יונתן תשבי במרכז המבקרים  //  צילום: קובי קלייטמן

 

במהלך הראיון עינו האחת על המתרחש, השנייה עלי ואוזניו קרויות לכל מה שקורה סביב. יונתן תשבי, בן 75, אשר הקים את יקב הבוטיק הרשמי הראשון במדינת ישראל בשנת 1985, אינו גאוותן, אך מלא גאווה, את כעסיו על שארע בעבר הוא ממעט לחשוף.

מי שנהג לחרוש שדות עם פרדה וחלם על טרקטור, מתאר עצמו היום כעקשן מאוד ודבק במטרה. לא רק שהשיג בסוף טרקטור, הוא הקים יקב לתפארת ואף פרץ בכך דרך לרבים אחרים שבאו אחריו.

נתחיל דווקא מהסוף, מהי לדעתך התרומה הגדולה ביותר שלך לתעשיית היין בישראל?

"אני זה שהחל בתהליך של פיתוח יקבים פרטיים, פיתוח יקבי בוטיק ובכלל וזה תפס תאוצה יפה מאוד. מישהו היה צריך לעשות את הצעד הזה ובמקרה זה הייתי אני".

 

מיהם האנשים שהשפיעו על דרכך המקצועית?

יונתן מונה שני אנשים עיקריים – סידני בק וקרול שוורץ.

קרול שוורץ הוא המפתח לסיפורו של תשבי. שוורץ היה יהודי מחיפה שהיה מגיע אל תשבי הכורם (בשעתו) לרכוש בכל שנה 200 ק"ג ענבי מוסקט אלכסנדרוני ובכל פעם היה מביא ליונתן יין. "הייתי שם את היין מתחת לבית כי חשבתי שוודאי אינו ראוי לשתיה". באחד הימים אירח יונתן אורחים ולא היה בידיו די יין להשקותם, אז העלה יונתן את היין הלבן של שוורץ על שולחנו וההתלהבות הייתה גדולה. "היין היה שונה, זה הלהיב את הדמיון שלי ומכיוון שהיו לי הענבים, החלטתי לייצר יין".

"שוורץ היה במקור יינן מרומניה. בהתחלה חשבתי שיש כל מיני סודות בעשיית היין וניסיתי להוציא ממנו את הסודות עד שהתברר לי שאין שום סוד ויצאנו לדרך".

סידני בק, הוא יהודי עשיר מדרום אפריקה. "זהו קשר בעל אופי משפחתי, אישי מאוד חזק ויציב הממשיך גם לאחר פטירתו עם בנו ונכדו. אורי שני שהיה עוזרו של אריק שרון כשהיה שר התעשייה והמסחר, רצה להעלות את איכות היין בישראל. הם חיפשו דמות מפתח בעולם היין שתעזור להוביל את המהלך בישראל והם מצאו את סידני בק. הוא היה יהודי שתרם הרבה כסף למדינה וככה הכירו בינינו. הוא הגיע לפה, עבר בכל היקבים בארץ וכשנפגשנו בשנים 1989-90, נוצר 'קליק' אישי בינינו והוא החליט להשקיע בי".

שנה לאחר הקמת יקבי רמת הגולן, הקמת את יקבי הברון (לימים תשבי) במה שנחשב תחילתה של חזית מול אגודת הכורמים וכרמל מזרחי. מדוע?

"הם ראו סכנה שיש ביקב שלי. הייתי חלק מהם, אבל פרשתי. הם זיהו מיד שאם הטרנד של יקבי בוטיק (מה שקרה בעצם) יתפתח, זו תהיה סכנה לכרמל מזרחי. ואכן יקבי הבוטיק התפשטו והשוק נותר כמות שהוא. זו תחילת השינוי בתעשיית היין בישראל – שנת 1985".

"היו הרבה מאד בעיות של אמוציות, הם היו מאוד אגרסיביים כלפי, כלפי משפחתי והילדים ומאוד אגרסיביים בהתנגדות שלהם ובמעשיהם. היו האזנות סתר, הלשנות למוסדות, ניסיונות הכשלה בשוק בכל מקום, איפה שרק יכלו ניסו לעכב אותי. היו שמים לי פקח של מועצת גפן היין מחוץ ליקב כדי שלא אביא ענבים מכורמים של כרמל, שלא אפרוץ את הגדר. היה מחול שדים, הם הפריעו לי מאוד".

תבעת אותם בבית משפט על המעשים הללו?

