הטעימה ביקב אורמוס צופה על כרמי היקב

קומוניזם בטוקאי או איך עושים יין בבריכת שחיה?
לאחר מלחמת העולם השנייה וסיפוח הונגריה לגוש הסובייטי, הגיע הקומוניזם גם לטוקאי, אזור שייצור היין האליטיסטי בו הווה את ההיפך הגמור לתפיסה הקומוניסטית שדגלה בכמות גדולה, במחיר נמוך, אשר אמורים לספק את רצון הפרולטריון. רק מעטים מבעלי היקבים הורשו להמשיך ולהפיק יין עצמאית. חלק ניכר מהכרמים נעקרו, כיוון שהיה צורך להרחיב את השורות בכרם לבוצרות המכניות הסובייטיות הענקיות שהחליפו את הבציר הידני המוקפד. נטעו זנים אשר יכלו להפיק כמות גדולה של ענבים, השקו את הכרמים וגדלו אותם כך שהגפן כרעה מעומס האשכולות. בתקופת הקומוניזם הופקו כ 20 טון להקטר כרמים, בעוד שכיום, בחלקות המוקפדות בוצרים 2 טון להקטר. מובן כי הכמות באה על חשבון האיכות והיינות שהופקו היו דלילים. כל הענבים מהכרמים השונים הועברו ליקב מרכזי אחד בבעלות המדינה, מבלי להתייחס להבדלי האיכות שלהם והותססו במיכלי ברזל ענקיים (בניגוד למיכלי נירוסטה בהם משתמשים כיום). היינות שיוצרו היו בטעם ברזל "כמו ללקק סכין".

Gergely Somogyi מיקב Barta סיפר לי על אירוע שהוא זוכר מהתקופה הקומוניסטית: ב 1980 היבול היה כל כך גדול, שלא נשארו מיכלים פנויים כדי להתסיס את הענבים. יינן צעיר נשלח על ידי המפלגה בשליחות חירום לעיר הקרובה, כדי להפקיע את בריכות השחייה המקומיות, כדי לבצע את התסיסה בהן. התססה באוויר הפתוח הוא תהליך שכל יינן בר דעת כיום יזדעזע לשמעו והוא מנוגד למאמץ ביקבים המודרניים להימנע כמעט בכל מחיר מחמצון היין. בתקופה דאז המטרה קדשה את האמצעים והמטרה הייתה לעמוד ביעדים הכמותיים שקבעה המפלגה.

אמנם 45 שנות קומוניזם לא היטיבו עם טוקאי, אך התדרדרות תעשיית היין ההונגרית החלה שנים רבות קודם לכן, כאשר פגעה כנימת הפילוקסרה בשנת 1875 וחיסלה את הכרמים בהונגריה ובאירופה בכלל. בפרספקטיבה היסטורית נראה כי היין ההונגרי לא שב מאז אל גדולתו. במלחמת העולם הראשונה אבדה הונגריה שני שלישים משטחה, לרבות שטחי כרמים טובים, שכיום הם חלק מסלובקיה, רומניה, קרואטיה, סלובניה וסרביה. לאחריה פגע בה המשבר הכלכלי שבין מלחמות העולם שסופו במלחמה אשר בה נרצחו חלק ניכר ממומחי היין של טוקאי אשר אחריה שלטון קומוניסטי ארוך שנים.

יינות מהתקופה הקומוניסטית בטוקאי

בשנות ה 90, לאחר 45 שנות קומוניזם, מכרה המדינה את הכרמים שבבעלותה במכירות פומביות. רוב החלקות הטובות נרכשו על ידי קונגלומרטים בינלאומיים. בשנת 1994, לאחר שרוב הסוסים ברחו מהאורווה, נזכרה הממשלה לסגור את הדלתות ואסרה למכור אדמות מדינה לזרים.

כאשר רצו היקבים הצעירים לשקם את ההריסות, לאחר עשרות שנות קומוניזם, אשר כמעט השכיחו כיצד יצרו את יינות טקאי בעבר, פרצו ויכוחים נוקבים לגבי איך יין טוקאי אמור להיות מוגדר. היו כמה מאפייינים להם הסכימו כולם: הוא אמור להיות מתוק, עם בוטריטיס, עשוי ברובו מענב הפורמינט וערכו נמדד בפוטוניוס. כיום, לאחר שני עשורים, טוקאי מובל על ידי ייננים צעירים, אשר מחפשים את יחודיות הטרואר המקומי באמצעות שיטות גידול וייצור מודרניות.

