צילום: רובי קסטרו
יין המערה הוא יין שהפך למותג כבר עם צאתו לראשונה לאוויר העולם וספק אם בציבור הרחב ואפילו זה של חובבי היין יודעים לקשר בין המותג ובין יינות יקב בנימינה. יוצריו החכמים של המותג השכילו לעשות ולהפריד בין השניים ובכך הצלחתו שהרי יקב בנימינה נתפס בעיני הציבור ובצדק כיקב המייצר יינות יום יומיים (סדרת BIN, טבע, יוגב). נכון הוא שיש ליקב סדרות גבוהות יותר כמו "אבני החושן" ו"רזרב" אבל לא בכך חוזקו. לעומת זאת, יין המערה הוא מותג במלוא מובן המילה כי הוא נבנה כך שהוא נתפס בעשרות רמות מעל לכל השאר ומופרד מהם לחלוטין. כאן גדולתו.
אולם האם המותג מצדיק את ה'באז' שנוצר סביבו והאם הוא מצדיק את המחיר? שאלה טובה עליה אנסה להשיב בהתייחס ליינות שטעמתי בהמשך.
היינן הראשי של היקב כיום הוא יונתן שוטס. הוא נמצא ביקב משנת 2015 לאחר שצבר נסיון בחו"ל וכן עם הייננים ד"ר ארקדי פפיקיאן (לשעבר יקב אמפורה) ויפתח פרץ (כיום ביקבי כרמל). החל מפסח 2018 הוא משמש יינן ראשי של היקב. בערב שנערך במלון "כרמים" המרהיב, השיקו שוטס והנהלת היקב את יין מערה בציר 2015 ויין מערה גפנים בוגרות בציר 2015. יחד עימם נערכה השוואה ליין המערה 2008 (בקבוק דאבל מגנום) ויין המערה גפנים בוגרות 2008 בהתאמה.
בישראל כמו בישראל, הרבה ייננים זזים מיקב ליקב בתקופות קצרות ונאלצים להציג יינות שלא ממש הייתה להם השפעה בעשייתם וכך גם במקרה זה. שוטס הגיע כשבציר 2015 כבר נכנס לחביות. יחד עם זאת, הוא היה מעורב בבניית הבלנד הסופי עם היינן יפתח פרץ. ככלל, יין המערה מורכב מזני הענבים קברנה סוביניון, מרלו ופטי ורדו. זנים האופייניים ליינות שמקורם בבורדו (צרפת).
צילום: רובי קסטרו
המערה 2008 – בקבוק דאבל מגנום (3 ליטר). ריחו של היין עתיר ניחוחות שזיף בשל, פטל ופלפל שחור. משהו בשרני וריבתי מעט לצד VA משמעותי לטעמי. את התחושה בפה מלווה המון פרי אדום בשל, טאנינים בשלים וחומצה בינונית עוקצנית. בקצה מרירות שלא הייתה לי נעימה. מבחינתי היין אינו מאוזן (אולי עדיין אינו מאוזן). אני לא חושב שהוא מוכן לפתיחה בשלב זה של חייו בבקבוק דאבל מגנום.
המערה 2015 – הארומות עדיין חבויות בתוכו, או כפי שאנו מכנים זאת "אף סגור" יחסית. למרות זאת ניתן לחוש בפרי רענן, מעט פלפל, סיגליות אבל גם משהו קצת מאובק. בפה חומצה בינונית, טאנינים בשלים, המון פרי אדום וגם כאן מרירות קלה בקצה. היין הזה יותר מאוזן והרמוני באופן יחסי לקודמו. אפשר לשתות את היין הזה כבר עכשיו אבל כשהוא מלווה אוכל כבד, חורפי (אולי לחגיגות סוף החורף?) או לחכות אתו מספר שנים.
המערה גפנים בוגרות 2008 – יין המורכב מ 100% קברנה סוביניון שנבצר מחלקה בדלתון. ריחו מתאפיין בשלב זה בשוקולד, תבלינים חזקים ופרי אדום אבל הוא עדיין "סגור" יחסית. בפה מורגש פרי אדום יפה ולא בשל מדי, חומצה בינונית וטאנינים קשים. היין אינו הרמוני ומאכזב מבחינתי.
המערה גפנים בוגרות 2015 – מהיינות המאוזנים וההרמוניים יותר מבין אלו שסקרתי עד כה, אבל אינו חף מבעיות. ריחו אמנם עתיר שזיף בשל, קסיס ופלפליות מהנה, אבל יש גם משהו מאובק ו VA שלא בהכרח משתלב יפה. בפה – טאנינים קשים, חומצה בינונית, המון פרי וטעמי שזיף וגלעיני דובדבן. יין עשוי היטב למעט שאריות VA. אני לא יודע אם כבר הגיע זמנו.
מחירי יינות המערה נעים בין 200 ל 250 ₪ לבקבוק ואילו יינות המערה גפנים בוגרות סביב 400 ₪ לבקבוק. נכון, זהו מותג וכדי למצב אותו גבוה צריך לקבוע גם תג מחיר כבד (לפחות עבור ישראלים אליהם זה מדבר מאוד) ונכון הוא שכל עוד יש ביקוש אפשר לדרוש בהתאם. אבל! דעתי האישית היא שהבלנדים הבורדולזים הללו אינם ראויים למחירים כל כך גבוהים, בזמן שאפשר לקנות בלנדים בורדולזים ישראלים טובים במחירים שפויים הרבה יותר ואפילו בלנדים בורדולזים צרפתים מצוינים במחירים סבירים או דומים. ועדיין, המותג חזק מהכל...
בערב ההשקה נמזגו יינות נוספים שאת המצטיין שבהם ארצה לציין כאן. מדובר ביין ספיר 2016 מסדרת "אבני החושן" – יין המורכב מבלנד של קברנה פרנק (כ 75%) ושיראז (כ 25%). יין ששהה שנה וחצי בחביות. אף מפולפל מלווה בריחות מתונים של פרי אדום, ירקרקות אופיינית. בפה חגיגה של שזיף, פטל, ירקרקות קלה, חומצה בינונית, טאנינים עוקצניים. ספיר 2016 הוא יין נהדר, ביטוי יפהפה של קברנה פרנק שדלעתי הוא אחד הזנים מהם צריך להכין עוד ועוד בישראל. שאפו!