"לא בזבזתי את הזמן על משפטים, עם אף אחד עד עצם היום הזה. הסתכלתי על העשייה והמטרה הסופית ומסתבר שטוב שעשיתי כך ולא הלכתי להילחם איתם בבתי משפט. העזרה הגדולה הגיעה לאחר שפניתי למנכ"ל משרד החקלאות דאז במכתב בו כתבתי לו שמפריעים לי, ששמו לי פקח ממועצת הגפן והיין. באותו היום הכל פסק. לקח לי כמה שנים עד שאזרתי אומץ להתלונן בפני השלטונות ומאז לא סבלתי מהם יותר בצורה רשמית אלא רק בשוק. ניסו אבל לא הצליחו אף פעם".

 

האם עמדו לצידך אנשים שרצו בטובתך בתקופה זו?

"היו בודדים שכן רצו בטובתי ואלה היו החברים האמתיים שלי, עימם אני עובד עד עצם היום הזה. משפחת ברונשטיין יחזקאל (חקלאים), משפחת שחר קרניאל שנחשב היום ממפתחי הזנים המפורסמים בעולם. צאצאי המשפחות האלו הולכים איתי עד עצם היום הזה".

האם רגלך דרכה מאז במועצת הגפן והיין או ביקבי כרמל?

"לא. אפשר להגיד שביקבי כרמל, הייתי פעמים בודדות. גם במועצת הגפן היין הייתי פעם או פעמיים בקשר לישיבות ענפיות אבל אני פשוט מתעלם מהם".

סיפורו הביוגרפי של יונתן תשבי בקיצור נמרץ

יונתן תשבי נולד בשנת 1940 בשפייה. רעייתו נולדה בבנימינה עם קום המדינה. משפחתו (מיכאל ומלכה חמילצקי – סבא וסבתא רבא) הגיעה לראשונה לזכרון יעקב בשנת 1882 עת עלו מליטא והתיישבה בשפייה שם נטעה כרמים. שם המשפחה שונה לת.ש.ב.י לאחר ביקורו של המשורר חיים נחמן ביאליק את המשפחה והצעתו לשנות את שם משפחתם ל"תושב שפיה בארץ ישראל" (ת.ש.ב.י). אמו הייתה מייצרת גבינות בביתם ורוכבת מדי יום משפייה לזכרון יעקב למכור אותן.

"הורי, היו בין הכורמים הראשונים של כרמל מזרחי. אבי נולד פה ב 1901 ואימי באה לארץ ב 1933-4 עם המכביה הראשונה. היא הייתה ספורטאית, בתחום הריצה ונשארה בישראל. היינו מלכתחילה 5 ילדים – 4 בנים ובת. אני הצעיר ביותר מבין שלושה שנותרו".

 

יונתן בוגר 10 שנות לימוד לאחריהן יצא לעבוד. הוא מספר כי הלימוד שלו נעשה מעבודה או מחיקוי של אחרים. בצבא שימש יונתן כנהג ולאחר שחרורו חזר לעסוק בחקלאות. "עבדתי בשנים ההן על פרדה, חרשתי עם פרדה בעוד חבריי ממשפחות חקלאים מסודרות יותר, עבדו עם טרקטור. רציתי שיהיה לי טרקטור אבל אבי לא רצה לקנות טרקטור. התחלתי לעסוק בשתלנות גפן אותה לא למדתי אלא דרך העבודה ועשיתי מהתחום הרבה כסף".

הכסף אותו הרוויח יונתן מתחום השתלנות, הושקע על ידו ברכישת אדמות ונכסים. "בשנת 1967 כשאחי נהרג, זה עוד יותר נתן לי מרץ לעבוד, להוציא את העצבים על עבודה ולא על תסכולים. היינו קרובים מאוד".

במהלך שירות המילואים של יונתן (אותו עשה עד גיל 55), הוא עשה קורס קצינים וקורס סמג"דים כולל קורסים משלימים צבאיים בהם למד ניהול מהו. "זה עזר לי מאוד, אחרי כמה שנים כשהקמתי את היקב. זה עזר לי בארגון והשליטה על עצמי, על אנשים. הייתי מקיש מהצבא לעסק. עקשנות אין סוף (גם היום) ודבקות במטרה, עד הסוף".

לזוג יונתן ונילי תשבי, שלושה ילדים ו 9 נכדים אולם כשנערך הראיון הם ציפו לנכד העשירי. גולן אשר קרוי ע"ש המקום בו נהרג אחיו של יונתן, הוא יינן היקב והיזם המוביל. מיכה הקרוי ע"ש אחיו של יונתן, הוא איש הכספים ואושרה הקרויה על שם אביה של אשתו, הקימה את בית הקפה וסדרת מוצרי מזון ואילו יונתן אחראי על הייצוא. "לכל אחד יש תפקיד ויש דור המשך ברור".