עם זאת, למרבה התסכול, אומר István Szepsy Jr ,יינן יקב Szepsy, גם אחרי 4 עשורים ממות הקומוניזם, ישנם כורמים אשר טרם הפנימו שהעולם מחפש איכות. חלק ניכר מ 400 היקבים שבטוקאי עושים יין באיכות לא גבוהה, כיוון שהם מכוונים לייצור יינות אסו זולים שיוכלו לכבוש את מדפי הסופרמרקטים באירופה. יקבים בטוקאי מקבלים כיום תמיכה מ EU בקלות יחסית ויש בעולם כסף פרטי רב שמחפש השקעות. כתוצאה מכך, מספר היקבים שהוקם בעשור האחרון בטוקאי גדול פי 6 מאשר 10 שנים קודם לכן ובעקבות כך נוצר גידול במלאים שמוביל לירידת מחירים. החמרת התקינה הנדרשת לשפר את איכות ייצור היינות, דורש את הצבעת רוב היקבים, אולם מכיוון שמשקל היקבים מכווני המחיר גדול, הם מצליחים להנמיך את תקני האיכות לטובתם. רוב היקבים מוציאים מקילו צימוקים 2.2 ליטר יין. יקב שפסי מצמצם את הכמות כדי להעלות את האיכות ומפיק רק כ 1.1 ליטר מקילו צימוקים. Gergely Somogyi מיקב Barta טוען שמקור הגישה הנפסדת היא בהרגלים שטרם עזבו את חלק מהכורמים ומקורם בתקופת הקומוניזם. הוא זוכר מקרה בו בשנות ה 90, אחרי נפילת הקומוניזם ועליית היקבים הפרטיים, אחד הייננים הידועים הורה לעובדיו לבצע "גיזום ירוק" בכרמים של היקב (דילול האשכולות באמצעות גיזום, כדי להקטין את הכמות ולהעלות את האיכות). העובדים התנגדו, מהטעם שלא היו מוכנים לבזבוז כזה. ברוחם הם היו עדיין בתקופה הקומוניסטית. תהליך היציאה מאותו הלך רוח טרם הסתיים גם בימינו.

איך הונגריה יצרה את היין היקר בעולם

יין אסנסיה של רויאל טוקאי

אין ספק שיין טוב בא עם מחיר, אבל 40,000 דולר לבקבוק של טוקאי אסנסיה, נשמע מעט מוגזם. עם זאת, יינן היקב רויאל טוקאי (Royal Tokaji) אשר בקבק לאחרונה 20 בקבוקים שכל אחד מהם נמכר במחיר מוטרף זה, טוען שיקבים אינם מרוויחים ממכירת יינות אסנסיה (תמצית מרוכזת של יין טוקאי) כיוון שלייצור כפית אחת אחד שלו נדרש קילו ענבים שיובשו. היין מגיע בבקבוק שנופח בעבודת יד, מעוצב כדקנטר וארוז בקופסת לכה שחורה, אשר בה תאורה המאירה את היין, שזוהר בגוון עמוק. מתוך 20 הבקבוקים שיוצרו על ידי היקב מבציר 2008, נמכרו כבר 11, כך שסביר להניח שהיקב יצליח למכור את יתר השמונה עד שנת 2300, מועד התפוגה של היין. בזמנו, רופאים רשמו לחוליהם מרשם של מספר טיפות אסנסיה ביום, אך אם אתם מספיק ברי מזל לרכוש את היין, תוכלו להנות מכפית שלו בוקר וערב. האפיפיור פיוס ה 10 שמר בקבוק אסנסיה בחדר השינה שלו וחי שנים רבות מעבר למה שצפו לו, כי טעם ממנו כל יום באדיקות. אם תעשו כך גם אתם, אולי לא תפתחו קריירה של אפיפיור, אבל תיהנו מכל יום בחיים...

