חגיגת יין סתווית באזור יין מיוחד
בואו של הסתיו למורדותיהם המערביים של הרי יהודה ולעמקים שביניהם, מבשר כבר מזה 15 שנה גם את בואו הקרב של פסטיבל היין של יקבי מטה יהודה וכמו בכל שנה גם הפעם, המתינו חובבי פסטיבלי היין בצפייה דרוכה לאירוע הפתיחה של הפסטיבל, שהינו כמעט תמיד אחד מאירועי היין המוצלחים ביותר על פני השנה. אירוע הפתיחה של הפסטיבל, אשר נחגג ברוב עם באתר "מיני ישראל", ב 24 לאוקטובר, לא אכזב גם הפעם. ממש מתחילתו של הערב ואל תוך הלילה, מילאו המונים את רחבת הכניסה של האתר, הסתובבו בין הדוכנים, טעמו, שוחחו ובעיקר נהנו, והכל כשברקע אתרי ארצנו המוקטנים.

אזור מטה יהודה והיקבים הפזורים בו, הוא הדבר הקרוב ביותר שיש לנו בישראל לדרך יין של ממש, למרות שבשנים האחרונות עושים גם יקבי הגליל והגולן צעדים ממשיים בכיוון. פסטיבל היין השנתי של מטה יהודה, הנמשך על פני ארבעה שבועות ובתוכם חמישה סופי שבוע, ובפרט אירוע פתיחת הפסטיבל, אשר בו מציגים היקבים לראווה את ייננניהם ויינותיהם, מהווים שער כניסה מצוין לחבל היין, אשר אחד היתרונות שלו ובהחלט שלא היחידי, הוא המרחק הקצר המפריד בינו לבין מרכז הארץ ממערב ולבין ירושלים ממזרח.

בעולם היין קיימות מספר גישות ביחס להגדרתו הנכונה של המונח "טרואר", הצרפתים נוהגים לכלול במונח לא רק את המאפיינים הגאוגרפיים – גיאולוגיים – אקלימיים, אלא גם את הגורם האנושי - המגדלים ואנשי היקבים. כשמדובר בחבל היין של מטה יהודה, אני מאמץ בחום רב את ההגדרה הצרפתית. מי שמסתובב בין היקבים באזור, אינו יכול שלא להבחין באופי האזורי המיוחד, לא רק של היינות אלא בעיקר, של האנשים, בחמימות, בתשוקה ליין ולייצורו, בהשקעה, ברצינות ובידידות האמיצה שבין העושים במלאכה. הגורם האנושי המיוחד, בתוספת הטרואר הייחודי, מביאים לנו מדי שנה יינות מעניינים, אשר בסיפוק רב ניתן לציין שאיכותם משתפרת משנה לשנה.

מעבר לארגון המוצלח, לנוכחות המרשימה ולהנאה המופגנת של המבקרים, אשר גם ניידת המשטרה המצוידת בינשוף שחיכתה לנהגים בצומת נחשון הסמוך לא הצליחה להעיב עליה (למעט אולי לגבי הבודדים שלא עברו את מבחן הנשיפה), נדמה לי שהבשורה העיקרית, היא בשורת האיכות. יותר יינות איכותיים, פחות "נפילות" ויינות לא טובים ובעיקר – כמה וכמה יקבים שאפשר "לסמן", המציגים בהתמדה רמת איכות טובה.

אירוע הפתיחה חלף עבר והפסטיבל כבר בעיצומו – ומציע לא רק טעימות ביקבים, אלא גם מרוץ יקבים מסורתי שהתקיים בבוקר שלמחרת אירוע הפתיחה, סיורי אופניים וטיולים רגליים, אירועים, הרצאות, מוזיקה והופעות ביקבים ועוד. לצד כל אילו ישנן גם מבשלות בירה, מסעדות ובתים פתוחים שניתן להתארח בהם לארוחה טובה ממיטב מאכלי עדות ישראל, אומנים המארחים לאורכה של דרך היין וצימרים לבלות בהם את סופי השבוע האלכוהוליים במיוחד. אין טעם לפרט כאן, מומלץ פשוט לקחת לידיכם את חוברת הפסטיבל הצבעונית, או להתעדכן במחלקת התיירות מטה יהודה, בטלפונים 8108* או 02-9900903 וכמובן גם באתר www.tour-yehuda.org.il.

יקבים ששווה לטעום

27 יקבים משתייכים למועדון יקבי מטה יהודה, מתוכם 3 יקבים "מאומצים", אשר מבחינה גאוגרפית, לא ממש שייכים לאזור. היקבים נחלקים לארבעה אשכולות שונים: "אשכול שפלת יהודה", "אשכול המזלג", "אשכול ההר" ו"אשכול עדולם", כך שניתן להקדיש כל סוף שבוע לאשכול אחר ועוד יישאר לכם סוף שבוע אחד פנוי לטעימות חוזרות או השלמות.

