צילום: עדיאל מזרחי
יש משהו פסטורלי ושליו בזכרון יעקוב. זה מתחיל כבר בכביש המתפתל מתחנת הדלק לכיוון המושבה. אתה מרגיש את זה בא, משתלט עליך לאיטו, השקט, הרוגע, ואתה מתמסר לו בהנאה רבה.
תוסיפו על זה בית מקסים, ברחוב צדדי ומאחורי הבית, מסתתר לו אושר גדול. שם פגשתי לראשונה את ברק.
ברק אוהב יין. אתה חש בזה מיד במילותיו הראשונות. הוא גם אוהב לשתף אותנו באהבתו זו, וזה כבר הופך למעניין. זוהי אהבה לטווח ארוך, שום דבר לא מזדמן כאן. אין לחץ. הכל ברגוע, בסבלנות רבה. כך הוא מתייחס לעשיית היין, כך גם לקבוצות המבקרים שבאות לזיכרון יעקוב, ליקב.
ברק הוא דור חמישי של חקלאות, של גידולי ענבים ליין, עבור יקבים אחרים. הוא מבלה שנים רבות בעבודה מול יקבים מקומיים, ובטיולים לחו"ל עם רעייתו הילה, שהיו תמיד משולבי ביקורים ביקבים קטנים בכפרים. זו היתה תופעה שכמעט לא היתה מוכרת אז בארץ. בית יפה הפונה אל הרחוב, ובחצרו הפנימית יקב, מגדלים שם יין, מאות בשנים, לא שואפים לגדול, לא שואפים להנפיק או לעשות אקזיט (זו היתה הערתי המטופשת..), ככה טוב להם.
שם נולד החלום, אצל הילה וברק, לעשות את אותו הדבר בחצרם.
צילום: עדיאל מזרחי
ברק אומר שיין טוב דורש ידע וניסיון. המשמעות היא סבלנות וזמן. קודם כל נתעמק, נלמד, נלך, נביא ידע, ואז נייצר יין טוב. ברק מחליט להסתובב ביקבים קטנים בחו"ל, מתמקד בקטנים, באיכותיים, במשפחתיים, כמו במודל שלו.
הילה פונה ללימודים. תואר ראשון בחקלאות בארץ, תואר שני בייננות באוסטרליה. ב 2003 הבציר הראשון. 3,000 בקבוקים. מאז הם הולכים וגדלים במהירות. בשלוש השנים האחרונות הם מחליטים לעצור את הגידול ולהתייצב על 20-22,000 בקבוקים בשנה. התחושה היא שזה הגודל האופטימלי ליקב במתכונתו הנוכחית. ענבים משלהם יש בשפע, אבל לגדול זה אומר אולי לגייס עובדים, אולי לעבור מקום, אולי להיכנס לנושא כשרות, וכל מה שסיפרתי עד עכשיו, על היקב המשפחתי בחצר הבית עשוי היה להשתנות.
ברק דוגל בתהליכים ארוכים גם בעשיית היין. בין שנה לשלוש שנים בחבית, לא מנסים לזרז, ההחלטה לבקבק היא רק כאשר היין מוכן, ולא החלטה קלנדרית (אולי למעט הרוזה), תקופת ההתיישנות בבקבוק היא לפחות שנה, תן ליין להתרכך מעט, שוויה שוויה, יבאש יבאש, סיגה סיגה, הכל בפסנסיה, לאט לאט. פסטורליה שכזו.
אז מה נשתה היום?
לבנים:
צילום: עדיאל מזרחי
שרדונה 2019 – עשוי 100% שרדונה, שנה בחבית + שנה בבקבוק. החבית זה הסיפור כאן. צריך לדעת ליישן לבן. החבית מורגשת, אבל מעודנת מאד, מנגינת רקע שמלווה אותך. המעבר לחביות גדולה הוא שמאזן את אפקט העץ. חומציות נעימה, לא גבוהה, גוף קל עד בינוני, 13.5%, יבש לחלוטין למרות תחושת המתיקות הקלה של עוגת וניל עתירת חמאה.
צריך לאהוב את זה. ולמי שאוהב, זהו יין עשיר וטעים, ממכר.
הדרך הלבנה 2018 – אחד היינות המפתיעים שטעמתי לאחרונה. רוסאן, שנין בלאן ווינוניה. שנה בחבית + שנתיים בבקבוק. מיושן יותר, נינוח, מקסים, עדין. הוא מתובל מעט יותר מהשרדונה, פחות פירותי. גוף בינוני, מתקתק, סיום קצר.