Sauternes vs. Tokaj

סותרן נחשב ליין הקינוח האצילי בעולם. טוקאי המזרח אירופאי, סובל מיחסי ציבור פחות טובים מאשר האציל הצרפתי, אולם בטעימות עוורות הוא מצליח מאוד. אף כי שני סוגי היינות נעשים בסיוע פטריית הבוטריטיס, הם שונים בטעמם אחד מהשני. בעוד שסותרן אופייני יהיה עשיר ודבשי, טוקאי יהיה יותר פירותי וחומצי, בעל גוף בינוני וטעמי מנדרינה, משמש, דבש, זנגוויל ומרציפן. למרות שטוקאי יהיה פעמים רבות מתוק יותר מסותרן, הוא יטעם רענן יותר, עקב רמת חומציות גבוהה יותר, אשר מאזנת אותו. בעוד שיין סותרן עושים מ 3 זני ענבים: סמיון, סוביניון בלאן ומוסקדל (בד"כ בכמויות קטנות) הרי שטוקאי עושים מ 6 סוגי ענבים מקומיים ובראשם הפורמינט. בניגוד לטוקאי, בה נקטפים ענבים סלקטיבית מכל אשכול לאורך מספר בצירים, בסותרן נבצר האשכול כולו, כאשר רק אשכולות בעלי בוטריטיס רב יבצרו. בטוקאי, הענבים הנגועים עוברים לתסיסה עם יין יבש, בעוד שבסותרן מתסיסים את הענבים הנגועים עצמם. יינות סותרן משתנים יותר עם התבגרותם ומקבלים טעמים אגוזיים ומורכבים. יינות טוקאי יטעמו מצויין גם כשהם צעירים. בהיבט מחירי שוק, המותג סותרן חזק יותר ולכן משיג מחירים גבוהים יותר מאשר טוקאי.

היינות שנטעמו במהלך הביקור בסתיו 2021

Disznoko

אסנסייה של דיסנוקו

יקב זה אשר בבעלות בנק צרפתי, שמחזיק כמה מהיקבים המובילים בעולם, ידוע ביינות האלגנטיים שלו המיוצרים בטכניקות מודרניות. את הסגנון הייחודי שלו ניתן לתאר כיינות קינוח בני זמננו. אל תפספסו את המסעדה Sárga Borház אשר שייכת ליקב וממוקמת בסמוך לו. מנת כבדי האווז שאכלתי בה היתה מהממת.

2015, 6 פוטוניוס - האף מהדהד בגלי ריח של פירות יבשים ושרף עצים. מורכב ועוצמתי. כל כך אלגנטי. נתתי ציון 94.

2002, 6 פוטוניוס - אף מורכב, דחוס ואקזוטי. טעמים של דבש, ריבת משמש ומרמלדה. גוף בינוני. טעם ארוך עם רמז של תבלינים בסיומת. נתתי ציון 94.
RP 93, WS 94

2011, 6 פוטוניוס - נפלא, כל כך אלגנטי. דבש, תפוחים, קליפות תפוזים ואפרסק. חומציות מעודנת שמלווה את הטעם מתחילתו ועד סופו. נתתי ציון 94.
RP 96, WS 95

2005, אסנסיה - וואוו. באף דבש וסילאן. כל כך סמיך ומרוכז שקשה לשתות יותר מאשר כפית. החומציות הנפלאה מאזנת את המתיקות לכדי אלגנטיות. נתתי ציון 95.
RP 98, WS 94

Chateau Dereszla

יקב אשר פועל ללא הפסקה מאז שנת 1406. לאחר מלחמת העולם השנייה הולאם והועבר לידיו של קואופרטיב. לאחר נפילת הקומוניזם, חזר היקב לידיים פרטיות אשר מטפח אותו מאז. מרתף היקב משתרע לאורך קילומטר ולעומק של 3 קומות מתחת לאדמה.

2007, 5 פוטוניוס - מורכב ומאוזן, עם ריחות של מנדרינה, גוף בינוני, אלגנטי. נתתי ציון 93.
WS 95

2009, 5 פוטוניוס - עשיר ומלא. סיומת ארוכה. נתתי ציון 94.

2016, 5 פוטוניוס - נתתי ציון 92.

2009, 6 פוטוניוס - עצמתי. ריחות מנדרינה. אורך מרשים. נתתי ציון 94.