באשכול שפלת יהודה נמצא היקב הגדול באזור כולו - יקב טפרברג 1870, המוכר ממדפי המרכולים ולצדו יקב צרעה המצוין, יקב כרמי יוסף האיכותי בבעלות שני הפרופסורים – ברבדו ושוסיוב. ציון לשבח מוענק גם ליקב שורק, אשר בין כתלי בית הספר ליין שלו למדו רבים מיינני האזור, עוד ראויים לציון יקב מוני המשתפר, יקב פלם ויקב קדמא, שם מייצרים יין בשיטות קדומות, לרבות התססה בכדי חרס.

באשכול המזלג תוכלו למצוא בין היתר את יקב סוסון ים של זאב דוניה, המייצר יינות מיוחדים מזנים בלתי שגרתיים.

באשכול ההר שוכן מראשוני יקבי הבוטיק בישראל וללא ספק מן הטובים שבהם - יקב קסטל של אלי בן-זקן, וכן ניתן למצוא שם את יקב צובה המעניין ואחרים.

אשכול עדולם הוא לטעמי האשכול הייחודי מבין כולם, לא רק בשל הנוף הנפלא של עמק האלה וסביבותיו, אלא גם ובעיקר בגלל הנוף האנושי המיוחד, המורכב מאנשי שיחה מעניינים. בעיקר, מצטיין אשכול עדולם ברמת האיכות הכללית המתמדת של היקבים המרכיבים אותו. היקב הגדול באשכול זה הינו יקבי עמק האלה, אשר יינותיו הם מן הבולטים בשטח ולא רק ביחס לאזור היין של יהודה ומסביבו פזורים יקבים איכותיים נוספים, כמו עגור של שוקי ישוב, משק יין הנס שטרנבך ויקב לה טרה פרומסה, אשר בשניהם ניתן גם ליהנות מארוחות מיוחדות, יקב יפו ויקב צפרירים.

יינות בולטים

לא הצלחתי כמובן לטעום את כל היינות אשר הוצגו באירוע הפתיחה של הפסטיבל, מה עוד שבשלב מסוים החלו שמועות בקשר לינשוף המלאכותי המחכה ביציאה. מבין היינות שהספקתי לטעום, אהבתי במיוחד את הברוט המבעבע מענבי שרדונה ופרנץ' קולומבר של יקב טפרברג, את יינות השרדונה של היקבים ברבדו (בציר 2012) וצובה, השנין בלאן 2011 החצי יבש של יקב קדמא, מרלו 2009 של שורק, דיברסו 2011 בעל הרכב הזנים הייחודי (סנג'ובזה, קברנה פרנק ופטיט ורדו) של לה טרה פרומסה, לים של יקב עגור (ממסך של סירה ומורבדרה), הומאג' מרלו של יקב יפו, ולבנין 2010 של יקב צפרירים.

וגם מעט ביקורת בונה
שתי הערות לפני סיום, בבחינת ביקורת בונה. הראשונה עוסקת בנציגות היינות לטעימה. מטרתם של פסטיבלי יין שנתיים הנערכים באזורי יין שונים בעולם, היא בדרך כלל להציג לקהל את יינות הבציר האחרון, היינות החדשים של חבל היין. אצלנו למרבה הצער, מנצלים יקבים לא מעטים את ההזדמנות לעשות בדיוק את ההיפך – "להיפטר" מהיינות אשר טרם נמכרו והתופסים על מדפי היקב את מקומם של הבקבוקים החדשים. אירוע הפתיחה של הפסטיבל הוא חלון הראווה של אזור היין ושל היקבים עצמם, אשר נועד כדי להזמין את המבקרים להגיע אל היקבים עצמם בהמשך ימי הפסטיבל ולטעום שם את יינותיהם, יהיה זה מכובד יותר אם היקבים יציעו לטעימה את יינותיהם המתיישנים ביקב עצמו.

הערה שנייה עוסקת בנציגות הייננים. אצל אחדים מן היקבים ובפרט הגדולים יותר, פגשתי מאחורי ובסביבת הדוכנים בעיקר אנשי מכירות, אשר חביבים ויעילים ככל שיהיו, אינם יכולים להחליף את החוויה הבלתי אמצעית של המפגש בין הצרכן לבין היינן, אירוע מסוג זה הינו ההזדמנות הטובה ביותר לקיומו של מפגש כזה וחבל להחמיצו.

גם לשנה הבאה בעלייה לירושלים
לסיום, כמה מילים טובות שבאמת מגיעות למארגנים: על בחירת המקום, על הארגון, המקצוענות, האווירה הטובה ובעיקר – על ההתמדה וכמובן – איחולי הצלחה לקראת המשך הפסטיבל. אין ספק שגם בשנה הבאה יבחרו חובבי יין רבים לבלות את הערבים הקרירים הראשונים של הסתיו עם כוס יין ביד, על אם הדרך לירושלים.