בשנת 1985, נפטר אביך ולאחר מכן יצאת לאיטליה, האם נסעת לרכוש השכלה בתחום היין?

ליונתן אין השכלה פורמלית בתחום היין. את הטיול לאיטליה עשה עם אשתו ועם מימון רמבם, חבר שהיה שחקן כדורסל (שנות ה 60), יליד איטליה ואיש העולם הגדול. "ראינו כורמים וחקלאים פרטיים, ראינו איך הם חיים, מעבדים את האדמה ומתפרנסים. ניסינו להעתיק את המודל שלהם לארץ ברמת היקב".

ייננים רבים עברו תחתיך, האם נשמר קו אחיד בין יינות היקב או שמא השתנה בכל פעם?

בחצי השנה הראשונה של היקב, שימש יאיר מרגלית, יינן היקב ("לאחר מכן ראה שחסר לו ידע אז הוא נסע ללמוד בדייוויס"). לאחריו הגיעו לואיס פסקו, אריה נשר, אסף פז, יעל סולטמן, אמיר אברהמי ואד זלצברג עליו מספר יונתן "יש לו פרק נכבד מאוד ביקב. עבד פה מספר שנים ותרם את חלקו". היום היינן הרשמי והיחיד הוא גולן תשבי.

"היינות השתנו לאורך השנים, אולם דבר אחד נשאר – אי השימוש בחומרים כימיים, היה ונותר המוטיב העיקרי אצלי. אני רגיש לביסולפיט ולכן רציתי לעשות יין שלא יגרום לי כאבי ראש או פצעים על הלשון והצלחנו בזה. היינות מכילים היום ביסולפיט בכמות מזערית והם כולם בעלי אופי טבעוני, ללא שום תוספים או תהליכים מן החי".

 

לפני 10 שנים אמרת שאתה רוצה שתשבי יהיו יינות בסטנדרט עולמי גבוה, אתה מרגיש שמימשת את החזון?

"כן, אני מרגיש שמימשתי את החזון. אני מרגיש שהשם (בלי להשוויץ) הולך לפני. אנשים מכל העולם מחמיאים לי, לפחות בעולם היין היהודי, אני מרגיש שעשינו את זה בגדול. יחד עם זאת, עכשיו כהשוק העולמי פתוח לפנינו אנחנו לא יוצאים מכלינו, לא מרימים מחירים, לא יוצרים איזה מיתוס או מותג על כדי לעשות כסף קל ומהיר, לא התפתינו, אנחנו דוגלים בתמורה לכסף גם ביין הפשוט וגם ביין היקר".

יונתן מספר כי במשך 30 שנים, הכיוון אותו כיוון, "איכות היין והלקוח בראש סדר העדיפויות גם בימים קשים וגם בימים פחות קשים, עם הרבה סבלנות ובלי השמצות. עובדים נקי, לא מעניין אותנו המתחרים שלנו, מעולם לא נאמר מילה רעה על מישהו, רק מילה טובה לכולם יש זכות לכולם יש מקום".

מזה 15 שנים, מייצר יקב תשבי, מיליון בקבוקים מדי שנה ואינו מעוניין לגדול מעבר לכך. 20% מהתוצרת מופנית לייצוא.

 

בשנת 1989 ייצאת יין לבית המלוכה הבריטי, כיצד זה ארע? האם זה עזר בכניסה לשוק האירופי?

"זה היה מזל גדול. באנגליה, שמעו על המוסקט שלנו ושלחו לפה טועמת יין. היא הייתה איתנו שלושה ימים והתרשמה מאוד לטובה. עשינו את זה בשקט מוחלט. פחדתי שמא יקב אחר יקלקל לי ולכן הצנעתי את זה במקום להשתמש בזה כאקט של קידום.

כשהיו שואלים אותי למי אני מספק יין, הייתי אומר לאנגליה. האמת היא שאני תמיד משתדל להשתמש ביין. היין צריך לדבר בשביל עצמו, לא אני ולא אף אחד, ככה חשבתי וכך אנחנו חושבים עד עצם היום הזה וזה עובד".

בשנת 1993 רכשתם מזקקה מקורית בקוניאק, מה היה הטריגר ולמה לא שומעים על הברנדי שלכם היום?

