כ-800 אלף דונם של ענבים מהזן קריניאן, נטועים ברחבי העולם ובמדינות אחדות הוא שני או שלישי ברשימת הזנים הנפוצים. רוב הנטיעות מתמקדות בצרפת כאשר אחריה צועדות בסך ארה"ב (קליפורניה בעיקר), אלג'יריה, ספרד (קטלוניה ואראגון), איטליה (סרדיניה), מרוקו, תוניסיה ועוד כמה מדינות כמו קפריסין, צ'ילה, מלטה, מקסיקו, פורטוגל, טורקיה, דר' אפריקה וכן גם בישראל.

מקור הזן האדום בספרד במחוז Aragon בסביבות הכפר Carineña ממנו נגזר שמו. על אף שאיטלקים ניסו להוכיח משך שנים שהזן הגיע מאזורם (כאילו שאין להם מספיק משלהם), מחקרים הראו שלא כך הדבר.

פוליטיקה של מדינות ושל דעות קדומות

לא בכדי הפך הקריניאן בשנות ה-60 לזן הנטוע ביותר בצרפת בטרם נטלו מנו את הבכורה זנים כמו מרלו למשל. מקורו עד אז עבור העם הצרפתי, היה באלג'יריה הצרפתית, שהייתה ספק ענבים אדומים זולים. אולם משזו זכתה בעצמאות בשנת 1962 מצאו עצמם הצרפתים נוטעים את הקריניאן על אדמת צרפת. הזן מוכר כיום לפרנקופילים שבינינו כמרכיב חשוב בבלנדים מדרום עמק הרון והוא אף גדל מעט באזור פרובנס אלא ששם שבשנים האחרונות הוא מוחלף בענבי גרנאש.

הצלחתו לאורך שנים רבות נובעת מכך שזהו זן המצמיח יבולים גדולים באופן יחסי לזנים אחרים. אולם אליה וקוץ בה, יבול גדול – כן, איכות – לא ומכאן דעה קדומה בעולם בכלל ובישראל בפרט לגבי הפוטנציאל הטמון בו. כך קרה שעד לעשרים השנים האחרונות, הזן שימש ליצור יינות שולחניים, תוספת לבלנדים במקרה הטוב והבלנד עצמו במקרה הרע וכן ליינות קידוש מתוקים ומיץ ענבים.

בכתבה משנת 1962 בעיתון למרחב, כותב עמי שמיר כי בשנת 1870 ניטע במקווה ישראל כרם גפנים "מודרני" שמקורם בצרפת ובהם: אליקנט (גרנאש ק.ק.), בורדו (סוזאו ק.ק.), קריניאן, פטי בושה ועוד. "כרם זה הוא אבי כרמי היין של ארץ ישראל החדשה". הוא בהחלט צדק בכך שהיה זה פיתחו של עידן חדש בענף היין בישראל, עידן שהיום, 150 שנים מאוחר יותר, ניתן לומר שאנחנו בעיצומו. למרות הדעה הרווחת שהברון דה רוטשילד הוא זה שהביא את הקריניאן לישראל, הרי שהוא הביאו כ-20 שנים מאוחר יותר למושבות החקלאיות דאז זיכרון יעקב וראשון לציון.

היינן עמרם סורסקי, תיאר בעבר את הזן כך: "...קריניאן זה פרד, פרד לא צריך הרבה אוכל ושתיה הוא בע"ח קשוח. קריניאן זה הפרד של ענף הגפן". הכורמים שבעבר הרוויחו מכמות ולא מאיכות הענבים היו מרוצים כמובן. מבחינת הכמות דבריו של סורסקי היו נכונים משך שנים רבות וגם היום. בדיקת נתונים במועצת גפן היין העלתה כי בין השנים 2009-2019 שמר הקריניאן על מעמדו כזן השני הנטוע בישראל (הראשון ק.ס.). מאידך שיעורו מסך הבציר ירד בשנת 2019 ב-5%, ייתכן וזוהי תוצאה של הגדלת מגוון הזנים הניטעים בישראל או עליה כפי שניתן לראות בחדות בנטיעות קברנה סוביניון. ובכל זאת אינני יכול שלא לתמוהה מדוע נתוני הבציר של הזן יורדים וודאי לנוכח העובדה שבשנים האחרונות יובא מיץ ענבים מחו"ל בגלל מחסור (האמנם מחסור?).

