אחד החלומות שלי הוא לנסוע ליפן וכבר התחלתי לחסוך לטובת המטרה הזאת. אני מתקדם יפה ואם אמשיך בקצב הזה, בעוד 40 שנה בערך, אוכל להרשות לעצמי את הטיול הזה (גג 50).
יפן היא אחת המדינות היקרות ביותר בעולם וכדי ליהנות באמת מההיצע הרחב שלה, צריך כיסים די עמוקים. לכן שמחתי מאוד לקבל את ההזמנה לביתו של שגריר יפן בישראל, לטעימת סאקה מקצועית, בליווי מגוון מאכלים יפנים. אם אני לא עומד להגיע ליפן בזמן הקרוב, לפחות שיפן תגיע אלי.
כמה שעות לפני האירוע בבית השגריר, נפגשתי עם קודג'י, המנהל של מבשלת הסאקה Nanbubijin. זו נוסדה בשנת 1902, וכיום היא אחת המבשלות הגדולות והמצליחות ביפן. קודג'י הוא דור חמישי לניהול המבשלה.

כמו שכבר בטח הבנתם, התרבות היפנית מרתקת אותי.
היא נראית כל כך שונה מהתרבות המערבית אליה אנחנו רגילים ובעיקר מהתרבות האמריקאית, שאותה אנחנו מנסים לחקות, בערך מאז קום המדינה.
לכן, די הופתעתי כאשר קודג'י סיפר לי שהמדינה השנייה בעולם בצריכת סאקה (אחרי יפן) היא דווקא ארה"ב. הופתעתי לא פחות מהעובדה שהבן שלו, בן ה 10, ממש לא מתעניין בניהול מבשלת הסאקה המשפחתית, אלא חולם דווקא לשחק בייסבול במייג'ור ליג.
גלובליזציה, שילוב תרבויות, איך שלא תקראו לזה, זאת המציאות. לא רחוק היום שהיפנים יאכלו פסטה מוכנה במיקרו מול הטלוויזיה והאמריקאים יעשו חרקירי.

קודג'י, לא נראה מוטרד יותר מדי כשאני שואל מה יקרה אם הבן באמת יגשים את חלומו. "אני פשוט אשאר בתפקיד עוד 30 שנה, עד שבני יסיים את קריירת הבייסבול המפוארת, ואז יירש אותי ויהפוך לדור השישי שמנהל".
איש מעניין קודג'י. על אף שהמבשלה שבבעלות משפחתו מייצאת סאקה ל 220 מדינות, וקודג'י עצמו מספר שישראל היא המדינה ה 24 שבה הוא מבקר מאז נכנס לתפקיד, הוא עדיין דובר אנגלית בסיסית מאוד ואת מרבית השיחה ניהלנו בעזרתו של מתורגמן. למרות זאת יש לו חושים חדים. בכל פעם שאני מתבדח ומחייך קלות ועוד לפני שהמתורגמן מספיק לעשות את עבודתו, הוא צוחק צחוק גדול, מכל הלב, למרות שבמקרה הטוב, הוא הבין רק חלק קטן ממה שאמרתי. מאוחר יותר באותו יום, בביתו של שגריר יפן, אבין שככל הנראה ככה מתנהגים היפנים. הם מחייכים וצוחקים המון, באופן כללי מאוד נחמדים, ואין להם מושג על מה אתה מדבר.

סאקה הוא משקה מעניין, הוא קיים כבר אלפי שנים ויש ממנו המון סוגים. לא אפרט את כל הסוגים והשמות היפניים הבלתי ניתנים להיגוי שלהם. בואו נסכם זאת כך, סאקה הוא משקה המבוסס על אורז, ככל שהאורז מלוטש יותר, כך המשקה איכותי יותר. לחלק מהסאקה מוסיפים גם אלכוהול נוסף. מבחינת טמפרטורה – פעם נהגו לשתות את הסאקה חם, בעיקר מסיבה תברואתית. כיום, הטכנולוגיה השתפרה ואת הסאקה, על פי קודג'י, מומלץ לשתות קר, בטמפרטורה של בין 10 ל 14 מעלות. הסאקה ששותים חם גם היום, הוא הסוג הפחות איכותי. סאקה פרמיום שותים קר. קודג'י מסביר לי שאת כל סוגי הסאקה שהוא מייצר מומלץ לשתות קר, דרך יפנית די מעודנת להעביר את המסר שהמשקה שלו איכותי.

