תחילתו של הסיפור עוד בשלהי שנת 2018, כאשר קיבל ה INAO באופן החלטה מהפכנית, לתקן את חוקי האפלסיון - AOC הנוקשים, על מנת לאפשר למגדלים וליצרנים התמודדות עם שינויי האקלים. עד לאותה החלטה, התיר החוק הצרפתי שתי קטגוריות בלבד של זנים המותרים לגידול בכל אזור: זנים עיקריים וזנים משלימים. בעקבות התיקון לחוק, אושרה קבוצת זנים מותרת שלישית: זני ענבים המיועדים להתאמה אקלימית וסביבתית.
השלב הבא, התרחש כאמור באמצע שנת 2019, כאשר המגדלים והיצרנים של בורדו לקחו צעד קדימה את החלטת ה INAO ואישרו, בשלב ראשון באופן ניסיוני, נטיעה ושימוש בשבעה זנים ענבים חדשים, על מנת שאלו יאפשרו לחזק את הבלנדים המקומיים המוכרים, אשר בשנים האחרונות מושפעים לא מעט מהשינויים האקלימיים המתרחשים באזור הגידול.
בימים אלו הסתיים שלב הניסוי, בכך שהגורמים הממשלתיים והאזוריים אישרו לשימוש 6 מתוך 7 הזנים הניסיוניים. ארבעת הזנים האדומים החדשים שאושרו הם Arinarnoa, Touriga Nacional, Castets ו- Marselan. בנוסף אושרו 2 זנים לבנים – Alvarinho ו- Liliorila. הזן שנותר בחוץ הוא Petit Manseng, אשר לא עבר את בהצלחה את שלב הניסויים.
בורדו מתחממת
אמרנו שינויי אקלים והכוונה היא כמובן להתחממות הגלובלית, אשר באזור בורדו באה לידי ביטוי גם באירועי מזג אוויר קיצוניים – כמו במקומות רבים בעולם, אולם גם בעלייה של ממש בטמפרטורות, קבועה והדרגתית, המשפיעה מאוד על הבשלות הסוכרית והפנולית של הענבים הגדלים באזור, מזנים שהיו מורגלים לאקלים שונה. התכונות העיקריות אשר הזנים החדשים אשר אושרו נועדו לפיכך להוסיף לבלנד, הן חמיצות טבעית גבוהה, מבנה או ארומטיות, לצד עמידות טובה לנגעים מקומיים מוכרים, כמו ריקבון, קימחון ועוד.
מעניין לציין בהקשר זה, שמזג האוויר באזור מעולם לא היה סמל ליציבות והשוני בין עונות הגידול הוא גם המקור להבדלי האיכות הידועים בין שנות הבציר השונות, ולנרטיב המוכר מאוד בעולם, ביחס ליינות בורדו ובכלל, של שנים טובות ושנים רעות. יתרה מזו, עצם העובדה שיינות בורדו, הן האדומים והן הלבנים הם יינות ממסך (בלנד) ולא יינות זניים, נובעת מכך שבמהלך התקופות העדיפו המגדלים לגדל מספר זני ענבים שונים, המבשילים במועדים שונים ובאופן שונה, שיהוו משלימים זה לזה וייצרו בלנד שהוא מעין "תכנית ביטוח" כנגד קטסטרופות, כמו כפור קיצוני באביב, נזקי קרה, או גשמים חזקים בסמיכות לפני הבציר, אשר נהגו לפגוע תדיר בזנים השונים, פעם בזה ופעם בזה. כך התאפשר מדי שנה לערוך שינויים בשיעורי הזנים בבלנד, על מנת לשמור על יין שהוא גם איכותי, וגם תואם את הסגנון הבורדולזי.
הקברנה עדיין מלך והמרלו עודנה מלכה
ההגמוניה של הזנים העיקריים המותרים בבלנדים הבורדולזיים אמנם לא תיפגע, מאחר ועל פי האישור שניתן כעת יהיה רשאי היקב לגדל עד 5% בלבד מענבי הזנים החדשים, לעומת כלל הכרמים שלו, ובנוסף, לא יותר מאשר 10% מהם יותרו בבלנד הסופי של היין. עם זאת, אין ספק שמדובר בשינוי משמעותי למדי כאשר אנחנו עוסקים באזור היין המוכר ביותר בעולם, אזור אשר הרכב הבלנד המסורתי שלו שגור בפי רבים, וגם הפך למודל לחיקוי ברחבי העולם כולו.
