ביום חמישי ה- 3 בנובמבר, נפתח פסטיבל היין השלושה עשר של מועדון יקבי יהודה. ערב הפתיחה החגיגי, אשר נדמה שהיה הפעם חגיגי במיוחד לכבוד חגיגות "הבר מצווה", התקיים באוהל "לילות כנען" בקיבוץ צרעה. הערב המאורגן היטב, החל בפגישה עם עיתונאי יין ונציגים מענפי היין והמסעדנות ובמסגרתה הושמעו דברים מפי ראש המועצה האזורית מטה יהודה, מר משה דדון, אחד התומכים המרכזיים של מועדון היין, מר משה סוויסה האחראי על התיירות במועצה וכן הרצאה קצרה מפיו של מר יוסי יתח, יו"ר מועדון יקבי יהודה והבעלים של יקב קטלב, על מהלך האזוריות שיזם המועדון.

בהמשך הערב, אשר נפתח לקהל הרחב, הציגו בעלי ויינני היקבים המשתייכים למועדון את יינותיהם, כאשר לכל יקב היה דוכן טעימות נאה משלו. במקביל הוגש כיבוד קל וברקע הושמעו צלילים שנוגנו על ידי הרכב ג'אז. כל היינות שהוצגו לטעימה בערב אושרו מראש על ידי פאנל של טועמים בטעימה עיוורת ובו לקחו חלק הייננים ערן פיק מיקב צרעה, דורון רב הון מיקב עמק האלה, סם סורוקה מיקב מוני וניר שחם מיקב שורק. ככלל, ארגון הערב השרה תחושה של מקצוענות, השקעה ועשייה ובעיקר, של ניסיון שהצטבר במשך 12 פסטיבלים קודמים.

אחד היתרונות הבולטים של ערב כזה, המרכז עשרות ייננים ובעלי יקבים במקום אחד, הוא באפשרות הניתנת לאורחי הפסטיבל להיפגש באופן בלתי אמצעי עם בעלי היקבים והייננים, לשמוע ולהשמיע ובדרך זו, לא רק לטעום מן היינות עצמם, אלא גם מהווי תעשיית היין באזור. פגשנו את אבי יהודה מיקב יהודה, שיינותיו קרויים על שם בנותיו. הכרנו את יינני יקב ענתות שסיפרו שכמעט כל המכשור ביקב, הינו הסבה מתוצרת עצמית של מכונות חקלאיות ואשר גם הציגו במקום מכשיר לומינציה, שהוסב באופן מרשים למדי להיות מכשיר להדבקת תוויות יין. נתן ליפשיץ, יינן יקב נחשון, סיפר בגילוי לב רב שכאשר הגיע ליקב לראשונה, מצא בו ערב רב של חביות מבצירים שונים וכך החליט למסוך את האיילון סירה 2005 – 2007 (והתוצאה בהחלט משביעת רצון). אלון מיקב עגור סיפר לנו שבאוקטובר האחרון זכה יין קסם 2009 של היקב במדליית זהב בתחרות באיטליה (Emozioni dal Mondo 2011), מבלי שידעו כלל ביקב כי הם משתתפים בתחרות.

על מועדון היין של יקבי יהודה

המועדון הוקם בשנת 1998 על ידי 5 יקבים בלבד וכיום חברים בו לא פחות מ- 31 יקבים, החל מיקבים ביתיים, דרך יקבי בוטיק ועד יקבים מסחריים. שניים מן היקבים החברים במועדון (ענתות ולה טרה פרומסה) הם יקבים "מאומצים", מאחר ואינם משתייכים למועצה האזורית מטה יהודה. יקבי מועדון היין של יהודה מייצרים כמות כוללת של כ- 1.3 מליון בקבוקים בשנה והשטח הכולל של כרמי ענבי היין עומד על כ- 11,000 דונם, המהווים למעלה מ- 20% מכלל כרמי ענבי היין בישראל. המועדון מקיים דרך יין מוסדרת, אשר זכתה לאחרונה לכבוד גדול, כאשר אזור היין העצום של מנדוזה בארגנטינה הזמין את דרך היין של יהודה לחתום על הסכם דרכי יין תאומות.