"בשנת 1989, החליט סידני בק לרכוש לעצמו מזקקה בקוניאק. שנתיים מאוחר יותר, הוא אמר שיתן לי מזקקה במתנה, הוא רצה לתת את המזקקה כדי שבארץ ישראל יזכרו אותו. הייתה זו מזקקה בשווי כ 120 אלף דולר. כשהגיע האלמביק, הרכבנו אותו והתחלנו לזקק. באותו הזמן שלחנו את גולן לצרפת ללמוד מהמזקקים הצרפתים. יש לו קליטה מהירה... לקחנו סיכון ואחרי שלוש שנים נסענו עם הברנדי לרמי מרטן כדי לבדוק אותו. הם אמרו שם שהברנדי טוב יותר אפילו מזה שסידני ייצר, אבל לא אמרתי את זה לסידני. שלחנו את הברנדי לתחרות בלונדון (Wine & Spirit) וזכינו במקום הראשון, מדליית זהב וגביע. ההתרגשות הייתה גדולה".

"כיום, הברנדי יקר מדי, 1,600 שקלים לבקבוק של ברנדי מיושן 16 שנים. בקרוב, אחרי ששנים רבות לא הצלחתי להשיג בקבוקים, נוציא ברנדי בן 10 שנים במחיר עממי יותר. אנחנו מייצרים בכל שנה ברנדי מ 10-15 טון ענבים המסתכמים בכמות של כ 1,500 בקבוקים".

איך השתנה חזון היקב לאורך השנים?

"זה ברור שהמקום נועד לילדים. אני לא רכושני. אני משחרר. היקב תמיד היה במקום הזה". מרכז המבקרים נפתח בשנת 1990 לאור זרם מבקרים הולך וגדל. הייתה זו גדילה טבעית לדברי יונתן. "לא עשינו פרסומת מאז ומעולם, בקושי יש שלטי הכוונה ליקב".

האם אתם שותפים ביקבים נוספים?

"כן, אני שותף ביקבי גוש עציון. הקמתי את היקב מבחינה רעיונית לפחות. הייתי דמות מפתח בכל הפיתוח של המקום".

למה דווקא שם? "שרגא רוזנברג, יהודי ציוני ממדרגה ראשונה, נטע שם כרם ראשון וכשהגיע הזמן לעשות ממנו יין לא היה לו מקום לעשות בו יין אז הוא אמר לי שאקנה את הענבים ונקים יקב בהמשך. נסעתי לשם, קניתי את הענבים והתחלנו לעבוד על הפרויקט. ברור שהיה לי ניסיון גם בבניית יקב, רכישת ציוד וגם בפיתוח. שיתוף הפעולה היום הוא בנושא הכרמים".

אם כך, הניסיונות הראשונים שלהם נעשו פה ביקב? "אני לא יכול לזכור".

 

אתם משתמשים בענבים הגדלים ברחבי הארץ, מה עמדתך לגבי קביעת אזורי יין בישראל?

"קביעת אזוריות, זו מדיניות של המועצה. אני לא הבעתי מעולם את דעתי. אני חושב שכל המדינה היא אפלסיון אחד גדול קטן. זה חבל ארץ ואני חושב שהאפלסיון ישראל יהיה חזק יותר מגליל, או גולן או ממקומות ששנויים במחלוקת. בכל מקום יש סימני מחלוקת וקשה יהיה להרים פרויקט של אפלסיון זכרון יעקוב או מקום אחר. אין כסף שיכול לעשות את זה. היום הממשלה לא שמה גרוש בחקלאות, היא רק סוחטת מהחקלאים, אז נראה לי שזה בזבוז משאבים וכסף".

80% מהתוצרת של היקב נמכרת בארץ, מדוע אינכם זוכים לחשיפה בתקשורת הישראלית?

"זה לא בעניין שלנו. אין לנו זמן. 20% נמכר בחנויות שלי ו 60% נבלעים בשוק הישראלי. אנחנו לא מוכרים ברשתות בגלל המחירים והתדמית, היין שם עומד, מתקלקל ומפסיד איכות.

כשזה הולך קל לא צריך להתאמץ. גם כשפנית אלי ראית שאני מהסס אם להיחשף. תמיד יש כאלה שלא מפרגנים ויש שמפריעים ומקלקלים אז אני מעדיף להישאר צנוע והולך, הכל בסדר".

האם יש מקום לכמות היקבים הגדולה הקיימת היום בישראל?

"אני מאוד שמח על עוד יקבים שנפתחים, ייעצתי להרבה מאוד יקבים בתחילת דרכם כדי שיימנעו מהטעויות שלי. אבל מיקב קשה מאוד להתפרנס. אני כמעט לא מכיר יקבים שיכולים להתפרנס מיין. אנחנו עשינו את זה, אבל השנים הטובות הגיעו כשמרכז המבקרים עבד יחד עם השוקולד, המסעדה, הברביקיו והלחם. באים לכאן אלפי מבקרים בחודש ואז אנחנו יכולים לחיות".

