הקמת יקבי רמת הגולן בשנת 1983 והיינות הראשונים של היקב שהושקו שנה לאחר מכן, סימנו את תחילת מהפכת האיכות בתעשיית היין הישראלית, אשר לפני כן היתה למעשה בשליטתו המלאה של יקב כרמל מזרחי (היום יקבי כרמל), אשר באופן טבעי למדי, בהעדר כל תחרות של ממש, איכות היין לא עמדה בראש מעייניו. עם הקמת יקבי רמת הגולן האיכותיים, אשר התבססו על ידע ותפיסות מתקדמות בתחום ייצור היין ועל מודרניזציה של תהליכי הייצור, אשר הובאו בעיקר מארה"ב, לא נותרה ברירה ליקבי כרמל, כמו גם ליקבים האחרים שפעלו באותה עת בארץ, אלא לשדרג ולהתאים את עצמם במהרה למתחרה החדש. בשלב הבא, החלו לקום יקבי בוטיק איכותיים, אשר הרימו עוד את הרף ולאחר מכן גם יקבים מסחריים מודרניים, בינוניים בגודלם, בהנהגתם של ייננים צעירים אשר למדו והשתלמו בחו"ל, כאשר בקבוצה זו ניתן למנות את היקבים רקנאטי, תבור, הרי גליל ואחרים.

מאז החלה מהפכת האיכות, השתפרו יינות ישראל בלא היכר. כמות היינות האיכותיים הלכה וגדלה וגם היינות הבסיסיים השתוו ברמתם ליינות דומים בחו"ל. כיום, עניין של קבע הוא שיינות ישראלים גורפים פרסים רבים בתחרויות יין ברחבי העולם ואף זוכים לשבחים מאת מיטב מומחי היין העולמיים – רוברט פרקר, ג'נסיס רובינסון ועוד. גם כמות היין המיוצרת בישראל הלכה וגדלה עם הזמן, מדי שנה ניטעים יותר ויותר גפני ענבי יין והמגוון, אשר בעבר היה מצומצם מאוד, הולך וגדל. לא מעטים מיינות ארצנו נמכרים על מדפי חנויות היין בחו"ל. מהפכת האיכות של יינות ישראל הגבירה את סקרנותם של הצרכנים לטעום יינות חדשים, משלנו וגם מן העולם הרחב ועקב כך חל שינוי מהותי אף ברפרטואר היינות המיובאים, אשר גם איכותם עלתה פלאים, מה שדחף עוד יותר את התעשייה שלנו לעמוד בתחרות.

מהפכת האיכות אמנם טרם הושלמה ואולם אין ספק שהלכנו כברת דרך ארוכה מבחינה זו, השאלה הצריכה להישאל כעת, בבירור ובקול רם, הינה - לאן הולכים מכאן? האם נכון להסתפק בקיים או שמא מן הראוי לחפש כיוונים חדשים? האם על התעשייה לפעול על מנת להגדיל את שווקיה בחו"ל? מה ניתן לעשות כדי להגביר את צריכת היין המקומית? האם ניתן לחפש ולאתר זהות ייחודית ליין הישראלי? האם לא הגיע הזמן להסדיר את הענף מבחינת חקיקה ואכיפה? מה טומן העתיד בפני תעשיית היין שלנו – התפתחות והתקדמות, או חלילה סטגנציה ואפילו – חזרה לאחור?

עם תום 30 שנה לתחילתה של מהפיכת האיכות –מציגים חיים גן ועידן בר אולפן, במסגרת סדרה של כתבות, תשובה לשאלות שנשאלו.

היעדר דמרקציה והגדרת איכות בישראל

לטעמנו, זוהי בעיית הבעיות של תעשיית היין הישראלית. מדי פעם אנו קוראים בעיתונות על מקומנו ביחס לעולם בנושא זה או אחר – חינוך, רווחה, מספר כלי הרכב, איכות החיים וכד'. אילו בוצעה השוואה עולמית לעניין הסדרה ואכיפה בענף היין, אין ספק שישראל היתה מוצאת עצמה קרוב מאוד לתחתית הרשימה! בדיבורים אנחנו חזקים, נושא התקינה עולה מדי פעם בכנסים למיניהם ועדות ממשיכות לקום ולהסיק מסקנות, אולם בפועל, לא קורה דבר, תקני היין לא עודכנו מזה עשרות שנים, מפת אזורי היין לחלוטין כבר אינה רלוונטית ועדיין לא קיימת חקיקה כלשהי לעניין סיווג היינות, מבחינת איכות או אזור. גם האכיפה אינה קיימת למעשה, באשר בניגוד למצב ביחס ליינות המיובאים והמיוצאים לישראל, הרי שכמעט כל אחד יכול לשווק בארצנו פנימה כל יין שרק ירצה, בלא בדיקה כלשהי ולו מן הפן הבריאותי.

