אבירם כץ חזר מההשקה של יקבי תבור עם תשבחות על תמחור הוגן. לקרא ולפרגן.
קצת הרהורים בעקבות יקב תבור שהשיק לאחרונה שני יינות 'דגל' חדשים מבציר 2006. עוד נגיע ליינות עצמם, אבל קודם כל: שני היינות בסדרה החדשה מחליפים את סדרת 'מסחה' שבציר 2005 היה האחרון שהופק מאותו היין. לפי מה שהבנתי מאנשי השיווק, 'מסחה' היה שם בעייתי, לא קליט, ורוב הקהל לא ידע לקשר בין מסחה לכפר תבור וסתם לא הבין למה ליין יש שם של מנת חומוס. בסדרה הנוכחית נראה כאילו אנשי השיווק לא לקחו שום סיכון מיותר ובחרו בשם Limited Edition. אז נכון, ברור ש-'לימיטד אדישן' זה לא סימן רשום (ובנינו, גם אם זה היה, נראה לי שאפילו הבריונים מזכרון היו מתקפלים מול מפלצת הקוקה-קולה שעומדת מאחורי היקב), אבל היינו יכולים לצפות לקצת יותר תחכום, לא? אני אוהב את המיתוג מחדש של היקב, העיצוב מאוד מוקפד, מקורי למדי, וגם היינות (בסדרת אדמה II) הצליחו לצאת מהשבלונה. חבל שבגזרת השמות היין החדש ממשיך את הקו הממחזר שפגשנו כבר ב-562, המבעבע של היקב.
אי אפשר להתעלם מכך שמקבלים כאן,
בעבור 100-140 שקלים,
את כל החבילה הנלווית של "יין דגל"
עכשיו נדבר קצת על היין. שני יינות בסדרה, כאמור. האחד מתקרא 1/13000 (אני אתן לכם לנחש כמה בקבוקים יוצרו) והוא ממסך של קברנה סוביניון (70%) ושיראז. יין חביב ביותר. נקי, אפילו נקי מדי, עם אף די סגור בשלב זה (בהחלט לא ציפיתי לכך מיין מ-2006), מאוד פירותי, אבל לא מכביד מדי. האלכוהול מאוד הורגש והפריע לי, אבל בשורה התחתונה באמת מדובר ביין חביב. 110 שקלים.
היין השני מתקרא 1/6000 והוא ממסך של קברנה סוביניון (60%) ומרלו. אהבתי אותו יותר. היין הזה קצת יותר מאופק ופחות אלכוהולי (בתחושה) מאחיו לסדרה. שוב, הפרי הוא העיקר וחומר הגלם טוב למדי. טאנינים יבשים, העץ עדיין מאוד נוכח. בקיצור- כל מה שאתם חושבים עליו כשאתם חושבים על קברנה/מרלו ישראלי עשוי כהלכה. התוצאה כאן, לדעתי, היא יין טוב אבל קצת משעמם. ושלא תטעו, אני מעדיף יינות טובים ומשעממים על פני יינות פגומים ו-'מלאי ייחוד'. 140 שקלים.
כאמור, שני היינות טובים, אבל ההרגשה הייתה שהם לא נותנים מענה למה שהייתי מצפה (או שמא למה שהורגלנו לצפות) מהדבר הזה שנקרא "יין דגל". חסר המימד ההדוניסטי. אולי אפילו ה"בומבסטיות" שהתרגלנו אליה. אז מצד אחד- מדובר בשני יינות חמודים להפליא במחיר מאוד משתלם. הקו המנחה של תבור בעניין התמורה למחיר עובר היטב בשני היינות הללו.
מצד שני, אפשר לתהות- האם זוהי תצוגת התכלית של היקב? זה הכי טוב שהם מסוגלים, כשאין שום שיקולי תקציב ושיווק? ומה בעצם עדיף- הדוגמא של, נגיד, דלתון (עוד יקב המתמחר את יינותיו הוגן להפליא) שיצאו עם ה"מתתיה"- שהיה אמנם תצוגת תכלית מרשימה ויופי של יין- אבל המחיר היה חסר פרופורציות (לא שהייתה בעיה להעיף את כל הסחורה על השוק החרדי המתפתח)? או עדיפה הצניעות של תבור, גם באופי היין וגם כפי שמשתקף במחיר? האם נזכה לראות גם מתבור (והאם בכלל היקב מעוניין בכך) יין גבוה שיהווה באמת את הפוטנציאל הכי-הכי שהיקב מסוגל להגיע אליו?
באשר לדעתי, אין לי תשובות חד-משמעיות בנושא. אני לא יודע מה היה קודם, החלטה לתמחר נמוך (יחסית) או יין שייצא פחות 'יוקרתי' ממה שחשבו ואז החליטו לשמור על המחיר הנמוך- כך או כך אני אוהב ומעריך את אנשי היקב על ההחלטה הנבונה, ההגונה והלא-נפוצה-במיוחד במחוזותינו.
דבר נוסף, אי אפשר להתעלם מכך שמקבלים כאן, בעבור 100-140 שקלים, את כל החבילה הנלווית של "יין דגל". בקבוק עבה, עטוף נייר פרגמנט, באריזת קרטון מעוצבת, עם חבק מושקע על צוואר כל בקבוק. ועוד לא הזכרנו את הסיפור הקבוע על "תתי חלקות נבחרות ויבול נמוך במיוחד". והיין מ-2006! וכל זה, 100 ש"ח? מה זה פה, אירופה?? הפכנו שפויים? או שתבור עובדים עלינו, או שכולם עובדים עלינו.
אתם רוצים לומר לי שאפשרי למכור מוצר כזה באריזה כזו (אל תזלזלו, זה הרבה כסף) ב-100 שקל ועוד להרוויח על זה כסף? נכון, זה הרבה יותר קל כשהגב של קוקה-קולה מאחוריך, אבל יש לי הרגשה שגם שם לא בדיוק קמים בבוקר כדי להפסיד כסף.
בשורה התחתונה:
הבו לנו עוד יקבים שפויים, הוגנים וצנועים. יש לנו די והותר יינות 'גדולים' ומרשימים. עכשיו תביאו משהו שאפשר לשתות.