האם יש מקום לביקורת יין?

"בטח שיש מקום. אם זה יהיה אפקטיבי. בשנים הראשונות של ענף היין, היו דברים שלא יכולתי להתמודד איתם. מי ששילם או מי שהיה נחמד קיבל מקומות מתאימים והצליח למכור מהיין שלו לאל על ומקומות כאלה". המבקרים המעטים שהיו לדבריו, עשו הרבה נזק.

מי הם המבקרים? "אני לא רוצה להגיד שמות, יש כאלה שכבר לא פה. מצד אחד הם תרמו בכך שכתבו ועניינו את הציבור וזה היה חיובי ומצד שני המשיכה שלהם ליינות פחות טובים הייתה רעה בעיני".

ביקורת יין רעה תזיק בהכרח ליקב? "היא לא תזיק ליקב אלא לענף. אם אתה כותב על יין שהוא גרוע וכותב עליו דברים לא טובים, זה מזיק לענף. ברגע שאתה רוצה לקבוע רמת איכות מסוימת שלא קיימת רק בשביל לעזור ליקב למכור, לדעתי זה פסול".

מאז שנפטר דניאל רוגוב ז"ל, לא החליף אותו אף אחד בסדר גודל דומה. כיצד?

"רוגוב למעשה התפתח עם יקבי הברון. אני ורמת הגולן, היינו שני היקבים היחידים עליהם הוא יכול היה לכתוב בארץ. לאט לאט הוא התפתח, כשקם יקב ברקן ונוספים. ברגע שאנשים אהבו לקרוא את הכתבות זה משך את עצמו. לדעתי הוא עשה דבר טוב מאוד לענף היין בארץ. הוא תרם תרומה גדולה להרמת המודעות של יין טוב בארץ ישראל. היה לו 'צ'ארם' מיוחד וקהל קוראים קבוע. הוא היה פשוט איש פופולארי ומוצלח. הוא היה מחובר לכתבים בארה"ב וזה עשה רושם על הקוראים, והוא גם היה מבקר מסעדות. ברגע שאתה קוטל מסעדה מפורסמת אתה יוצר לעצמך הילה. לי זה לא חסר".

איך הוא דירג את יינות תשבי? "היו שנים שלא אהבנו את הכתבות שלו, לא אהבנו את מה שהוא כתב. גולן לא אוהב שכותבים דברים לא נכונים והוא מתמרד. באותו זמן היו לו חילוקי דעות עם רוגוב, וויתרנו על השירות שלו. הוא ניסה כמה פעמים לבוא ולא רצינו. בסופו של דבר הם השלימו והוא היה פה כמה פעמים בסוף ולא ביקשנו שיכתוב עלינו דברים שאינם קיימים. גם היום אנחנו לא מבקשים דברים כאלו".

מדוע לדעתך צריכת היין מדשדשת המון שנים?

"קודם כל מכיוון שיש יינות שלא גורמים הנאה לטועם, אז אי אפשר להכריח מישהו לשתות משהו שהוא לא אוהב. ברגע שייצרו יין יותר טוב בארץ הצרכן יצרוך יותר.

שנית, הכשרות מפריעה מאוד ליין. אני בעד, אבל מה שקורה הוא שהיהדות החרדית או האורתודוכסית שותה רק יין שיש עליו כשרות של רב מסוים. ברגע שזה יהיה יותר פתוח ובמסעדות הם יזמינו יין ובעלי המסעדות יבינו שיין זה לא מחלבה, זה כמובן יגדיל מאוד את צריכת היינות במסעדה. אם מסעדה מחליטה לשלש את המחיר היא תמכור פחות בקבוקים ופחות אוכל. אם אני מוכר בקבוק אסטייט במסעדה ב 85 שקלים אנשים יכולים לשתות בקבוק או שניים, והאוכל טוב, אנשים מרוצים. אם הייתי מוכר בקבוק יין ב 160 שקל הייתי אולי מרוויח פר יחידה יותר אבל הייתי מפסיד קליינטורה. לקוח שרוף אי אפשר להחזיר, לקוח מרוצה חוזר מיד".

מסר לאומה?

"רק שיהיו בריאים ושתהיה שנה טובה ושקטה (מה שלא נראה לנו עכשיו). אני לא מאבד את האופטימיות שלי, אני יודע שצריך להילחם על הארץ כל יום".