התוויות האחוריות של הבקבוקים מספרות לנו על הענבים האיכותיים ששימשו לייצור היין, אבל עובדה קיימת היא שחלק מן היינות מכילים אחוז לא מבוטל של ענבי מאכל. היקב מספר לנו שהענבים הגיעו ממיטב כרמי הגליל (כמה גפנים כבר יש בכרם בן זמרה?...), אבל בפועל, אין על כך כל פיקוח ובחלק מן היינות מדובר באוסף של עודפי ענבים מרחבי הארץ כולה ואילו הם רק דוגמאות. במצב הקיים יש רק מרוויח אחד – היקבים ורק מפסיד אחד – ציבור הצרכנים, אמרו אתם, מדוע להסכים לפיקוח אם אפשר לייצר יין מענבי מאכל שמחיריהם נמוכים פי שלושה ואפילו פי חמישה מענבי יין? מדוע להגביל את האפשרות לכתוב על התוויות כל מה שרק עולה על דעתו של היקב ולהטיל פיקוח על האפשרות לכנות את היינות בכינויים המרמזים על איכות (כמו רזרב או סופריור), כאשר אין כל קשר בין השם לאיכות היין?

הבעיה היא שלממסד אין עניין ממשי לעסוק בכך (יש הרי נושאים בעלי רייטינג גבוה ו"סקסיים" בהרבה) ואילו המועצה לגפן ויין, הגוף העיקרי בתחום, האמור להצביע על כיווני התעשייה, מורכבת בעיקר מנציגי היקבים הגדולים. בשונה ממרבית המדינות יצרניות היין, אין בישראל ארגון גג כלשהו, חיצוני, בלתי תלוי ומוסמך, המסוגל להתוות את התנאים לייצור היין בישראל וגם לפקח עליהם. בלא דחיפה ציבורית מקרב הצרכנים ובמקביל, שיתוף פעולה מתוך הענף, נמשיך לדרוך במקום מבחינה זו. נעיר עוד שהמצב הקיים, שאינו בגדר סוד, גם בהחלט אינו מוסיף לתדמיתה של תעשיית היין שלנו בחו"ל ולסיכוייה להגדיל את נתח המכירות העולמי שלה.

חובבנות הפרסום ויחסי הציבור של התעשייה – אני ואפסי עוד 

לא פעם כתבנו באתר והבאנו דוגמאות, באשר לדרך אשר בה פועלות תעשיות היין של מדינות שונות בעולם ובכלל זה מדינות אשר מבחינת איכות תעשיית היין שלהן ומקומן בעולם היין היו אף ממוקמות מתחת למדינת ישראל, כמו למשל תורכיה, על מנת לשווק ולקדם את יינותיהם, מחוץ לגבולות המדינות וגם בתוכן, כאשר המוטו העיקרי הינו הצבת תעשיית היין במרכז, יצירת זהות משותפת ליינות וליקבים ושיווק אגרסיבי משותף, בדרך כלל גם בסיוע מימון ממשלתי. דרך זו, אשר קצרה הישגים יוצאי דופן בעבר בעולם, אינה מקובלת למרבה הצער על תעשיית היין הישראלית. עד היום בוצע רק קמפיין אחד, כושל למדי, לשיווק יינות ישראל ככאלו ועוד כמה קמפיינים קטנים, משותפים למספר בודד של יקבים.

לכל תעשיית יין, כתעשייה, יש אינטרס עצום לקדם את המודעות ליין בתוך המדינה פנימה וכן לקדם את המודעות ליינות המדינה מחוץ לגבולותיה. אלא שאצלנו, הגורמים הרלבנטיים אינם מצליחים ובחלקם גם אינם מעוניינים לשתף פעולה, כפי שאינם מצליחים להתארגן להופעה משותפת בתערוכות יין בינלאומיות חשובות ובמקום זאת, הם מעדיפים כל אחד בנפרד לפרסם את מוצריו שלו, מבלי להבין שפרסום התעשייה כולה כנושא, יגדיל בהכרח את החשיפה כלפיה ובד בבד את מכירותיהם של כלל היקבים. ייצוא יינות ישראל – שהינו חסר מיתוג והכוונה, לא "התרומם" ומתרכז עדיין בעיקר בשוק היינות הכשרים. גם הסגנון אשר בחרו לעצמם יינני ישראל אינו שונה מזה אשר ניתן למצוא ברבות ממדינות העולם החדש ובפרט, בארגנטינה, צ'ילה, אוסטרליה או ארה"ב, למעט היות מרבית היינות כשרים וגם יקרים בהרבה וזו בעיה קשה נוספת של התעשייה, הפוגמת בכושר התחרות העולמית.

קמפיינים המציגים את תעשיית היין שלנו כתעשייה, גם יגדילו במקביל את צריכת היין בתוך ישראל (נושא אשר נדון בו בנפרד בהמשך). בהקשר זה נעיר עוד באשר לתופעה הבעייתית, אשר נדמה כי הינה רק מתגברת עם השנים, להמעיט בשימוש בשמות עבריים ובשפה העברית, על גבי תוויות של יינות המיועדים לשיווק בישראל.

נראה שגם בנושא שיווק היין הישראלי, אין מנוס מלזעוק זעקה, בתקווה שנציגי התעשייה, או אולי נציגי הממסד, ישעו לה ויפעלו במשותף ובמאוחד לקידום צריכת היין בישראל ולשיווק המותג של "יין ישראלי כחול –לבן".

לחלק השני של הכתבה "30 שנה למהפכת האיכות של יינות ישראל – לאן מכאן? חלק ב' " לחץ/י כאן

לחלק השלישי של הכתבה "30 שנה למהפכת האיכות של יינות ישראל – לאן מכאן? חלק ג' " לחץ/י כאן