מהו סוד האיכות של הקריניאן?

החלוץ שהעלה על נס את הקריניאן כזן איכות כבר בתחילת שנות ה-2000, הוא אסף פז מיקב ויתקין אולם כבר בשנת 1978 ניתן למצוא תיעוד לכך שלזן שתי פנים. אהרן פריאל סיפר בעיתון מעריב של אותה שנה על מחקר שנערך על ידי ד"ר בן עמי ברבדו (לימים פרופ'), ד"ר גור אריה ומר יוסף הפנר מהפקולטה לחקלאות של האונ' העברית. פריאל סיפר: "בשנים האחרונות נתקבל יבול של 4-3 טונות ענבי קריניאן לדונם, והחוקרים מצאו כי כאשר היבול יורד אף ב-10 אחוזים, משפיע הדבר לטובה על איכות היין." באותה כתבה צוטט גם מי שהיה מנכ"ל מרכז היין הישראלי, שארל לואנז'ה "...בארץ יצא באחרונה חוק חדש, לפיו חייב יין, הנושא שם של זן מסוים, להכיל לפחות 51 אחוזים יין מאותו זן. השוק האירופי המשותף דורש 85 אחוזים..."

נראה כי אמירתו האגבית של לואנז'ה בשנת 1978 יחד עם היעדר רגולציה אמיתית בענף היין הישראלי (מה השתנה?), הביאה למשפט ששגור בפי בוגרי הענף עד היום ולפיו כל היינות היו קריניאן, גם קברנה סוביניון או גרנאש היו קריניאן. לדברי אברהם בן משה, מי שהיה מנכ"ל יקבי כרמל, כשהוא החל את תפקידו שם בשנת 1986, קריניאן היווה 55% מכלל הענבים. היו אף ניסיונות לשפרו, למשל כשצוותו של פרופ' פנחס שפיגל-רואי יצר זן בשם ארגמן שהוא הכלאה בין קריניאן וסוזאו ( Sezão), אך ללא הועיל ואכן בן משה מעיד "אני התנגדתי לזה...התעשייה שלנו קטנה מדי מכדי להכניס לשוק העולמי וגם הישראלי זן חדש ולא מוכר..."

היום, ידוע בישראל ובעולם שגפנים בוגרות בנות 50 שנים ויותר שיבוליהן גם נמוכים יותר, מניבות יינות איכות מהקריניאן. בראיון שערכתי עם לואנז'ה לפני מספר שנים הוא סיפר שבמכון היין אשר חקר את הזנים בישראל, פסלו בשנות ה-60-70 את הקריניאן כזן איכות כיוון שאת היקבים עניינה רק כמותו "מקריניאן עשו זן שממנו אתה מרוויח. בזכרון יעקב יכולת להגיע ל 5-7 טון ענבים לדונם, זה נורא...היום כשטיב היינות הוא הבסיס ולא הכמות אז קריניאן חוזר. אני זוכר שקריניאן גדל באזור גבעת ישעיהו ב-700-900 קילו לדונם ויצא יין נפלא אבל הכורמים הרגו אותו". היום אכן ניתן למצוא מגמה להפוך את הקריניאן מזן נחות לזן איכות וגם בישראל ישנם יקבים שעוסקים בכך ובשנים האחרונות אף נוסד, פסטיבל קטן המעודד זאת ומתקיים בכל שנה בשטחו של יקב נווה ירק.

ויתקין – סומק המעז מנצח

כאמור, יקב ויתקין הוא חלוץ יינות הקריניאן בישראל (אזכיר שליקב מרגלית היה ניסיון קודם אולם חד פעמי). בשנת 2002, עת שב היינן אסף פז מתקופה בבורדו וקליפורניה, החל ליישם את שספג שם, ביקב ויתקין שהיה בתחילת דרכו. יין קריניאן מגפנים בוגרות שיוצר ביקב נחשב עד היום אבן דרך ביכולות והוורסטיליות של תעשיית היין המקומית בכלל ובפילוסופיה של יקב ויתקין בפרט.