חשוב לציין עוד, שההרכבים המותרים בבלנד משתנים גם בין האפלסיונים השונים (כ- 60 במספר) המרכיבים את אזור בורדו ואשר הינם בעלי תנאי גידול משתנים וסגנון יינות שונה, הן מבחינת הזנים המותרים והן בנוגע לשיעורו של כל זן בבלנד. לפיכך, השימוש בזנים החדשים עתיד כמובן להיות מיושם באופן שונה בכל אחד מאזורי המשנה של בורדו.
מהם אם כך הזנים המותרים החל מהיום לבלנדים הבורדולזים?
בלנד אדום: קברנה סוביניון, קברנה פרנק, מרלו, מלבק (מצוי בשימוש בכמויות מזעריות בעיקר בסנט אמיליון ובפומרול) , פטי ורדו, קרמנרה (כיום בשימוש על ידי יקבים בודדים בלבד), ארינרנואה, טוריגה נסיונל, קסטטס.
בלנד לבן: סוביניון בלאן, סמיון, מוסקדל, סוביניון גרי, אלבריניו, ליליורילה.
הכירו את הזנים החדשים:
האדומים החדשים
Arinarnoa – מן הפחות ידועים בקרב הזנים החדשים. הכלאה בין הזנים קברנה סוביניון וטאנאט. המטרה העיקרית – עמידות גבוהה יותר לנזקי ריקבון אפור, לצד רמות סוכר נמוכות יחסית וחומציות טובה, שעלולים להיות חסרים בבלנד הקיים לנוכח רמות הבשלה גבוהות של הזנים הקיימים. ארינרואה נותן יינות בעלי מבנה טוב, צבע בולט וטאנינים מודגשים, בעלי ארומות מורכבות וממושכות.
Touriga Nacional – זן פורטוגלי מוכר ובעל מוניטין, הנחשב בין הזנים האיכותיים ביותר של פורטוגל ומגיע מעמקי הדאו והדואורו. ענב המבשיל מאוחר, אשר יכול לצמצם את סיכוני נזקי הכפור או החום הרב וגם רגיש פחות למרבית המחלות הפטרייתיות. יינותיו מורכבים, ארומטיים, בעלי גוף וצבע טוב ומתאימים ליישון בחביות עץ אלון.
Castets – עוד זן מוכר פחות ולמעשה, זן מקומי נשכח. יתרונו של הזן קסטטס בכך שהוא עמיד למדי בפני ריקבון אפור, וקימחונות למיניהם. יינותיו בעלי צבע עז ומתאימים להשתבחות.
Marselan – הזן הכהה החדש האחרון הוא זן המוכר יותר מאזורי דרום צרפת. מרסלן הוא הכלאה בין קברנה סוביניון לגרנאש , המתאים יותר לאזורים חמים. הוא מבשיל מאוחר ולפיכך בעל סיכון מופחת להיפגע בשל כפור באביב, גלי חום, ריקבון אפור, קימחון והמזיק קרדית. יינותיו בעלי צבע, ייחודיים בטעמיהם ומתאימים ליישון.
הלבנים החדשים
Alvarinho – זן המגיע מן האזורים של צפון מערב ספרד וצפון פורטוגל. אלבריניו ידוע כזן ארומטי והוא יכול לפצות על טעמים שיאבדו בשל מזג אוויר חם, עם רמות סיכון נמוכות יותר של פגיעה מריקבון אפור, רמות סוכר נמוכות יותר וחמיצות גבוהה.
Liliorila – הכלאה בין הזנים Baroque ושרדונה, אשר כמו הזן אלבריניו, מציע בעיקר תכונות ארומטיות שאפשר לנצלן על מנת לפצות על ארומות אחרות שמאבדים הזנים המסורתיים בשל החום. כמו חבריו החדשים, הזן רגיש פחות לריקבון אפור. יינותיו עוצמתיים ופרחוניים.