במקרר הכינו בעלי הבית ששכרנו בקבוק רוזה מהיקב המקומי. כבר בגביע הראשון שלגמנו נזכרתי בדניאל רוגוב ז"ל שיחד עם חיים גן הדריך בקורס טעימה ביקורתית. 'ואיזה יין אתה אוהב אישית', שאלתי. לפנות ערב, ענה, יין רוזה טוב – ובתנאי שהוא אכן טוב! כזה הוא היין שלגמנו ובעקבותיו עוד כמה וכמה אחרים מהאזור. יבשים, פירותיים, פרחוניים, פריכים ובהכללה: נהדרים!

בכפר הקטן Noailles (נואיי) כ 200 תושבים בלבד ולא כולם קבועים. בתים אחדים שייכים לאחרים, אנגלים וצרפתים, אשר מתגוררים בהם בתקופות חופשות וחגים. הכפר נמצא בסמיכות (6.5 ק"מ) מהכפר הידוע ביופיו Cordes sur Ciel שנבחר בשנה הקודמת כמועדף ביותר בצרפת. אין ספק, אזור יפהפה הוא Midi Pyrenees שבו חקלאות עשירה וכפרים מימי הביניים ו... אזור היין השקט והחבוי של Gaillac.

פרט ל 200 התושבים ישנו בכפר גם יקב עצמאי בשם Domaine des Bouscaillous המפיק בממוצע 150,000 בקבוקים לשנה. כאמור, יינותיו ובעיקר הרוזה והלבן מצויינים. לכן מארח היקב קבוצות ומשלחות מרחבי תבל.

בייצור היין היקב מעביר את תכולת הנוזל מיידית לחביות באריק ומקיים בהן את התסיסה, ללא תוספת שמר כלשהיא – רק השמרים הנמצאים טבעית בענבים! לאחר הסינון מבלה היין בחביות אחרות כ 4 חודשים ומבוקבק. בכל Gaillac כ 100 יקבים ב 73 כפרים באזור שבו כ 33,000 דונם שתפוקתם הכוללת כ 22 מיליון בקבוקים.

תקציר ההיסטוריה: נטיעות גפנים עוד בתקופה הרומית במאה הראשונה; מקור השם Gaillac בשפה העתיקה הינו Gaul ופירוש השמות הוא "מקום פורה"; האזור סבל מתלאות רבות, מלחמות, מגפות וגם מהפילוקסרה הידועה. כך ארע שעד ראשית המאה העשרים האזור התקבע כמינורי ביותר בתעשיית היין הצרפתית. אבל הכורמים והייננים התעשתו, נטעו והשביחו וכבר ב 1938 זכה היין הלבן ב AOC וב 1970 נקבע AOC גם לאדום ולרוזה.

דרכינו הובילו אותנו כמעט כל הימים בין כרמים במישורים ובשיפועי הגבעות, כשאנו מבחינים באופני הגידול השונים של היקבים. כולם ללא השקייה, כולם מקפידים על שורות לסירוגין – שורה עם צמחיה טבעית שאין מסירים אותה ושורה מתוחחת. או, שורה מתוחחת ושורה של גידול אחר, כמו הפול שבצילום. חלקם גוזמים בסוף העונה את כל הזמורות מהגפן, חלקם מגדלים על קורדונים בדומה לארצנו המתפתחת.

ארץ שבעת הזנים וששת הטרוארים 

גאוות המקומיים והדגשת הייחוד של האזור החבוי שלהם הינה בתוצאה המיוחדת של היינות הבנויים משבעה זנים: אדומים: Braucol, Duras, Prunelart, Gamay, Syrah. לבנים: Mauzac. Loin de L'oeil, Ondenc, Muscadelle. היינות האדומים אינם מיועדים ליישון ארוך, 3 עד 8 שנים בלבד. היינות פירותיים מאד ועתירי ניחוחות וטעמים של עשבי תבלין. אל תחפשו כאן יינות "גדולים", כאן לא ממתינים, כאן שותים! כך אמרו לי.

הלבנים, סיפור אחר. מאד ייחודיים, אפופי תפוח, תפוז, אגס ומאד אלגנטיים. יין פריך שממש נשבר בפה, תענוג. הרוזה – כמו שסופר בתחילת הכתבה - הנאה צרופה.

ועוד 2 יינות מיוחדים לאזור: מבעבע חלקית, בשפת המקום: Perlee (פנינים), עם מעט בועיות קטנטנות; ויין מתקתק מבציר מאוחר בטעמים וניחוחות של פירות יבשים ודבש – "אוהבים או נמנעים" כדבר היקב המקומי. מייצרים גם מעט יין מבעבע רגיל בשיטה המסורתית (שיטת שמפיין) או המקומית (Gaillacoise Method) לפיה ישנה תסיסה אחת, ללא תוספת סוכר, כל המתיקות מגיעה מהפרי. לאחר חודשים אחדים הסוכר השיורי מתחיל לתסוס ספונטנית ובתסיסה שניה הזו נוצרות הבועיות. ישנו ייצור של יינות יבשים וחצי יבשים.

וששת הטרוארים? האזור נחלק בדומה לבורדו, לשני צידי הנהר. נהר הגארון הידוע מבורדו זורם כאן בדרכו ל"שם" הידוע ומתפצל לשני נהרות רציניים כשלעצמם, Tarn ו Lot. הנהר ב Gaillac הוא ה Tarn והוא עורק מרכזי לתעבורה, נופש וטבע מסעיר. בהתאם, ישנם אזורי הגידול שמשמאל ושמימין וכן טרוארים של מישור: Cordais, Le Noyau de Cunac, Zone de Cabanes, Zone de Lavaur. כל אזור ודגשיו המיוחדים בזנים שמתוך שבעת המופלאים הנ"ל.

במסעדות מקובל להזמין יין מקומי בקראף של רבע וחצי ליטר, בבקבוקים של 375, 500 ו 750 ותמיד מתוך תפריט יין שבו מתמקדת המסעדה. מחיר ממוצע של בקבוק יין מעולה 500 סמ"ק במסעדה הוא בין 8 ל 13 יורו, על פי המיקום והרמה. ביקב ובחנויות תקבלו יינות טובים בין 4 ל 8 יורו. לא פלא שאין שולחן ללא יין, אין!

במידי פירנה 10% חקלאים, בכלל צרפת כ 1.5% וזה מורגש בטבע, באווירה הכללית הרגועה והשקטה ובהתייחסות האנשים לכל דבר. בשבועיים עברנו כ 2,500 ק"מ אבל רק פעם אחת שמענו מכונית צופרת; רק פעמים ספורות ממש נסע מישהו מהר יותר מהמותר בכביש. אכן, אזור מקסים, ביישן וחבוי.

סעו כשתוכלו! לחיים!