סנונית ראשונה שבישרה את השנה הלבנה העומדת בפתח, נחתה אצלי כבר בשלהי השנה העברית הקודמת. בית איש הענבים אירח את איתי להט, אשר בטעימה מרתקת ביקש להוכיח שניתן לייצר בישראל יינות לבנים איכותיים גם בקנה מידה בינלאומי. משנתו של איתי היתה שמדובר לא רק בעניין של איכות הענבים והעבודה ביקב, אלא גם ואולי בעיקר, בבחירת הסגנון. הסגנון המתאים לדעתו: יינות ארומטיים, בעלי גוף סמיך ושמנוני ועושר טעמים. זני הענבים התואמים לסגנון: ויונייה, רוסאן ומרסאן שבשנים האחרונות החלו להפיק יינות בארצנו וגם גרנאש בלאן, בורבולנק, מקבאו וורדחו הספרדיים ואף זנים שמוצאם בפורטוגל. היינות שטעמנו באותו ערב ובהם להט לבן, אורטל ויונייה וכישור לבן בהחלט תמכו בטיעוניו של איתי.

סנונית נוספת נחתה עם פרסום שמות היינות הזוכים בתחרות היין "טרה וינו". אסמבלאז' ריחן לבן 2012 של יקב ברקן זכה במדליית זהב כפול והיה ליין הלבן הישראלי הראשון אי פעם הזוכה במדליה היוקרתית. עצם הזכייה היתה מפתיעה מאוד, אך טעימה של היין בהחלט הצדיקה את התואר המכובד.

במהלך השנה ובייחוד ככל שהקיץ הלך וקרב, טעמתי ושתיתי עוד ועוד יינות לבנים איכותיים משלנו, אשר עם חלקם פיתחתי סיפור אהבה של ממש. כדוגמאות בלבד אפשר לציין את הרי יהודה ושורש לבן של יקב צרעה, הסוביניון בלאן והשרדונה של יקב עמק האלה, פלם בלאנק ועוד. אי אפשר כמובן להזכיר יינות ישראלים לבנים, מבלי לציין את יינותיו הנפלאים של דורון רב הון מיקב ספרה, אשר זכו לאחרונה לשבחים גם מאת מבקרי יין בינלאומיים, כמו ג'וליה הרדינג וסטוארט פיג'וט – שופר הריזלינג העולמי.

עם כל זאת, נדמה לי שהאסימון נפל אצלי סופית במהלך בית פתוח של בית איש הענבים, שנושאו היה "כרם יחידני בישראל". טעמתי כתמיד את היינות הלבנים תחילה ותחושתי הראשונית היתה שככל שהדבר תלוי בי, יכול הייתי לסיים את הטעימה בו במקום כאשר חיוך רחב של הנאה מרוח על שפתיי. להנאה היו אחראים בעיקר יינות הסוביניון בלאן והגוורצטרמינר של יקב מילס, אך גם הלבנים האחרים שנטעמו היו מוצלחים למדי.

משהו טוב ללא ספק מתרחש בתעשיית היין הישראלית. במשך שנים רבות לא רק שהיין הלבן עמד בצלו של היין האדום הישראלי, אלא שלעתים נדמה היה שמייצרים אותו רק משום שצריך שיהיה על המדפים גם יין לבן, מבלי להאמין באמת שניתן, או שכדאי, להתאמץ ולייצר כאן יינות לבנים איכותיים. לעתים, היתה באמת הכדאיות מוטלת בספק, שכן הצרכן הישראלי הממוצע וגם חובבי יין "רציניים" התקשו להתחבר ליינות הלבנים.

מהפיכת האיכות הגיעה בשעה טובה גם אל היינות הלבנים הישראליים ויינות לא מעטים מוכיחים שמדובר במהפכה של ממש. יינות כרם יחידני ישראלים הם ללא ספק חידוש וגם בייצורם יש להעיד על השינוי ביחסם של הייננים, היקבים והצרכנים ליין הישראלי הלבן. השיפור הניכר באיכות היינות הלבנים שלנו לא נותר נחלתם של יינות הפרימיום בלבד או של יקבי הבוטיק וכפי שהתרחש ביחס למהפכת האיכות בכלל, חלחל גם אל היקבים המסחריים וגם אל היינות הזולים יותר וגם זו בשורה כמובן.

האיכותיים שביינות הלבנים שלנו נעלמים במהרה מן המדפים ולעתים כלל אינם מספיקים להגיע אליהם והתחושה היא שקיים בשוק מחסור קבוע ביין לבן איכותי. זוהי הוכחה נוספת לכך שהמהפכה מצליחה, גם מבחינת טעמו של צרכן היין הישראלי, אשר אופקיו הולכים ומתרחבים וחיבתו ליין הלבן, המתאים כל כך לחודשים החמים שלנו, אף היא הולכת וגדלה. עם עובדות לא ניתן להתווכח, צריכת היינות הלבנים בישראל – מקומיים ומיובאים – הולכת וגדלה בהתמדה. נדמה שאין מדובר בטרנד חולף וכי ככל שהאיכות תעלה ובעיקר בקרב היינות הזולים יותר – גם הצריכה צפויה לגדול, כך שבפני היקבים ניצב אתגר כפול – לייצר יותר יין לבן –כמותית ואיכותית.

הצריכה הגוברת של יינות לבנים בישראל, לצד השיפור המתמיד והבולט באיכותם של היינות הלבנים המיוצרים כאן, מהווה נדבך נוסף וחשוב בהצבתו של היין הישראלי על מפת היין העולמית ובקידומה של תעשיית היין בישראל. שיפור האיכות של היינות הלבנים הישראלים, ייתן דחיפה רצינית ליבואנים לנסות ולעמוד בתחרות, באמצעות יבוא מגוון רחב ואיכותי יותר של יינות לבנים זרים. הרווח הוא בכל מקרה שלנו הצרכנים – יש לנו כיום מבחר הולך וגדל של יינות איכותיים וטעימים משלנו – גם בלבן!