פיטר מונדאבי  //  צילום: באדיבות אתר www.washingtonpost.com

בחודש יוני 2013 מלאו 100 שנה להולדתו של אגדת היין האמריקנית רוברט מונדאבי. תקשורת היין העולמית נמלאה אז התרגשות רבה לכבוד המאורע. כמעט כל אתר עולמי העוסק ביין, כולל אתר איש הענבים, סיפרו את סיפור חייו הסוערים והמרתקים של האיש אשר שינה את פני תעשיית היין העולמית. קצת יותר משנה לאחר מכן, מלאו 100 שנים לאייקון יין חשוב לא פחות, בעל סיפור חיים דומה. אולי היה זה בשל כך שהאח הצעיר פיטר מונדאבי היה עדיין בחיים באותה עת, אולי משום אופיו השונה של פיטר, אשר תמיד היה מופנם ושקט יותר בהשוואה לאחיו המוחצן ואפשר משום שבמשך כל חייו, חי פיטר בצלו של אחיו הגדול, ואולם מכל מקום, החגיגות סביב 100 שנה לחייו, היו צנועות בהרבה. בימים אלו נפטר פיטר מונדאבי, בגיל מופלג של 101 ואין זמן מתאים יותר לתאר את פועלו של האיש ולספר את קורות חייו.

בצלו של האח רוברט 

פיטר מונדאבי נולד במינסוטה שבארה"ב בנובמבר 1914 לצ'זרה ורוזה, מהגרים מאיטליה, אח קטן לשתי בנות ולאחיו רוברט, המבוגר ממנו בכשנה. בשנת 1913 חצתה המשפחה ברכבת את הרי סיירה נבדה בדרכה לקליפורניה. מזג האוויר של קליפורניה ונופיה, אותם הכיר אבי המשפחה מנסיעותיו התכופות לשם על מנת לרכוש ענבי יין לצרכי הייצור המשפחתי בו עסקה המשפחה בהיתר במהלך תקופת היובש, הזכירו לו את אזור מגוריו באיטליה.

תוך זמן קצר התערתה המשפחה בחיי הקהילה האיטלקית הגדולה שחיה באזור לודי והמשיכה לעסוק באירוח וכן בשיווק ענבי יין, כאשר הילדים מסייעים בעשייה. הפריצה הכלכלית הגדולה של משפחת מונדאבי ארעה בשנת 1943, כאשר לאזניו של רוברט הגיעו שמועות על כך שיקב צ'רלס קרוג (Charles Krug), יקב בעל מוניטין שכרמיו היו נטועים במיקום מצוין בלב עמק נאפה, עומד למכירה. רוברט שכנע את אביו לרכוש את היקב וזה נתן את הסכמתו לרעיון, אך התנה זאת בכך ששני בניו ינהלו את היקב במשותף. תנאי זה עתיד היה להתברר כבלתי אפשרי ולגרום לתוצאות טרגיות.

רוברט היה תמיד בעל היוזמה בין האחים, איש העסקים, בעוד שפיטר היה השקדן מבין השניים. מן הטעם הזה, לא נלהב תחילה פיטר מכניסתה של המשפחה לעסקי ייצור היין, אולם לבסוף נענה לבקשת אביו לקחת חלק במיזם. עם סיום לימודי הכלכלה באוניברסיטת סטנפורד, פנה לפיכך פיטר ללימודי יין באוניברסיטת ברקלי. שם החל פיטר את המחקר בנושא תסיסה קרה ביינות לבנים וסמוקים, תהליך שהחל את דרכו בגרמניה ואשר עתיד היה להוות פריצת דרך של ממש בתעשיית היין האמריקנית, בכך שאפשר ייצור יינות פריכים ורעננים, גם כאשר הענבים בשלים. עם סיום לימודי היין עבד פיטר זמן קצר ביקב עמו היה אביו קשור ולאחר מכן יצא לשרת את ארצו בחיל האוויר האמריקני במלחמת העולם השנייה. האח רוברט זכה לפטור מהשרות הצבאי.