Királyudvar
כשאנטוני הוואנג (Anthony Hwang) העמיס את משפחתו במכונית ונסע מבודפשט בכוון צפון-מזרח ב 1997, הוא בקושי יכול היה לדמיין לאן תוביל אותו הדרך. הטיול נוצר בהשראת Tokaji Aszú שטעם בעקבות המלצת סומלייה במסעדה בערב הקודם. היין עשה עליו כל כך רושם, שטוני הרגיש שהוא חייב ללמוד עליו יותר. מה שטוני הכי אהב ביין, הוא זהות עמוקה ואיזון חד כתער. הוא התרגש לא רק ממה שהיה בכוס, אלא גם מההבנה שעם השקעה ודבקות במטרה, האזור יוכל לייצר שוב כמה מהיינות הייחודיים והמסקרנים בעולם. חודשים ספורים לאחר הביקור, הוא רכש את אחד מהיקבים המופלאים בכל האזור - Királyudvar (מבטאים: קיריודוואר) שמשמעותו בהונגרית החצר המלכותית, אולי מכיוון שהיקב סיפק את יינותיו למלוכה במשך מאות בשנים.

אנטוני נולד בפיליפינים, היגר בגיל 15 לארה"ב והפך להיות פרופסור בגיל 27. המרצה הנערץ עליו באוניברסיטה היה פרופסור יובל נאמן, שסיפר לו על היכרותו עם יוסי גינוסר, איש השב"כ והערכתו לאדם. כאשר ביקשתי לקבוע טעימת יין ביקב, סקרנותו ניצתה ושלא כנהוג, הוא ניהל את הטעימה בעצמו. שיחתנו בטעימה הפליגה הרחק מגבולות היין והמקום. גיליתי בבן שיחי אדם מרתק ומעמיק. טוני הוא איש עסקים מצליח אשר מבלה חלק ניכר מזמנו במטוסים בין נכסיו השונים בעולם, כולל מספר יקבים שבבעלותו.

מכיוון שטוני אינו הונגרי במוצאו, היקב פועל ללא אילוצים היסטוריים או צורך להצמד למסורת. היקב מעדיף לבחור בדרכים שיפיקו את המוצר המיטבי מחומרי הגלם הנתונים. מכיוון שהוא מדען במקצועו, כל דרך נבדקת. אין הוא פועל בדרך כלשהי רק כי המסורת קבעה. לדוגמא יין קווה אילונה (Cuvée Ilona) הוא הפרשנות שלו לאסו. מיוצר בשיטת בציר מאוחר בה 75% מהענבים הם צימוקי אסו ו 25% ענבים בריאים. היין מיושן בחביות ישנות, לפעמים גם 39 חודשים. לטענתו שפים אוהבים יותר אילונה מאשר אסו. יין אחר של היקב, קווה פטרישיה (Cuvée Patrícia) מיוצר באותו סגנון כמו אילונה, אבל עשוי מ 100% ענבי מוסקט. 90% מהתוצרת של היקב מיוצאת.

2013 Cuvée Patrícia - ריח של צימוקים ומשמש מיובש, ניחוח יסמין. מרוכז מאוד. גוף בינוני, דחוס מאוד, עם זאת אלגנטי. סיומת ארוכה. נתתי ציון 94

2008, 6 פוטוניוס - ניחוח תפוחים. גוף בינוני. סיומת ארוכה. נתתי ציון של 95.

