יש כל מיני דברים שנשמעים הרבה יותר טוב בתאוריה. "מצנח רחיפה" למשל, שההורים שלי לקחו אותי לעשות בגיל 12 הוא דוגמא טובה. לא אכנס ליותר מדי פרטים, רק אומר שמאז אני כבר ממש לא בטוח ביכולת שלי להביא ילדים לעולם.
דוגמא נוספת, ורלוונטית יותר, היא "סיור קולינרי". תמיד כשאני שומע את צמד המילים הזה הדמיון נסחף לדוכנים אקזוטיים עם טעימות מיוחדות, אנשי אוכל עם ותק של שנים שמחזיקים במאות סיפורים נפלאים על תקופות שכבר לא יחזרו והעיקר –האוכל. תמיד כשמזדמן לי להצטרף לסיור שכזה אני מצפה להתנסות במגוון מאכלים וחומרי גלם אותנטיים / אקזוטיים / מיוחדים - בחרו את המילה המועדפת עליכם - ותמיד אני גם קצת מתאכזב. אולי זה קשור לגודל הציפיות ואולי זה פשוט משום שעוד לא הייתי בסיור הנכון.

כאשר הוזמנתי לסיור בשוק הכרמל - שהוא אזור שאני מאוד אוהב, ומרגיש שאני לא מכיר מספיק טוב - שאורגן על ידי יוסי בן אודיס ממסעדת הטרקלין, הזכורה לי לטובה מביקור בעבר, חשבתי שאולי הפעם מצאתי את הסיור הנכון.
את הסיורים יזמה ומנחה נורית גורן, שאותה לא הכרתי, אך ההזמנה סיפרה שהיא כבר הספיקה לנהל מספר מסעדות יוקרה בעיר, וגם שהיא מתגוררת בשוק, קונה בו כל יום ומכירה את כל הפינות הנסתרות והטובות יותר. את הכינוי "המסטר של השוק" קיבלה מחבריה על סמך העובדה שהיא יודעת איפה לקנות כל פריט במקום הכי מעניין ובמחיר הכי זול.
נורית חברה, כאמור, לבן אודיס, ויחד עם יקב הפרימיום "1848" יצרו סיור קולינריה ויין בשוק הכרמל וכרם התימנים, שמתקיים פעמיים בשבוע, ומסתיים בארוחה בת 10 מנות במסעדת הטרקלין.

הגעתי אל נקודת המפגש של הסיור, שם פגשנו את נורית, אשר תדריך אותנו בנבכי השוק והכרם. אין ספק שמדובר בטיפוס צבעוני, מיוחד ופתוח. היא מוחצנת מאוד, גם בהתנהגות וגם במראה החיצוני הבולט: שיער כתום בוהק וארוך, כאשר במרכזו ממוקם מעין גולגול (נדמה לי שזה השם של הבליטה הזו, מוזמנים להציץ בתמונה ולתקן אותי אם צריך).
עם נורית בראש אין ממש סכנה שנאבד את הקבוצה, אך ליתר ביטחון קיבלנו גם שרשראות תגים, שאישרו שאנחנו חלק מן הסיור. כיאה לשוק בישראל, ברגע שעוברי אורח ראו שמחלקים משהו, מיד הם התאספו מסביבנו ורצו לקבל גם. צודקים.
יחד עם התגים זכינו לכוס היין הראשונה שלנו, קברנה סוביניון, של יקב 1848 כמובן. בשל מזג האוויר החם ששרר באותו יום חשבנו שנשתה יין לבן, אך הקברנה של היקב היה מוצלח ואנו יצאנו לדרך מרוצים.
באותו מעמד קיבלנו גם את עגלות השוק הממותגות שלנו, שבהן הובטח לנו שממתינים בקבוקי מים קרים, קופסאות לאחסון כוסות היין ומגבונים לחים באדיבות נורית, אשר סיפרה ששורשיה היקים לא מאפשרים לה לתת לנו לאכול בידיים מלוכלכות. חיפוש קל בעגלה שלי גילה שמגבונים דווקא אין בה. נו מילא, קצת לכלוך עוד לא הרג אף אחד.
"רוצים קפה?" שואלת נורית, "כן!" אנחנו עונים כמקהלה מיומנת שממש רוצה קפה. אין בעיה, אנחנו מתחילים להתקדם לעבר הנקודה הראשונה בסיור שם הובטח לנו קפה.

סטינו מעט מהשבילים הראשיים של השוק, והגענו אל חנות הממוקמת בפינה די נסתרת, שם חיכתה לנו כוס הקפה המיוחלת, בידיו של שלמה כהן.
בזמן חלוקת הכוסות סיפר לנו כהן שסבו בנה את החנות ב 1935, ושהוא עצמו נולד בדירה אשר ממוקמת ממש מעל. הוא היה מורה ורק כאשר יצא לפנסיה החל להתעסק עם מה שהוא מגדיר כאהבותיו האמתיות – קליית קפה ושירה.
כן, מתברר שכהן הוא גם זמר מחונן ומגוון, ובזמן ששתינו את הקפה שלו הוא הדגים לנו את יכולותיו הווקאליות. החל מפיוטים דתיים, דרך שירים בלדינו, ועד יהורם גאון.
מה שהיה נחמד בשני השירים הראשונים, הפך למעט מתיש באזור השיר החמישי. אבל אין ספק שלכהן יש יכולות שירה בולטות וקול עמוק וחזק. כשהוא נשאל אם הוא מתכנן ללכת לאודישנים של כוכב נולד הוא מגחך בביטול. צודק, כולם יודעים שאקס פקטור זה הדבר הבא.
והקפה? טעים.