לפני כשבע שנים נכתב תקנון המועדון, השם דגש חזק על איכות ומצוינות, אך בעיקר על אזוריות ולאחרונה, הסכימו היקבים החברים במועדון להיות חלוצי דרך ולקבל על עצמם מרצון, מגבלות אזוריות (אשר כלל אינן מקובלות בישראל) במטרה למתג ולשווק את יינות האזור. על פי הכללים המחייבים, רק יינות המשתייכים לאזור יהיו רשאים לשאת את ההגדרה האזורית; תוטל מגבלה על שימוש בענבים שלא גודלו באזור ולפיה, החל משנת 2011, 66% מהענבים המרכיבים את היין יבואו מן האזור המוגדר וכמות זו תעלה בהדרגה עד 85%, בשנת 2014; הונהגה בקרת איכות, לרבות מבחני טעימה ע"י טועמים בלתי תלויים; תקבענה דרגות איכות אחידות ליינות, כאשר על הדרגה הגבוהה ביותר יימנו רק יינות שיהיו על טהרת ענבי האזור, מענבים שיעמדו בכללי יבול ובציר מחייבים ולאחר שיעברו מבחני טעימה; תוקם התאגדות אזורית שתפקח על רמת הסניטציה ושיטות הייצור על פי תקנים ראויים ומוסכמים (במלים אחרות אכיפה, אם כי וולנטרית) ועוד.

מועדון יקבי יהודה כולל את היקבים –טפרברג 1870, כץ, קדמא, כרמי יוסף BRAVDO, צרעה, שורק, פלם, נחשון, מוני, נבות, לטרון, צובה, קטלב, ענבה, יהודה, קסטל, ענתות, בר גיורא, כרם ניר, נבו, סוסון ים, עגור, קלע דוד, משק יין הנס שטרנבך, יפו, כרם ברקאי, שריגים, צפרירים, לה טרה פרומסה, עמק האלה.

אין ספק שבמדינה כמו שלנו, הנעדרת לחלוטין סיווג אזורי למרות שהנושא נמצא על שולחן הדיונים כבר מזה שנים, השגת הסכמה בדבר סיווג אזורי, על כל המגבלות הכרוכות בכך ובין מספר גדול למדי של יקבים, אינה עניין של מה בכך ועשויה להוות פריצת דרך, תחילה אזורית ובהמשך, יש לקוות, במישור הארצי. צריך לציין עם זאת, כי בדרך צפויים עדיין לא מעט קשיים, תקציביים, מוסדיים ואחרים ובשיחות שקיימתי עם בעלי יקבים בערב הפתיחה, הועלו בפני הרהורים לגבי לא מעט בעיות שבפתח. כך למשל, יותר מבעל יקב אחד ובפרט כאלו שאינם מגדלים בעצמם את ענביהם, ציינו את העובדה לפיה מגדלים מאזור יהודה עלולים לנצל את הביקוש המוגבר לענביהם, על מנת להעלות מחירים, לעומת מגדלים מאזורים אחרים.