Szepsy Pince

הטעימה ביקב ספשי

איסטוואן ספשי הוא אגדה בטוקאי: משפחתו ייצרה יין בטוקאי החל מהמאה ה 16. הוא היה מעורב באופן אינטימי בתחיית האזור כמנכ"ל הראשון של יקב רויאל טוקאי, ומאוחר יותר השיק את יקב Kiralyudvar עם אנתוני הוואנג. כל אותה עת איסטוואן רכש חלקות קטנות וייחודיות של כרמים - שאת חלקן הוא נטע בעצמו כשעבד עבור המדינה, בקואופרטיב במאד. כעת הוא מקדיש את עצמו אך ורק ליקב שלו, שהושק באופן מסחרי ב 1995. איסטוואן משקיע חלק ניכר מזמנו בפיתוח יינות יבשים. "שוק היין המתוק לא מספיק גדול, ויש יותר מדי יין מתוק המיוצר בצורה טכנית בעולם; זה בלתי אפשרי עבורנו להתחרות. יינות יבשים אינם בחירה עבורנו; אנחנו חייבים ליצור אותם" הוא אומר. איסטוואן ג'וניור, הבן, עובד כיום שכם אל שכם עם אביו ביקב. שאלתי אותו האם עשיית יין מלווה אותו מאז הילדות. הוא נזכר שכאשר היה בן תשע, הוא חגג יומולדת במרתף הבית לחברים מהכיתה. אחרי חצי שעה המסיבה נפסקה, כיוון שחלל המרתף היה ספוג CO2 מתסיסת היין ואי אפשר היה לרקוד. לא הייתה אז בקרת טמפרטורה והתסיסה הייתה עזה ובלתי נשלטת. ג'וניור תמיד רצה להיות יינן, למרות שסיים אוניברסיטה במגמת מחשבים. הוא היה בן 20 כאשר טעם פורמינט יבש ונדלק. הוא האמין אז שהיינות היבשים יוכלו לדלג מעל ליינות אסו. היום, כאדם בוגר הוא מבין שיינות הקינוח, מלבד היותם מסורת נפלאה של 500 שנה, מהווים עדיין את חוד החנית של היקב.

2017 6 פוטוניוס Ujhegy - ריחות ממכרים ועמוקים של משמש מהדהדים בפה עוד ועוד. דחוס ובעל גוף מלא. מזכיר את יינות השמש של Passito di Pantelleria. נתתי ציון 93-94

2017 6 פוטוניוס - מורכב ורב מימדי. ריחות של שרף ודבק מגע. דחוס ובעל גוף מלא. סיומת ארוכה נפלאה. נתתי ציון של 95.

2013 6 פוטוניוס - נפלא, אך נחות בהשוואה ל 2017 הממגנט. פחות מורכבות ופחות עצמה. עדיין מדובר ביין נפלא. נתתי ציון של 93.

Royal Tokaji

כרמי Royal Tokaji

יקב רויאל טוקאי היה היקב הראשון שהוקם על ידי זרים בטוקאי לאחר נפילת הקומוניזם. הצלחתו הייתה זריקת עידוד לממשלה ההונגרית להפריט גם יקבים אחרים שבבעלות המדינה ולמכור אותם למשקיעים זרים אחרים, בעיקר חברות ביטוח צרפתיות. אחד ממיסדיו היה כתב היין המפורסם יו ג'ונסון (Hugh Johnson) אשר טבע את הממרה המפורסמת על יינות אסו: "a wine that would make angels sing out loud in praise". היקב החליט להתמקד ביינות כרם יחידני שכל אחד מהם מחלקה בעלת מאפייני טרואר שונים. זולטן קובאץ' (Zoltan Kovacs) מנכ"ל היקב, גדל בטרנסילוואניה (המולדת של דראקולה, אשר על פי המסופר היה חובב יין טוקאי). אביו וסבו היו ייננים באזור זה אשר בשליטת רומניה, גובל בהונגריה ומהווה ערבוב מופלא של תרבויות: הונגרית, גרמנית, אוסטרית ובולגרית. היינות של רויאל טוקאי היו מהטעימים שטעמנו בטוקאי וזולטן ארח אותנו בצורה נפלאה.

2016 5 פוטוניוס - אף נפלא. כל כך דחוס ומורכב. הגוף קל יותר מאשר ה 6 פוטוניוס אבל אלגנטי והרמוני. נתתי ציון 93.

2017 6 פוטוניוס Betsek - כל כך מורכב! ריחות משמש, אננס ופסיפלורה. עדיין סגור. משיי, מאוזן ובעל גוף מלא. בעל אורך בלתי נגמר. נתתי ציון 96.
WS 96

2016, 6 פוטוניוס - אחר לחלוטין מה 2017 הענק. כולו אלגנטיות ואיזון. נתתי ציון 95.

