אתרי האינטרנט מספרים שהרעיון להכריז על יום מוסקטו לאומי בארה"ב, אשר הפך בהמשך ליום המוסקטו הבינלאומי, נולד ביקב של משפחת Gallo האמריקנית מקליפורניה, בעלת השורשים העמוקים באיטליה, מולדת יינות המוסקטו (Moscato), שמו האיטלקי של זן המוסקט. ה"טריגר" לרעיון, כך אומרים, היה באהבה הרבה לה זכה בקרב הראפרים האמריקנים שהיו אז בשיא האופנה. מכל מקום, יום המוסקטו, שחל השנה בתשעה במאי, הוא כבר עניין של עובדה ומהווה הזדמנות לחגיגה אמיתית של יינות מתוקים בכלל. לכבוד יום המוסקטו הבינלאומי ולקראת פסטיבל White ההולך ומתקרב, שבו תוכלו כמובן לטעום גם יינות מוסקט בגווניהם השונים, החלטנו לעשות לכם היכרות קצרה עם אפשרויותיו הכמעט בלתי מוגבלות של הזן.

מארק אולדמן, מומחה יין וכותב בחסד, מכנה את יין המוסקטו ד'אסטי – "יין הקינוח הרשמי לכל אלו שאינם אוהבים יינות קינוח... וגם לכל אלו שכן אוהבים יינות קינוח". בכך, שם אולדמן את האצבע על סוד קסמו של הזן, שהוא למעשה זן לכל אחד. אז איך אתם מעדיפים את המוסקט שלכם? בסגנון קליל ומבעבע קלות וללא כל יומרות, לשתייה בכל מקום וזמן בצורתו הבסיסית ביותר – Moscato Spumante; כפי שהוא מגיע מפיימונטה - כיין קינוח דל אלכוהול ריחני ומתקתק, עם עקצוץ קטן על הלשון וכל כך טעים – Moscato d'Asti; כיין קינוח עב גוף ושמנוני בשמו הספרדי Moscatel, בעיקר ממלאגה שבדרום; מטוקאי שבהונגריה מתוק ונגוע בריקבון אציל – פטריית הבוטריטיס; כיין מחוזק מיושן בחביות, עשיר וחושני מאוסטרליה או דרום אפריקה; בצורתו כ vins doux naturels בדרום צרפת; כיין אדום קל הנפוץ במזרח אירופה; אולי כיין רוזה יבש המגיע מתוניס; שמא יין מוסקט כתום מקליפורניה; כיין הבסיס למשקה הפיסקו המזוקק של צ'ילה ופרו; כיין יבש, חד ובעל אופי המגיע מיוון; או אולי בצורתו הישראלית המקובלת – קל, מתוק, ארומטי, עם בעבוע קל או ללא בעבוע כלל? ואם עדיין לא הגעתם לגיל השתייה, אולי תעדיפו בכלל את המוסקט שלכם כענב מאכל, או צימוקים?

מוסקט על צורותיו השונות הוא גם יין לכל מצב ולכל אירוע. ניתן תמיד למצוא מוסקט מתאים לשתייה, בין אם סתם כך, מקורר קלות עם צלחת ריקה או ללא צלחת כלל, לצד פירות טריים או עוגת פרי, עם קרם ברולה או מרנג, טראפל שוקולד או עוגיות, כמלווה לעוגת חתונה עשירה, להרמת כוסית חגיגית, או לצד מאכלים מתובלים היטב. יש אפילו המקפיאים יין מוסקט וכשהוא קפוא כותשים אותו למשקה ברד מיוחד במינו ומרענן.

זה בדיוק העניין. למעשה, מוסקט אינו זן אחד כי אם משפחה עתיקה (אולי העתיקה ביותר), ענפה ומורכבת של זנים ותתי זנים קרובים מאוד זה לזה מבחינה גנטית, הגדלים כמעט בכל מקום בעולם בו נטועים כרמים. ענבי המוסקט יכולים להיות בעלי גרגרים גדולים יותר או פחות, צבע קליפה הנע בין זהוב, ורוד או סגול כהה ואפילו עם גוונים המשתנים משנה לשנה, כשהתכונה המשותפת לכולם, אותה לא ניתן לפספס והמתבלטת מתוך שלל מאפייניהם המשתנים של המוסקטים השונים: הוא אותו ניחוח וטעם טיפוסי של... ענבים.

מעט עובדות היסטוריות על קורות המשפחה: ברחבי העולם ידועים יותר ממאתיים זני ענבים הנקראים מוסקט זה או אחר ורובם הגדול אכן שייכים למשפחת המוסקט. הידועים והנפוצים מביניהם הם:

Muscat Blanc á Petits Grains שתרגום שמו הוא הלבן בעל הגרגרים הקטנים, למרות שצבע קליפת הענבים הוא דווקא זהוב או ורדרד. זן זה מכונה לעתים גם מוסקטו די קנלי, או מוסקט חום באוסטרליה. זהו האלגנטי מבין ענבי הזן, עדין ומורכב ובעל עוצמת ארומות בולטת.

Muscat of Alexandria נותן יינות מתוקים ועוצמתיים, אבל בעלי מורכבות נמוכה יותר והנוטים להיות כבדים ומאוזנים פחות.

Muscat Hamburg בעל הגרגרים הכהים, מפיק ניחוחות רבי עוצמה, אך גסים יותר וחסרים את הבישום המעודן של בני משפחתו. יש הטוענים שכענב מאכל הוא מוצלח יותר.

Muscat Ottonel בעל החוזק הארומטי הנמוך יותר ואשר יינותיו נוטים להיות בהירים יותר.

כבר בכתביהם של היוונים ניתן למצוא התייחסות אל הזן Anathelicon moschaton אשר יש הרואים בו את המוסקט הלבן עם הגרגרים הקטנים. אצל הרומאים היה שמו כנראה Apianae בהיותו חביב כל כך על החרקים המעופפים ובפרט על ה apis: הדבורים. לדרום צרפת הגיע הזן כפי הנראה עם אותם רומאים ומשם התפשט צפונה. כתבים גרמניים מהמאה ה 12 מזכירים את המוסקטלר. מוסקט אלכסנדריה הוא כנראה הרכבה של המוסקט הלבן עם זן ים תיכוני כלשהו, כפי שמעיד שמו ואף הוא הגיע לאירופה בחסות הרומאים. מוסקט אוטונל זוהה לראשונה כזן נפרד באמצע המאה ה 19 בעמק הלואר הצרפתי והוריו הם המוסקט ד'איזנשטט עלום השם והזן הצרפתי Chasselas. התוספת הצעירה ביותר למשפחת המוסקט הענפה והמרתקת הוא Muscat cendré, שילוב ניסיוני בין מוסקט אוטונל ופינו גרי אותו מגדלים כעת באלזס, בעיקר כדי ליצור זן עמיד יותר למחלות.

חברים, בפעם הבאה שאתם נתקלים במישהו שמספר לכם שהוא "לא אוהב יינות מתוקים", או אפילו בטיפוס מוזר המכריז על עצמו שהוא "לא אוהב יין בכלל", נסו לקרב אותו למשפחת חובבי היין באמצעות גביע של יין מוסקט מתקתק כזה או אחר. במרבית המקרים תגלו שהמוסקט יעשה היטב את העבודה וגם אותו סרבן ייהנה לפתע פתאום מגילויו של עולם חדש ומרתק, עולם המוסקט.