עוד הוא מספר שארה"ב, מלבד היותה צרכנית הסאקה השנייה בעולם, גם פתחה את שני ברי הסאקה הראשונים בעולם מחוץ ליפן. כרגע ניתן למצוא אותם בניו יורק ובלוס אנג'לס. לא מפתיע שהברים נפתחו דווקא בערים האלה, הן מובילות טרנדים וסאקה כרגע מסתמן כטרנד הבא. דווקא האמריקאים ממוצא יפני לא נהגו לשתות סאקה עד לא מזמן ורק לאחרונה החלה התעוררות קלה גם במגזר הזה.
כשאני שואל איפה הוא מעריך שיפתח בר הסאקה הבא, מחוץ לגבולות ארה"ב, קודג'י עונה שכנראה בלונדון. אחרי כמה שניות הוא מוסיף "או הונג קונג". סוף סוף איזושהי נוכחות אסיאתית. אנחנו מצפים שתהיה איזו קרבה תרבותית במדינות אסיה, אבל קודג'י ממהר להפריך את התאוריה הזאת ומספר שדווקא הסינים, יותר מכולם, התקשו להתמודד עם המשקה. הם פשוט שתו את זה מהר כמו צ'ייסר, למורת רוחו של קודג'י שניסה נואשות לשכנע אותם ללגום את המשקה לאט, כראוי.

בחזרה אל בית השגריר. 22 מותגי סאקה הוצעו שם לטעימה, רובם, לצערנו, עדיין לא נמכרים בארץ באופן סדיר, מצד שני, לחלקם הגדול דווקא יש תעודת כשרות. לדעתי המוצלחים ביותר היו Jumaiginjoomachi (נראה אתכם הוגים את זה) של מבשלת Dewazakura (גם את זה), וה-Junmaiginjo של Nanbubijin (המבשלה של קודג'י). הראשון מתקתק, אבל במידה – בניגוד לכמה אחרים בטעימה שהיו מתוקים מדי לטעמי - עם טעם אלכוהולי מורגש אבל לא משתלט, סאקה מאוד טעים ונעים לשתייה. השני היה מעט מלוח, עם טעמי ים בולטים, סאקה מורכב מעט יותר. אני לא בטוח שיתאים למי שלא התנסה בעבר במשקה, אבל לדעתי הוא בהחלט מוצלח.

מלבד הסאקה אני חייב להזכיר עוד משקה שהיה בטעימה - צ'ויה. למי שלא מכיר מדובר במעין שיכר שזיפים ולמי שכן מכיר ובכן, בכלל לא בטוח שהוא מכיר.
יש בארץ תפיסה רווחת לפיה צ'ויה הוא שם של מוצר, אך למעשה צ'ויה זהו שם של מותג, ומשקה מוצלח בהרבה מכל מתחריו שיצא לי לנסות בארץ. מסתבר שיצרנים מסוימים אפילו כותבים "צ'ויה" על הבקבוקים שלהם, על מנת לנצל את חוסר הידיעה של הציבור. בכל הפעמים שניסיתי שיכר שזיפים מצאתי את המשקה מתוק נורא, קצת בטעם של סירופ ועם מעט מדי מים. אבל הצ'ויה המקורית מעודנת יותר. היא עדיין מתוקה כמובן, אך בעלת טעם עגול יותר. מומלץ לערבב עם סודה לקבלת משקה מרענן וטעים.

לסיכום, הסאקה מרחיב את אחיזתו בישראל. זה תהליך מעט איטי, אבל ככל הנראה בעתיד הלא רחוק, נוכל ליהנות מסוגים שונים של סאקה פרימיום, טעים ואיכותי.
חבל רק שנאלץ להצביע על הבקבוק שאותו אנחנו רוצים, כי אין שום סיכוי שנצליח לבטא את השם שלו.