2008 אסנסיה - דבש, תמרים ולדר. סמיך ועשיר עם זאת מאוזן. בעל חלון שתייה של 100 שנה... נתתי ציון 94
RP 97

Chateau Pajzos

טעימה יקב Pajzos

יקב פויזוש הוקם על ידי חבורת משקיעים צרפתים. יין האסו 2006 של יקב פויזוש קיבל מקום ראשון בדירוג אתר Winelovers מבין 100 יינות שנטעמו. Laurent Comas, אותו פגשנו בתחילת המאמר הוא צרפתי במקור, אולם חי בהונגריה ב 25 השנים האחרונות ומנהל את אחוזת פויזוש בשמונה השנים האחרונות. הכנסת האורחים לה זכינו היתה מקסימה וטעמנו בה כמה מיינות האסו הטובים ביותר.

Laurent שואף להגיע ליינות אלגנטים ומאוזנים. הוא עושה זאת הן באמצעות עבודתו ככורם והן כיינן. בתקופת הקומוניזם, הצרכן היה רגיל לשתות יינות מחומצנים כיוון שהיינן לא היה מודע לשלבים בתהליך בהם ליין יש חשיפה לאוויר. Chateau Pajzos שם דגש רב על מניעת חמצון ולכן גם היינות המבוגרים שלו יטעמו רעננים.

2011, 5 פוטוניוס - מורכבות מדהימה באף, גוף שמנוני, אורך נאה, יין נפלא, משמש יבש, קליפות תפוזים. נתתי ציון 94.

2017, 6 פוטוניוס - ריח עצור מעט, שמנוני, מרוכז, עצמתי. יין גדול. נתתי ציון 95.

2016, 6 פוטוניוס - דבש, ג'ינג'ר, לדר ואשכולית. איזו עצמה ואלגנטיות. עגול, עשיר, בשל, שמנוני, מרוכז, עצמתי מאוד, פחות מרוכז מה 2017 הענק. נתתי ציון 94.

2013 אסנסיה - שקדים ממותקים, תמרים, סמיך להפליא. מאוזן מאוד. אולי האסנסיה הטובה שטעמתי. נתתי ציון 96.
WS 94

Dobogó Pincészet

עם אטילה מיקב דובוגו

היקב נמצא בבעלות אטילה דומוקוס, היינן, ואיזבלה זואק. הכרמים שלהם שוכנים בלב טוקאי, בכרמים ההיסטוריים המפורסמים ביותר של מד. המטרה העיקרית שלהם היא להראות להונגריה ולעולם את הפנים הרעננות, התוססות והמרגשות של טוקאי, לא רק של יינות Aszú, אלא גם של יינות יבשים, תוך שמירה נאמנה למסורות המצוינות של אזור היין ובאמצעים ביודינאמיים. כרם בצ'ק, מהנחשבים שבטוקאי מפיק יינות עצמתיים וגבריים. סנט טומס, אף הוא מהנחשבים, נותן יינות נשיים ורחבים.

אטילה היה פעמיים בישראל. הפעם הראשונה, כצעיר בן 22, הוא שהה חודשיים בארץ, עבד בקיבוץ ונהנה מהגיוון הישראלי של חרדים חילוניים, ערבים, דרוזים. הוא נהג לקחת טרמפים ובאמצעותם לחרוש את הארץ. ב 2019 הוא חזר לישראל, הפעם עם אשתו והילדות, כדי להראות להן היכן הוא נהנה כל כך בצעירותו. זו הייתה תקופת החורף, אשר קרה כל כך בהונגריה ונעימה כל כך בישראל. הוא זוכר נסיעה זו ככיפית בחייו. האירוח של אטילה מדובוגו היה מקסים וחם. למרות שכתבה זו מתמקדת ביינות קינוח, יש לציין כי הפורמינט היבש מבציר 2017, היה נהדר, אולי הטוב שביבשים שטעמנו.

2011, 6 פוטוניוס - וואוו! ריחות עשן, טבק וחמצון. כל כך מורכב. עצמתי אך הרמוני ומאוזן באמצעות חומציות. סיומת ארוכה. נתתי ציון 96.

