן קדמי בארצות הברית. מדהים. הקורונה עצרה את שטף התיירים האלה והיקב מחשב מסלול מחדש ופונה פנימה, לישראל, עם עין עוקבת מעבר לים, מתי הם יחזרו.
כל הכרמים שלהם, הם מגדלים רק עבור עצמם.
אז מה נשתה?
צילום: עדיאל מזרחי
שרדונה 2020 – בציר שני של החלקה, 3 חביות שונות ברמת השמרים, 10 חודשים בחבית חדשה, יין צעיר. איתי להט הוא המנטור כאן. היין מחובר לאזור, מתאים למזג האוויר, קליל, לא חמאתי, חודשי החבית נשארים ברקע, צבע זהוב, ארומה לא עצמתית מידי של פירות לבנים ופרי הדר, פחות תפוח ירוק. גוף בינוני, 13.4%, חומציות בינונית, נעימה, סיומת בינונית, מעט חומצי. יין טוב. מתאים לים? אפשרי, אבל אני הייתי שומר אותו לערב קייצי עם חברים, עם מעט בריזה ועם גבינות טובות ליד. (140 ₪).
רוזה 2020 – עשוי מקברנה סוביניון, אשכולות שלמים בסחיטה, ללא השרייה, בציר מוקדם, חלקה נפרדת. צבע ורוד, יפה, הרי יהודה משתקפים בו. זהו יין מוקפד, ניכר שיש להם ניסיון בהכנת רוזה. קליל, פירות עדינים וצעירים, גוף בינוני, 13.9%, מתיקות כמעט שאינה קיימת, חומציות נעימה מלווה אותנו עד לסיום. ליאור אומרת שהוא מזכיר לה יותר בלאן דה נואר. ואני אומר לעצמי שזה מזכיר לי רוזה טוב, לא קליל, אבל נעים לשתיה. (110 ₪).
קיץ 2019 – Summer – אולי היין החשוב בטעימה. לא יין הדגל. יש לנבו קברנה סוביניון מורכב יותר, כבד, אבל זה היין שאנחנו צריכים לחכות לו. יין נגיש לנו, הקהל הישראלי. קייצי, פירותי, 14 חודשי חבית, לא חדשה, בת שלוש, פחות כבד מהאחרים. צבע מעט בהיר יותר מהרגיל אצל קברנה, ארומה לא מורכבת מידי, קלילה, נעימה. חומצי על החיך, גוף בינוני, כאמור לא כבד, 13.4%, טאנינים רכים. היין אינו מיועד ליישון, יין "לא רציני, במובן הטוב של המילה", הוכן בסיועו של אייל דרורי המוכשר, והתוצאה טובה, גם באיכות וגם במחיר הנגיש, יחסית. (100 ₪).
צילום: עדיאל מזרחי
בלנד 2019 – Blend – מורכב מ 60% פטיט ורדו, 30% קברנה סוביניון ו 10% מלבק. נתחיל מהסוף, יין מצוין. ליאור אומרת שהיין הוא השתקפותו של נבו בבקבוק. האומנות במיטבה, יין מדויק, מעט מחוספס בהתחלה, אבל ככל שמתמידים, הוא עמוק, מרשים ובעיקר נעים. ליין יש ארומה טובה, פרי אדום כהה, כלומר לא בצד של תותים, אלא יותר שזיפים רכים, מובחרים. גם עשבי תיבול מורגשים. גוף מלא, 14%, חמיצות נהדרת וטאנינים כאלה שמבקשים שניתן ליין לנוח, להתיישן עוד, כי פתחנו אותו טרום זמנו. יין ייחודי, מיוחד, שתי, יהיה מושלם עוד כמה שנים. (170 ₪).
פטיט ורדו 2018 – לפעמים אחרי בלנד עם זן מוביל, כדאי לנסות, במידה וקיים, יין זני מהזן המוביל. זה מעניק המון הבנה לעבודת האומן של היינן, בהכנת הבלנד, או כמו במקרה שלנו על תפקידו השונה של הקברנה בבלנד, כממתן דווקא וכמרכך. אז פטי וורדו מייצרים כאן רק בשנים ספציפיות, המגיעות לאיכות הנדרשת בסטנדרטים הגבוהים של נבו. 2012, 2016, 2018. לא ברור עדיין מה עם 2019. ה 18 הוא נהדר. סמיך, שחור, בומבסטי בארומה שלו, שורשי, גוף מלא, עם נוכחות, 14% אלכוהול מורגש על האף, חומצי מאד, טאניני, ובכל זאת איכשהו התוצאה היא מעין ליטוף, רוגע ונועם. אל תגישו לידו לחם וגבינות, אלא תשקיעו בארוחה רומנטית, לאור נרות, כיאה ליין משובח. (170 ₪).
מרלו 2018 – המעבר מהפטיט וורדו למרלו אינו פשוט, דורש החלפת אוירה. בסיומה ממתין לנו יין הדגל של נבו. 100% מרלו, מחלקת אבן גיר ענייה יחסית, עם יבול נמוך במיוחד, כ 400 ק"ג לדונם, מאתגר במיוחד. התוצאה היא יין מובחר, עגול, נעים, נשי, במובן הכי נשי של המילה. ארומה "מרלואית" טובה, בתחילה מורגשת האדמה, מעט עישון, ורק בהמשך מופיע לו הפרי, פרי שחור, בשל מאד, ענוג. על החיך חומציות נעימה. גוף מלא 14.5%, טעם של פרי אדום דווקא, טאנינים מצוינים שיקחו אותנו רחוק וסיומת ארוכה ורכה. יין גדול ומיוחד, אין הרבה מרלו ישראליים שהצליחו לקלוע לטעמי כמו זה. פוטנציאל רב ליישון, לשתות מעכשיו עד 2025. (220 ₪).
אז מה היה לנו?
יקב לא גדול, בנוי על צוות קטן, כנראה בקצה גבול הגידול שלו, שיילך וייחשף לקהל הישראלי בקרוב מאד ויביא אתו בשורה של יינות טובים ומעניינים. בסיור בחלקות היקב, ראיתי קברנה סוביניון צעיר, אבל ראיתי גם חלקות טנאט חדשות, לא מעטות, אז אולי בשורה תגיע גם משם.
המפתחות להצלחה הם כרגיל איכות המוצר, עקביות, כלומר היכולת להפיק את אותה איכות לאורך זמן והמחיר כמובן. אז מוצר טוב יש לנו. ממש טוב. עומק ועקביות יש וייבחנו בעתיד, ומחיר הוא דבר אישי מאד.
ה Summer הטוב במחיר סביר בהחלט פותח סקלת מחירים ואפשרויות ליקב. אתם תחליטו בכמה לעלות בה.
יקב נבו - ברור לי שאחזור.
מילה טובה על האירוח המושלם והנדיב, על הידענות הרבה, על נעימות הפגישה והאווירה המזמינה, ועל שהיה לי ממש כיף.
לכו לבקר!
יקב נבו בווייז | כשר | פתוח בימים א' עד ו' | בתיאום מראש
Nevowinery.co.il