צרות בצרורות 

עם שובו של האח פיטר משירות צבאי באירופה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, הוא התקשה להסתגל לשינויים שהתהוו ביקב ובעיקר, לעובדה שאחיו הגדול הפך למנהל הכל יכול של היקב. זמן קצר לאחר מכן התדרדר היקב לסף אסון כלכלי בשל צניחת מחירי היין והענבים, דווקא בתקופה בה רכש רוברט מן המגדלים מראש כמויות עצומות של ענבים. המשפחה הצליחה להיחלץ מן הבוץ הכלכלי רק במחיר כבד של תלות מוחלטת בבנקים, ממנה השתחררה רק בשנת 1961.

בתקופה זו נוצרה מתיחות רבה בין רוברט לבין פיטר הזהיר והשקול, אשר התנגד למהלכיו של אחיו. מתיחות זו הפכה בהמשך למשבר של ממש, כאשר בשנת 1958, בשל תלונות בדבר ירידה באיכות היין ביקב, העביר האב את בנו פיטר מתפקידו כמנהל הייצור ומסר בידי רוברט את מלוא הסמכויות. פיטר לא השתחרר לעולם מן התחושה שמעורבותו של אחיו במהלך היתה גדולה יותר מאשר רוברט הסכים להודות. בעקבות התדרדרות במצבו הרפואי של האב, אשר הוחמרה בעקבות תאונת דרכים קשה, נפטר צ'זרה מונדאבי בנובמבר 1959 ומותו הותיר אחריו בור מנהיגותי.

מפנה נוסף התרחש בשנת 1962. רוברט ורעייתו יצאו לטיול ראשון באירופה, על חשבון החברה המשפחתית, שם ביקרו ב 48 יקבים על פני 6 שבועות, בבורדו, בורגון טוסקנה ובמוזל. בפעם הראשונה התוודע רוברט לחיים הטובים וליינות איכותיים ועם חזרתו לארה"ב, החליט על שינוי דרך, הוא היה משוכנע שתנאי הגידול בקליפורניה טובים לא פחות מאשר באזורים רבים באירופה והגיע למסקנה שאם ברצונו לשפר את היינות, עליו לאמץ את טכניקות הייצור של העולם הישן. הדחיפה לשינויים הציבה כעת טריז נוסף בינו לבין אחיו הצעיר והשמרן.

ה"פיצוץ" הגדול בין האחים התרחש בשנת 1963 והגורם הישיר לו היה מעיל פרווה. רוברט ומרג'ורי הוזמנו לארוחה חגיגית גדולה אצל הנשיא קנדי ורעייתו ג'קי. לכבוד האירוע רכשה מרג'ורי מעיל פרווה בעלות של 2,500$, על חשבון החברה כמובן. זמן קצר לאחר מכן נרצח קנדי והארוחה בוטלה. פיטר ורעייתו נותרו המומים ממה שהיה בעיניהם בזבוז משווע של כספי העסק המשפחתי.

בסתיו 1965, הוביל ויכוח בין האחים, שניהם כבר בשנות החמישים לחייהם, לחילופי מהלומות ביניהם והשבר התגבש. ניסיונות גישור מצד מומחים מטעם האם רוזה לא עזרו ורוזה, שעם מותו של בעלה הפכה לבעלת המניות העיקרית בחברה המשפחתית, צידדה בבן הזקונים פיטר ומינתה אותו למנכ"ל במקומו של רוברט, שהורחק מן היקב. עלבון נוסף כלפי רוברט היתה ההחלטה לפיה בנו מייקל, שבאותה עת החל אף הוא בצעדים ראשונים בעולם היין, לא יורשה אף הוא לעבוד ביקב. בעקבות אירועים אלו פנה כל אחד מן האחים לדרכו הנפרדת.

הליכים משפחתיים ומשפטיים

למרות הסכסוך בין האחים, לא נשברה מסורת המפגשים המשפחתיים המורחבים של סופי השבוע, בביתה של האם. באחת מאותן ארוחות בקיץ 1966, הודיע רוברט לאמו, אחיו ואחיותיו על כוונתו לפתוח יקב בבעלותו, אשר יישא את השם "יקב רוברט מונדאבי". האח פיטר התנגד מיד לשימוש בשם המשפחה וכל הסבריו של רוברט לא הועילו, הארוחה הסתיימה בסטירה מצלצלת (תרתי משמע), אותה ספג רוברט מאמו.

