שיעור מספר 1: מאז... ועד היום...

לפני כ-10,000 שנה זנחו חלק מבני האדם את חיי הנוודות והציד, השתקעו והחלו לעבד את האדמה. דגן היה היבול הראשון שבויית והחל את מה שאנו מכירים כיום כחקלאות.
לא ניתן לקבוע בוודאות מתי בדיוק בושלה בירה לראשונה. העדויות הכתובות העתיקות ביותר על בישול בירה מעידות על מקורותיו של משקה זה באזורנו – אזור הסהר הפורה, לפני כ-6,000 שנים, ומיוחסות לשומרים. נטען כי השומרים גילו את תסיסת הבירה במקרה. ניתן להניח כי גרעיני דגן או לחם נרטבו ולאחר זמן מה, תססו. השומרים הצליחו לחזור על תהליך זה והם נחשבים לתרבות הראשונה אשר ייצרה בירה.
במצרים היתה הבירה משקה חשוב מאוד. היה זה משקה למבוגרים וצעירים, עניים ועשירים, משקה אשר הוצע כמנחה לאלים ואף נקבר עם הפרעונים בפירמידות כחלק מהצידה של המלכים. הבירה המצרית הייתה מיוצרת מכיכרות לחם מיוחדות שהוסיפו להן תמרים על מנת לשפר את טעם הבירה. חבית בירה נחשבה למתנה הולמת לתת למלך על ידי המחזר אחר בתו, הנסיכה.
הבירה עשתה דרכה לאירופה באדיבותם של היוונים והרומאים, היא הכתה שורשים במרכז וצפון אירופה, שם תנאי גידול השעורה היו טובים יותר. ואילו בדרום אירופה כבש היין את מקומו.
מרכיבי הבירה השונים
הכנת בירה זו אומנות, יש לבחור מתוך עשרות סוגים של לתת, עשרות סוגים של כישותית ומאות סוגים של שמרים
מאז ועד היום עשתה הבירה דרך ארוכה עד שהגיעה לצורתה המוכרת לנו היום. סגנונות רבים ושונים התפתחו עם השנים, חלקם נשכחו מן העולם וחלקם קיימים עד היום.
לבירה ארבעה מרכיבים עיקריים: מים, לתת שעורה, כישותית ושמרים, ואינסוף מרכיבים המתווספים לפי בחירת המבשל – פירות, ירקות, תבלינים וסוגי דגנים נוספים. הכנת בירה זו אומנות, יש לבחור מתוך עשרות סוגים של לתת, עשרות סוגים של כישותית ומאות סוגים של שמרים, את המרכיבים המתאימים בדיוק לבישול הבירה בטעם ובניחוח להם התכוונו ואותם ראינו בדמיוננו. מגוון רחב זה, של מרכיבים, יוצר בפנינו אפשרויות רבות לייצור סוגים שונים וטעמים שונים של בירה.
חלוקת הסגנונות הראשונית מובחנת על ידי סוג השמרים בהם נעשה שימוש: שמרי לאגר (Lager) או שמרי אייל (Ale). שמרי הלאגר תוססים בטמפרטורה נמוכה הם יוצרים בירה יבשה יותר ופירותית פחות. שמרי האייל תוססים בטמפרטורה גבוהה, הם יוצרים בירה פירותית בעלת רמת סוכר שאריתי גבוהה. חלוקת הסגנונות המשנית בכל אחת מהמחלקות מתבססת על הרכב שונה של חומרי הגלם. משחר ההיסטוריה בירת האייל הייתה זו שבושלה בכל מקום ואילו בירת הלאגר הופיעה רק במאה ה-13.