יין מאוזן, מאופק יותר ממרבית אחיו הישראלים, ניחוח אירופה.
אדומים:
צילום: עדיאל מזרחי
בלנד כרם 13 2015 – גרנאש ומורבדר בחלקים שווים. שוחרר רק לאחרונה אחרי שבילה שנתיים בחבית + שלוש שנים בבקבוק. צבע סגול, לא עמוק, ארומה "גרנאשית" בעיקר, פרי, חבית מורגשת, פרפיומי. גוף בינוני, 13.5%, חומצי מאד על החיך, טנינים בינוניים פלוס וסיום די ארוך.
יין קליל ועדין, לא כבד, מוכן לשתייה כבר עכשיו, הסבלנים שבנינו יכולים לשמרו עד 2025.
סירה 2016 – עשוי 100% סירה, שנתיים בחבית + שנתיים בבקבוק. יותר כבד, יותר עוצמתי. צבע עמוק, סגול כהה, מעט מתובל, אדמתי, פרי שחור על האף. גוף מלא, 14%, חומציות M+,טנינים M, סיום ארוך, מעט חומצי.
סירה טוב בסגנון עמק הרון, לא מפציץ בטעמיו וריחותיו, לא כבד, מידי, יכול להמשיך ולהתיישן עד 2023, לפחות.
קריניאן 2016 מול 2009
הקריניאן שהגיע אלינו מדרום צרפת החמה יחסית, חוזר לאט לאט למרכז הבמה המקומית והפעם לא כשחקן בלנדים משני, אלא כיין זני, נכון מאד למזג הים התיכוני שלנו בישראל. הקריניאן בסומק הוא מכרם ותיקה, בת 50 שנה, וזה ניכר בטעמו העמוק של היין. שנתיים בחבית + שנתיים בבקבוק. 14% אלכוהול.
ה 2016 הינו יין טוב, עם ארומה פרפיומית משהו, מעט חביתית, די אופיינית לקריניאן טוב. גוף מלא, חומצי במידה הנכונה. לדעתי, היין מרמז על יכולות התיישנות גבוהות במיוחד.
ה 2009 כבר בן 12 שנים, לא צעיר, אבל רוחו צעירה להפליא, הטנינים עדיין משדרים רצון להמשיך ולמשוך עוד שנתיים נוספות. רק נטיות גרנטיות בצבע מזכירות לנו את גילו. יין מקסים, מרשים במיוחד.
קברנה פרנק 2015 – היין שאהבתי במיוחד בטעימה. מלך הטעימה שלי. לא כל שנה מוציאים כאן קברנה פרנק. הפעם האחרונה היתה ב 2009. והסבלנות משתלמת, ובגדול. שנתיים בחבית, צבע סגול עמוק, יפה, ירקרקות קלה על האף, לא משתלטת, נעימה, כזו שאני אוהב בקברנה פרנק. גוף מלא, 14.5%, חומציות טובה, טנינים M+,סיום ארוך מעט חומצי עם אפטר טייסט כייפי.
היין המנצח שלי הוא פשוט יין טעים וטוב, יצא בול, לא לגעת, לשתות עד 2028, אבל מי יכול לחכות.
בקעת הנדיב 2014 – יין הדגל של היקב. שלוש שנים בחבית + שלוש בבקבוק. שילוב של קריניאן עם קברנה פרנק ומעט פטיט ורדו. שילוב מעניין, לא מוכר לי. צעיר לגמרי, פוטנציאל ישון אדיר. גוף מלא, 14%,חומצי, סיום ארוך וטניני.
יין איכותי, מעניין, אלגנטי.
אז מה היה לנו?
מקום יפה ופסטורלי, זוג ייננים מקסים, אוהב יין, מודע לגודלו וליכולותיו וטוב לו עם זה, אירוח כיד המלך, אבל בעיקר, ניחוחות מעט לא מוכרים בחצרותינו. של רוגע, של אורך רוח ביצור, של לקחת את הזמן, לא למהר, יין עוזב את היקב רק כשהוא מוכן לשתייה, למרות העלויות הכרוכות בכך, והתוצאה בהתאם. יין מושקע, טעים, כל בקבוק שונה מקודמו, בהרכב, בזנים, אבל לא ביד המכוונת, ובנעימות השתייה ממנו.
נהניתי. דומני שכך גם כל הקבוצה שאירגן עופר יוכלמן.
לכו לבקר!
מתוך : "צימוקים – על יין ואנשים טובים"
