חשבנו שכבר שמענו על כל יתרונותיו הבריאותיים של היין האדום, אך מסתבר שהמחקר נמשך ויתרונות נוספים, בחלקם מפתיעים מאוד, נחשפים והולכים. מאז ילדותנו לימדו אותנו עד כמה חשוב לצחצח שיניים לאחר כל ארוחה ובכל מקרה לפני השינה, מחשש שהחיידקים שייווצרו יגרמו ליצירת חורים בשיניים. מחקר חדש מצביע על כך שיין אדום מסייע דווקא ללחימה בקריוס ובקטוס האימתניים. יתרה מזו, לא תמיד כדאי לרוץ ולצחצח.

הירחון לכימיה של החקלאות והמזון (Journal of Agricultural and Food Chemistry) מיידע אודות מחקר חדש, הנותן לנו סיבה נוספת ליהנות מכוס יין אדום כמלווה לארוחת הערב. לפי אותו מחקר, יין אדום וכן גם תמצית מגרעין הענב, עשויים באופן פוטנציאלי לסייע במניעת היווצרות העששת. ידיעה זו הינה בעלת השפעות מרחיקות לכת, הואיל וחורים בשיניים, מחלות חניכיים ואבדן שיניים, משפיעים על 60-90 אחוזים מן האוכלוסייה העולמית.

הבעיה מתחילה כאשר בקטריות מסוימות מתחברות ויוצרות שכבות בקטריה עימן קשה להתמודד. הללו יוצרים רובד שיניים מזיק (plaque) ומפרישים חומצה, ואלו הורסים בתורם את השיניים. צחצוח, פלואוריד ומים מסייעים אמנם להיפטר מרובד השן הבקטריאלי ואולם השפעתם המיטיבה מועטה. בנוסף, חומרי שטיפה אנטי בקטריאליים הקיימים כיום בשוק עשויים לשנות את צבע החניכיים ולהשפיע על יכולת הטעימה, כך שאנשים נוטים להשתמש בהם בצורה מועטה מדי.

הפתרון עשוי להימצא דווקא בפוליפנולים המצויים ביין ובמיצוי של גרעיני ענבים, באשר הללו מסוגלים להאט את צמיחת הבקטריות. במסגרת ניסוי שנערך על מנת לבחון את סבירות השימוש בפוליפנולים לשם מניעת עששת, גידלו החוקרים תרביות של בקטריות האחראיות למחלות שיניים. הם טבלו את התרביות לדקות אחדות בנוזלים שונים ובהם יין אדום, יין אדום אשר האלכוהול הוצא ממנו באופן מלאכותי, יין אדום המחוזק בתמצית גרעיני ענבים, מים ואתנול בריכוז של 12%. על פי תוצאות המחקר, יין אדום, עם או ללא אלכוהול, נתנו את התוצאות הטובות ביותר בהקשר של חיסול הבקטריות.

מחקר קודם שנערך באיטליה, מצא קשר חיובי בין יין, לבן או אדום, לבין מניעת היווצרות חיידקי הסטרפטוקופ, אשר מעבר לכך שהם גורמים לחורים בשיניים, מהווים גם גורם לדלקות גרון.

אבל האם בדרך ללוחמה בעששת אין אנו הורסים את האמייל שבשן? מחקרים אחרים הראו שהחומצה שביין אכן פוגעת בציפוי האמייל ולפיכך הורסת את השיניים. עם זאת, גורמים נוספים משחקים תפקיד בהקשר זה והשפעת חומציות היין על האמייל שונה מאדם לאדם. למעט כאשר מדובר בטועמי יין מקצועיים, סבורים המומחים כי משקאות אחרים, ביניהם קפה, קולה, סיידר ואפילו סודה, עלולים לגרום לנזק קשה בהרבה.

כתמי יין אדום בשיניים הינם תופעה מוכרת. הסיבה להופעתם היא החומצה שביין, הגורמת לחריצה ברמה מיקרוסקופית באמייל השן. בדרך זו סופח האמייל בקלות את הפיגמנטים של הצבע האדום. למעשה, תופעה זהה בדיוק מתרחשת כאשר מדובר ביין לבן, אלא שקשה יותר להבחין בה, בגלל השוני באינטנסיביות של הצבע. בנוסף, טאנינים נקשרים בקלות לאמייל השן. החומצה מרככת את האמייל, שואבת מתוכו את הסידן ומחלישה את מבנה השן. התוצאה – רגישות וכאבים. כמות החומצה הרבה ביותר מצויה ביינות מבעבעים יבשים, שכן גם הפחמן הדו חמצני האחראי להיווצרות הבועות הינו חומצי.

מעבר לפגיעה באמייל הנגרמת בשל חומציות היין, גם לאלכוהול עצמו השפעות מזיקות משלו. רופאים רבים מזהירים כי די בכוס יין אחת לפני השינה, על מנת לייבש את הפה, לשאוב את הסידן מן השיניים ולהותיר אותך עם ריח פה רע. קיים גם קשר ברור למדי בין שתייה מרובה של אלכוהול ובעיקר כהילים עתירי אלכוהול, לבין תחלואת סרטן בחלל הפה. באם צריכה משמעותית של כהילים מלווה גם בעישון, עולה הסיכון לחלות בסרטן עד פי 30! משקאות אלכוהוליים מתוקים מהווים סיכון כפול לנזקי שן, שכן בנוסף לחומצה, על השיניים להתמודד גם עם רמות הסוכר הגבוהות. מומחי השיניים מזהירים במיוחד ממשקאות שהם גם חומציים וגם עתירי סוכר – כמו למשל בריזר בקרדי, או רום וקולה.

עם זאת, מרבית רופאי השיניים הם בדעה כי ניתן להתמודד עם כתמי היין האדום ועם נזקי חומצה אחרים בקלות יחסית. הרופאים ממליצים שלא לצחצח שיניים מיד אחרי שתיית יין אדום, צחצוח כזה עלול דווקא לפגוע בשכבת האמייל הפגיעה. עדיף לשטוף את הפה עם מים, ללעוס מסטיק, או לאכול משהו קל ולצחצח שיניים רק כעבור שעה או יותר. בנוסף, אין להגזים בעוצמת הצחצוח, שכן צחצוח מוגזם עשוי לגרום לאבדן האמייל ולהחמיר את המצב. בכל מקרה מזהירים המומחים, אם שתיתם יין לפני השינה - אין לעלות למיטה ולהירדם לפני שתצחצחו. המלצות אלו טובות גם ביחס למשקאות אלכוהוליים אחרים. במקרה של חלק מן המשקאות, לאו דווקא יין, ניתן לעקוף את הנזק לשיניים כמעט לחלוטין, באמצעות שימוש בקש, המעביר את המשקה הישר לגרון.

לסיכום, אפשר ואף רצוי ליהנות מכוס יין גם בלא לחשוב על השפעתו, הטובה או המזיקה על השיניים. על הקש תוותרו.