טעימה קטנה מן היינות

דיברנו על אזוריות ובהקשר זה מעניין לציין שברבים מן היינות, ניתן היה לזהות מאפייני סגנון וטעם דומים, אשר בהחלט אפשר שניתן לייחסם למאפיינים האקלימיים המשותפים וגם לקרבה האזורית בין הייננים, המטמיעים זה את זה בשיטות ייצור וברעיונות. למרות זאת, היו כמובן גם יינות אשר ניכר בהם סגנונו הייחודי של היינן, כך למשל יינותיו של זאב דוניה מיקב סוסון ים (ג'יימס 2010 מענבי שנין בלאן הינו דוגמה מצוינת לייחודיות בסגנון וגם ליין מרשים), של שוקי ישוב מיקב עגור (הרוזה 2010 שכמעט לא נותרו ממנו בקבוקים במלאי היה מרענן במיוחד, תרתי משמע) ושל ד"ר עמוס ברזילי מיקב קלע דוד (מעניין במיוחד הוא היין הלבן המשלב ענבי ריזלינג, פרנץ' קולומברד, מיושנים בעץ). היבט נוסף של אזוריות ולמעשה הפן האולטימטיבי שלה, מצוי אצל היקבים צרעה, משק יין הנס שטרנבך, שורק ואחרים, המקפידים לייצר בעיקר יינות מכרם יחידני (Single Vineyard), הקרויים בשם הכרם.

מבין היקבים הקטנים ואפילו ביתיים, בלטו לטובה יינות היקבים - צפרירים של לורי ושייקה לנדר, יפו, ענבה, יהודה, שריגים וקטלב. מבין יינות היקבים הגדולים יותר, הרשימו במיוחד הסוביניון בלאן 2010 של יקב עמק האלה, השרדונה C 2010 של קסטל ושורש 2009 של יקב צרעה.

שדרת המציגים רגע לפני תחילת הפסטיבל
צילום: עידן בר אולפן 

על הפסטיבל עצמו

פסטיבל יקבי יהודה, הנמשך לאורך חודש נובמבר כולו, כולל כמובן טעימות ביקבים עצמם וגם במבשלות הבירה של האזור, בסגנון "בית פתוח" (בחלק מן היקבים והמבשלות בתאום מראש ובאחרים גם ללא צורך בתאום, במועדים המפורטים בחוברת הפסטיבל ובאתר, בחלקם גם בסופי שבוע). בנוסף, מתקיימים סיורי יין, אירועים מיוחדים ביקבים (מפגשי יינן, ארוחות, הרצאות ועוד), מרתון סרטים עלילתיים בנושא יין, אומנים המארחים בבתים ובסדנאות, מסעדות ואוכל ביתי, מרוץ שיעבור בין כרמים ויקבים ואירועים נוספים.

יינות חבל יהודה, אשר עד לפני שנים לא רבות, נחשבו לעניין איזוטרי בלבד אשר לא זכה לתשומת לב רבה מצד חובבי היין בישראל, הפכו בשנים האחרונות למותג של ממש, ההולך, מתחזק ומתמקצע. כיום פועלים באזור ונמנים על מועדון יקבי יהודה יקבים שהינם מן האיכותיים והבולטים בארץ . אין ספק, כי ניתן לזקוף שינוי זה במידה רבה, להתארגנות המשותפת של יקבי האזור, לשם יצירת מותג אזורי אחיד ושיווקו, לרבות הקמת דרך יין ולאחרונה יצירת הגדרה אזורית של ממש, כל זאת בעזרת מימון מקומי ואזורי בלבד (בעיקר מצד המועצה האזורית), כמעט ללא סיוע ממשלתי כלשהו. מועדון יינות יהודה מוכיח לנו עד כמה חשוב מבחינה מסחרית לפעול לשם יצירת זהות אזורית ולמתג תחת מותג אחד את יינות האזור כולו, בייחוד כאשר הדברים נעשים באופן מקצועי ומתוך שיתוף פעולה בין היקבים. התארגנות זו זכאית וראויה לכל מילת עידוד אפשרית ויש רק להצטער שמדינת ישראל, על שלל יקביה וכמובן מוסדותיה, אינם לוקחים דוגמה מיקבי יהודה, לצורך שיווקם של יינות ישראל ויקביה , כמותג, ברחבי העולם.

פרטים מלאים על הפסטיבל ניתן למצוא באתר תיירות יואב יהודה - touryoav.org.il.