בשנת 1966 רכש רוברט חלק מכרם "טו קאלון" ("To Kalon"– "הכי יפה" ביוונית), מן הכרמים הוותיקות והמובחרות בעמק נאפה, אשר ניטעה עוד בשנת 1870 וזמן קצר לאחר מכן הצליח לרכוש קרקע לבניית היקב העתידי, פחות משמונה קילומטרים מיקב קרוג המשפחתי, אותו ניהל פיטר. ההודעה בדבר התחלת הבניה זכתה לכתף קרה מצד משפחתו של רוברט, אשר אף הודיעה לו על צמצום חד בתקבולים שיקבל מחלקו ביקב קרוג, ביטול כרטיסי האשראי שלו, התליית המינוי בקאנטרי קלאב ובמועדונים שונים וצעדי עונשין נוספים. 

בשנת 1973 כבר ייצר יקב Robert Mondavi Wineries כ 100,000 בקבוקים בשנה. היקב ייצר יין מענבים מקומיים בלבד ויינותיו זכו לשבחים רבים ופרסים. באותה עת עמד היקף הייצור השנתי של יקב קרוג על כמיליון בקבוקים. הצלחתו של רוברט היוותה איום מבחינתו של פיטר ובשנת 1972, החליטה משפחת מונדאבי בעידודו של פיטר, להקים שותפות משפחתית חדשה לניהול היקב, כאשר רוברט נותר מחוצה לה. מיד לאחר מכן הגיש רוברט תביעה בבית המשפט כנגד בני משפחתו והחברה שבבעלותם.

ההליכים המשפטיים, אשר בהם יוצגו הצדדים על ידי עורכי דין מן השורה הראשונה, התנהלו לא פחות בתקשורת מאשר בין כתלי בית המשפט. במסגרת ההליכים דרש רוברט בין היתר, לפרק את החברה המנהלת את יקב קרוג. הסכסוך המשפטי המתוקשר הרס את המעט אשר עוד נותר מן המרקם המשפחתי של בני מונדאבי. באחד המפגשים בין רוברט לאמו באותה תקופה, התפתח ביניהם ויכוח לוהט, שבמהלכו נפלה רוזה מהכיסא ואיבדה את הכרתה. זמן קצר לאחר אותו אירוע, בארבעה ביולי 1976, יום העצמאות ה 200 של ארה"ב, מתה רוזה מדום לב.

באוגוסט 1976, כחודש לאחר פטירתה של רוזה, ניתן פסק הדין, אשר הציב על המוקד את פיטר, רוזה ז"ל והבת מרי, השופט קבע כי השלושה נקטו תכנית מתוכננת ומכוונת על מנת לנשל את רוברט מהונו וציווה על מכירתו של יקב קרוג לצד ג', על מנת שלא יהווה עוד מוקד למחלוקת בין בני המשפחה.

בסופו של דבר, הצליח פיטר מונדאבי, בעזרת כספים שהורישה אמו לו ולבניו, לאחר שנישלה מן הירושה את האח רוברט והאחות הלן שצידדה ברוברט במאבק המשפחתי, לרכוש את חלקם של רוברט ואחיותיו ביקב צ'רלס קרוג. עם זאת, המחיר היה יקר תרתי משמע, על רקע המצוקה הכלכלית ואובדן המוניטין ובשל סכסוכים שהתגלו בין פיטר לבין חלק גדול מן המגדלים עמם עבד היקב ואבדן חוזי רכישה שבאו בעקבות זאת וכן בינו לבין דירקטורים בחברה המנהלת אשר מונתה ליקב בעקבות פסיקת בית המשפט. חלפו מספר שנים נוספות עד שהיקב חזר לתהילתו ואף הגדיל אותה.

אופי שונה מכתיב דרך הפוכה 

אימפריית היין של האח רוברט מונדאבי הלכה והתרחבה וכללה בין היתר השקעת סכומי עתק ברעיון של הקמת כפר שעשועים ענק במוטיב של יין, בשיתוף פעולה עם דיסני וכן בהקמת יקב בצרפת בכפר Aniane, רעיון שנכשל לבסוף בשל התנגדות אנשי הכפר. זאת לצד יקב בצ'ילה וייסוד יקב אופוס וואן הגרנדיוזי. התרחבותו העצומה של רוברט היא גם שהביאה בהמשך להתרסקותו הכלכלית. לצד זאת חלה ירידה בכושרו המנטלי של רוברט בעקבות תאונה שעבר. באוגוסט 2004, נאלצו רוברט ובניו להיכנע ללחצם של הבנקים והשותפים הנוספים שהוכנסו במהלך השנים לחברה, וחברת הענק בתחום המשקאות Constellation, השתלטה על חברת מונדאבי, ברכישת ענק בשווי 1.35 מיליארד דולר, הגדולה ביותר שראה עמק נאפה מימיו.