לאחר הקפה המשכנו לחנות תבלינים. אני אוהב מאוד חנויות תבלינים, הן מסוג החניות שגורמות לי להבין את האובססיה של אנשים, טוב נו – נשים, לקניית בגדים או נעליים. בחנויות תבלינים מתחשק לי לקנות את הכול. נורית סיפרה כי המקום מתמחה בייבוא תבלינים ייחודיים מדרום אמריקה, ואכן ראינו שם כמה תבלינים צבעוניים ויפים, שאת חלקם לא הכרתי. בשלב הטעימה, לעומת זאת, קיבלנו לטעום טחינה גולמית בקופסא, של "הר ברכה". מדובר בטחינה מעולה, אחת הטובות שטעמתי, אבל בחנות תבלינים, בטח שבאחת מיוחדת כמו זו, לדעתי עדיף לטעום תבלינים.

לא הספקתי לחשוב על הנושא יותר מדי, וכבר בתחנה הבאה זכינו לנסות קצת תבלינים. מלחים ליתר דיוק. מלח פחם ומלח מעושן היו הדגימות שלנו, והן היו בהחלט מעניינות. הרבה אנשים לא מודעים לכמה סוגי מלח קיימים כיום, אבל מדובר בכמות אדירה. היה מעט קשה להבדיל בטעמים השונים, אך מאוחר יותר, במסעדה, טעמנו את המלחים (יחד עם מלח רוזמרין מעולה) עם האוכל, והיה מאוד מעניין לראות איך טעמי המנות משתנים בהתאם לסוג המלח.

התחנה הבאה הייתה ליד החומוס של הסורי, להסבר קצר על האזור. אני חושב שזה פספוס לעצור במקום שכזה ולא לטעום כלום,למרות שבהמשך מצפה לנו ארוחה בת 10 מנות. ליד החומוס שתינו עוד כוס מהקברנה המצוין, ולידו חולקו שוטים של ערק מעורבב עם מיץ גת. צבע ירקרק מעניין יש למשקה הזה, שאיכשהו מעולם לא טעמתי. נורית הבטיחה שהאמיצים יוכלו לקבל גם מיץ גת נקי. מכיוון שהרגשתי אמיץ באותו יום, והערק השתלט על הטעם בשוט שקיבלנו, מיד התנדבתי לנסות את המיץ הנקי. נורית הבטיחה שעוד רגע אקבל. אני עדיין ממתין.

הספקנו עוד לעבור בדוכן עם שמנים ומוצרי מעדנייה, שם טעמנו כמה מוצרים מוצלחים כמו חרדל בטעמים (הווסאבי היה מעולה) חומץ בטעמים ועוד כמה מוצרים מעניינים, לפני שהגענו לתחנה האחרונה בסיור - מלון הבוטיק עדן. המלון הוקם על ידי בני הזוג סרגיי ומיכאל, רופאים במקצועם, אשר עלו מרוסיה ופתחו את המלון שלהם דווקא בכרם התימנים. המלון קצת מצועצע, אבל מאוד נקי ומרשים. שווה להמליץ לאורחים מחו"ל או מפתח תקווה.

כאמור, הסיור הסתיים בארוחה בת 10 מנות במסעדת הטרקלין. ביקרתי פעם אחת במסעדה בעבר, ואני זוכר את האוכל לטובה. אך לפי המחיר של הסיור (250 שקלים) היה די ברור ש 10 המנות שנקבל לא יהיו המיטב שהמסעדה יכולה להציע. מצעד המנות החל באמת קצת חלש, עם כמה סלטים סתמיים, אך השתפר עם הזמן כשקיבלנו את מנות הביניים, העיקריות והקינוחים. בין השאר היו שם ארטישוק עם גבינת עזים, תבשיל סינייה, סטייק של פרוסות סינטה נאות המוגש לצד חלוקי נחל רותחים המביאים את הבשר למידת העשייה הרצויה, טירמיסו מצוין וסורבה פירות תוצרת בית.

בסופו של דבר הסיור הוא חוויה. השוק הוא מקום מרתק, ונורית המדריכה היא כריזמטית, בעלת ידע רב ותשוקה לתחום. גם היינות של יקב 1848 מצוינים והארוחה בסיום מגוונת ועם כמה מנות מעולות.
לכל אורך הסיור נהניתי להכיר אנשים מעניינים ומקומות נסתרים. הרגשתי שסביבי נמצאים אנשי מקצוע רציניים וטובים אך אני בטוח שהאנשים הללו יכולים לתת יותר ולספק חוויה יותר מהודקת. הם לא רחוקים מזה.

סיור "מסטרשוק" בשוק הכרמל וכרם התימנים, מידי יום שלישי ושישי בין השעות 12:00-16:00.
מחיר: 250 שקלים למשתתף, כולל ארוחה בת 10 מנות במסעדת הטרקלין
לפרטים נוספים: http://www.hatraklin.co.il