Barta Pince

עם Gergely Somogyi מיקב Barta

כרם Öreg Király Dűlő אשר בבעלות היקב, הוא הגבוה והתלול שבין כל הכרמים בטוקאי. יש עדויות לגידול ענבים בכרם כבר ב 1285. עם זאת, בתקופת המשטר הסובייטי הכרם ננטש, כיוון שהטרקטורים הענקיים הסוביטיים היו בנויים לשטחים מישוריים. גם הייננים של הקומונות המקומיות ידעו שחלק מהכרמים על המדרונות התלולים הם האיכותיים ביותר, אולם כאמור, בתקופה הסובייטית, לא הייתה משמעות לאיכות, כי אם רק לכמות. אדמת כרם זה לא פגשה אף פעם דשנים כימיים או ריסוס. יקב ברטה ממשיך מסורת זו והכרם מגודל אורגנית.

2016, 6 פוטוניוס Oreg Kiraly Dulo - יין מדהים. מורכב, עשיר, כמעט שמנוני. סיומת ארוכה מאוד. נתתי ציון 95.

2017, 6 פוטוניוס Oreg Kiraly Dulo - סגור מדי בעת הטעימה. עשיר ומרוכז. איזון יפה. סיומת ארוכה מאוד. נתתי ציון 92.

Tokaj-Oremus

מרתף יקב אורמוס

מהראשונים שרכשו כרמים בעידן הפוסט סובייטי היה יקב Bodegas Vega Sicilia המפורסם מספרד. הוא רכש את כרמי אורמוס, שהיו ידועים כטובים שבאזור, בתוספת מספר קילומטרים של מרתפים ליישון היין. אורמוס הוא יקב גדול ומשוכלל שמסתייע בשיטות הגידול והייננות המובילות בעולם. באורמוס טעמתי אנומליה: בדרך כלל אסו 6 פוטוניוסים איכותי יותר מאשר 5 פוטוניוסים וגם יקר יותר. באורמוס היינות מתוקים ומרוכזים יותר מהרגיל, כך שיין 3 או 5 פוטוניוסים היה לעיתים טוב יותר מאשר 6 פוטוניוסים.

2013, 3 פוטוניוס - מורכב, צימוקים ולדר. גוף מלא, עצמתי וממלא את הפה. נתתי ציון 94.

2010, 5 פוטוניוס - האף עדיין סגור ולכן חסרה מורכבות. בפה מתפתח עושר טעמים. הסיומת ארוכה באופן מדהים. נתתי ציון 92.

2013, 6 פוטוניוס - האף פתוח יותר מהקודם. צימוקים ולדר. גוף מלא ועושר טעמים. כמעט שמנוני. אין מספיק חמיצות לתמוך במתיקות. נתתי ציון 93 (פחות מה 3 פוטוניוס של אותו בציר).

2016, 3 פוטוניוס - מורכב ועשיר. גוף בינוני, אלגנטי ומאוזן. נתתי ציון 94.

2016 5 פוטוניוס - אף קל יותר, עם מורכבות קלה. גוף בינוני. מאוזן. סיומת נאה. נתתי ציון 93 (גם כאן, ציון נמוך יותר מה 3 פוטוניוסים של אותו בציר).

2017, 5 פוטוניוסים- וואוו, איזה בלוקבסטר! עדיין תינוק, אבל איזו עצמה ועדינות. נתתי ציון 95.

2017, 6 פוטוניוסים - יין ענק! כל כך עצמתי באף. משמש, דבש וטעמים טרופיים. סיומת ארוכה להפליא. נתתי ציון 96.

אסנסיה 2010 - כנראה האסנסיה הטוב שטעמתי. רק לקפוץ פנימה לכוס ולטבוע בנוזל מלכותי זה. איזו אלגנטיות. נתתי ציון 96.

 

אז עם איזה טעם נשארתם בפה לאחר קריאת הכתבה? אני מקווה שעם טעם של עוד. אישית, פגשתי בטוקאי אנשים מקסימים, יין נדיר באיכותו וכמה הרהורים נוגים על בני עמנו, שהיו חלק נכבד בשרשרת האנושית של אנשי היין טוקאי וסיימו את דרכם באופן טרגי. טעמתי כאן כמה מהיינות המופלאים שנעשים כיום בעולם, מרתקים באיכותם, במחיר שלא תפגשו כמוהו. ואחתום בדבריו של פטר הגדול, הצאר של רוסיה:

לכתבה הראשונה: טוקאי - יין עם היסטוריה | חלק א | לחצו כאן
לכתבה בבלוג של יוסי גינוסר לחצו כאן
לבלוג של יוסי גינוסר: yossi-ginossar.co.il