בה בעת, דבק פיטר, אשר היה מעל לכל יינן בנשמתו, בדרך הניהול השמרנית שלו, אשר הותירה את החדשנות לתהליכי הגידול והייצור בלבד. יקב צ'רלס קרוג היה היקב הראשון בנאפה אשר ייבא חביות עץ אורן צרפתיות, מה שהפך ברבות הימים לחלק בלתי נפרד מפרוטוקול הייצור בקליפורניה. מונדאבי אף היה ממקדמי תהליך הסינון הסטרילי, אשר הפך גם הוא לחלק מנוף ייצור היין בקליפורניה. בנוסף, היה פיטר מראשוני הנוטעים של זני שרדונה ופינו נואר באזור קרנרוס, ששימש קודם לכן למרעה פרות בלבד. בשנות ה 60 וה 70 של המאה הקודמת רכש חלקות פרימיום רבות ונטע בהם ענבי איכות אשר משמשים עד היום לייצור יינות הדגל של היקב. פיטר טרח לשמר את מבני היקב העתיקים, הנחשבים כיום כמבנים היסטוריים בעלי חשיבות עליונה בקליפורניה.

אפשר שהיה זה אסונו הכלכלי של אחיו, אשר מפעל חייו ניטל ממנו, שעמד מאחורי התעקשותו הבלתי פוסקת של פיטר להחזיק ביקב כיקב בניהול משפחתי, למרות הרכישות התאגידיות הרבות שהתנהלו בנאפה במהלך השנים. מסיבה זו גם דחה פיטר יוזמות אשר צצו מדי פעם לייצור משותף של האחים מונדאבי. בערוב ימיו סיפר פיטר, שבעיניו, היה הישגו הגדול ביותר בכך שהצליח לשמר את השליטה ביקב המשפחתי, כפי שציווה אותו אביו המנוח. בשנת 2011, בגיל 96, אירח מונדאבי טעימה גדולה בחצר היקב, לציון 150 שנות קיומו. רק בשנת 2015 בגיל 100 ויותר, פרש פיטר מונדאבי רשמית לגמלאות והעביר את הפעילות היומיומית ביקב לבניו. עם זאת, המשיך להגיע ליקב מדי יום ולטפס בשני גרמי מדרגות אל משרדו.

פיטר נותר כל חייו נשוי לאשתו האהובה בלאנש, עד לפטירתה בשנת 2010. אחיו ואחותו נפטרו אף הם לפניו, כאשר לקראת סוף ימיו של רוברט, השלימו האחים ביניהם. פיטר מונדאבי הותיר אחריו את בניו מרק ופיטר הבן, את הבת סיינה, תשעה נכדים ושני נינים.

סוף דבר

למרות אופיו המופנם והמסוגר, זהירותו וחשדנותו, הותיר בסופו של דבר פיטר מונדאבי השפעה מכרעת על תעשיית היין של קליפורניה, לא פחותה מזו של אחיו הדומיננטי. בשנת 1986 הכריז איגוד יצרני היין של נאפה על פיטר, כאחת "מ 12 האגדות החיות של עמק נאפה". פיטר נותר השריד החי האחרון של קבוצה זו. ביום הולדתו ה 97 זכה פועלו של פיטר להכרה רשמית במסגרת רישומי הקונגרס האמריקני, תוך כדי אירוע שנערך לכבודו בקונגרס.

החברה המשפחתית הקרויה עדיין על שם אבי המשפחה – C. Mondavi & Family, אשר בניהולה מעורבים כיום גם בני הדור השלישי והרביעי, ממשיכה ועוד תמשיך, לשגשג בעתיד, גם לאחר לכתו של פיטר. מורשת מונדאבי נמשכת.

למעוניינים להעמיק ולקרוא על קורותיה של משפחת מונדאבי, אני ממליץ על הספר המרתק:
The House of Mondavi, the rise and fall of an American wine dynasty.