בבציר זה איתר יקב ויתקין כורם מזכרון יעקב שביקש לעקור כרם קריניאן בת כ-30 שנים ושיכנע אותו לדחות את רוע הגזרה. מאז מצליח היקב לייצר בעקביות יין מענבי הזן. גם כשעבד פז ביקבי כרמל בשנת 2004 (במקביל ליקב ויתקין), הוא יצר שם יין מגפנים בוגרות של קריניאן. בראיון קודם אמר על כרמל: "... צריך לזכור שזו הייתה אחת המערכות שהרסה את הקריניאן אז לעשות שם קריניאן זה היה בשבילי תיקון. זה היה שנתיים אחרי שעשיתי בויתקין את הקריניאן הראשון..." אין זה דבר של מה בכך, דוד זיו מנכ"ל יקבי כרמל קרא לפז לשיחה בה ניסה להבין מדוע "מבוזבזים" המיכלים הכי יקרים כדי להתסיס קריניאן.

יקב סומק שהוקם בשנת 2002 בזכרון יעקב וניזון מחלקות המעובדות על ידי המשפחה מאז 1882 החליט לייצר כבר בשנתו הראשונה גם הוא יין המורכב מ-100% ענבי קריניאן ושמו יצא למרחוק. "אנשים רצו לתת עצה טובה ואמרו לנו שאם אנחנו רוצים להיחשב יקב טוב, כדאי שנזנח את הקריניאן לאור המיתוג הלא כל כך טוב שלו" מספר ברק דהאן. "כשהשקנו את הקריניאן לראשונה, היה קשה למכור אותו. אנשים לא רצו לטעום אותו בכלל, הם אמרו שהם מכירים את הזן וששתו אותו בצבא. אנחנו מאוד האמנו בו ורואים היום שזה מאוד מוצלח. יש לו ביקוש מאוד גבוה."

ואכן שאלת השיווק בזן כמו הקריניאן היא שאלה גדולה מאוד. "זקני השבט" שמתקשים להסתגל לשינויים יזכרו לו תמיד את איכותו הירודה. אחרים מחבקים אותו והדור הצעיר שלא ידע אותו, נטול דעה קדומה ומוכן לחוות את הקריניאן כפי שחווים אותו במקומות אחרים בעולם. בניגוד לאיזורי יין מוגדרים בעולם בהם אין צורך בכתיבת שמות הזנים על תווית הבקבוק, בישראל אין זה המקרה. בישראל בה מגדלים זנים לרוב ויקבים נחלקים בין אלו השומרים בקנאות על הרעיון האזורי לבין אלו שממש לא, הקהל יתקשה מאוד ואף יקבל בחשדנות רבה יין שזני הענבים המרכיבים אותו אינם רשומים ע"ג התווית.

אולם, העובדה שנערכות טעימות מרוכזות של הזן, מזכירים אותו בתקשורת ואפילו פסטיבל קטן צמח סביבו, מוכיחים כי עוד לא אבדה תקוותנו. עם קשה עורף אנחנו, אבל תנו לנו גביע של קריניאן טוב ותראו כמה אנחנו גמישים (במחשבה). פז: "פעם היה צריך להסביר לאנשים מה זה קריניאן, היום תפריט יכול להכיל 2-3 יינות קריניאן ישראלים איכותיים וטובים...אני חושב שהשילוב של הפרי החמצמץ (כי יש פה חמיצות טבעית פנטסטית) עם כל המאפיינים המאוד מקומיים שלו – זיתים, עשבי תיבול – הופך אותו למשהו עם טעם מקומי והוא נהדר עם אוכל..."

כיום הקריניאן משמש זן איכות ביינותיהם של יקבים נחושים ובהם ויתקין, רקנאטי, עמק יזרעאל, נווה ירק, כרמל, סומק, סגל, דלתון, וורטמן, עביה, שורק, מוני, בית אל ועוד... סוף ראייה לכך שגם ענבים צריכים את החום והאהבה מהאנשים הנכונים כדי להציג את מלוא תפארתם. לא עוד יזכו הוריו של הקריניאן לשמוע באסיפת ההורים "יש לו פוטנציאל אך הוא לא מממש אותו", הנה צמח הפרד והפך לחד קרן.