צילום: אייל גוטמן
להקשיב לצרכני היין
יקב ברבדו שוכן בישוב כרמי יוסף וייצר, עד לבציר האחרון, בעיקר יינות אדומים ויין לבן המורכב מזן הענבים שרדונה. השנה יוצרו ביקב זה 70 אלף בקבוקי יין, מתוכם 23 אלף יינות לבנים ועוד חמשת אלפים יינות רוזה. 30% מתוך תוצרת היקב מופנית ליצוא לשוק הכשר, שעיקרו בארה"ב ואם להיות מדויקים יותר – ניו יורק. לדברי פרופ' ברבדו היות והשוק הכשר בניו יורק הוא העיקרי (צרפת היא שניה בגודלה מבחינת שוק יצוא ליקב) וקיימת דרישה ליין מבושל, אז גם יין כזה מייצר היקב.
כמות היין שיוצרה בשנה האחרונה קטנה מהכמויות להן מורגל היקב, כמויות הנעות סביב 100 אלף בקבוקים בשנה ולא בכדי. כמו בכל כרמי ישראל גם בכרמים של ברבדו פגע וירוס קיפול העלים, המצויים כולם בשטח כרמי יוסף. כתוצאה, היקב נאלץ לעקור לא מעט כרמים וכעת אנשיו מתכוננים לקראת נטיעות חדשות. אגב, פרופ' ברבדו סיפר לי כי למרות הטענה הרווחת כי הוירוס מובל על גבי כנימה קמחית, הרי שזה רק מפני שמשרד החקלאות החליט כך ובהחלט ייתכן כי הוירוס מובל בדרכים נוספות שאינן ידועות כרגע. על תהליך יצירת שתילים נקיים מוירוס אומר פרופ' ברבדו כי: "התהליך יקר וארוך ומייקר את כל העסק. יש לכך השפעה כלכלית כבדה וגם אם יש לך שתילים נקיים מוירוס, אתה תלוי בשכנים ובכרמים מסביב".
שיתוף פעולה אזורי פרטי
פרויקט שנחמד היה לשמוע עליו מפי זורי ארקין, מנכ"ל ומנהל הייצוא של היקב, הוא שיתוף פעולה בין כ 4-5 כרמים באזור המאפשרים איסוף וריכוז נתונים. איסוף זה מאפשר למשל גילוי של גפנים העוברות סלקציה טבעית בכרם ומגלות עמידות ואיכות גבוהות יותר מהיתר. אין ספק שמוטב היה לו כמו בכל מדינה מתוקנת המייצרת יין היו נאספים נתונים מכל כרמי ויקבי ישראל בכפיפה אחת תחת משרד ממשלתי כזה או אחר, אבל בישראל כמו בישראל, מה שאינו וולונטרי אינו מתקיים. ארקין סיפר כי הם מקווים להרחיב את היצע הכרמים בשיתוף הפעולה הזה ואני אכן מאחל להם הצלחה רבה בכך.
עוד יש להוסיף כי היקב נטע זנים חדשים שיבואו לידי ביטוי בבציר 2019 – מלבק ומרסלאן וכן הרחיבו את נטיעות הפטי ורדו והסוביניון בלאן.
צילום: אייל גוטמן
וליינות עצמם
סוביניון בלאן 2016
יין חדש, ארומטי מאוד, פירותי ומריר מעט בפה, גוף בינוני. יין קייצי, כיפי שאפשר לקחת בשמחה לחוף הים, או לשתות בכל הזדמנות שבה לא בא לכם לשתות משהו "כבד".
שרדונה 2016
ריחו אטום באופן יחסי, אם כי מורגש ריח עדין של אלמון הודי (וסליחה שאני שולח אתכם לגוגל לבדוק מה זה, זו האסוציאציה שעלתה באפי מהפרחים הגדלים ליד ביתי). טעמו פירותי מאוד, מרקמו מעט "שמנוני", חומצה בינונית אבל בולטת מדי.
רוזה 2016
צבעו ורוד עמוק, האף מצטיין ברעננות וירקרקות והוא ממלא את הפה בעוקצניות, פלפליות, מינרליות. רוזה נהדר. (85 ₪ לצרכן)
בנוסף להשקה נערכה באירוע טעימת אורך של יין השיראז של היקב (בצירים 2007, 2008, 2009, 2011, 2013 הנמכר כיום בחנויות). לדברי ארקין היקב מאמין מאוד בזן השיראז, הן בשל עמידותו והן בשל איכותו בעת גידולו בכרמי יוסף ועל כן מבקש לקדם אותו כיום ובעתיד. שיראז 2007 יין בן 10 שנים הפתיע לטובה במורכבותו, צבעו החיוני; האף המציג סיגליות לצד ריחות אדמה ועור ופה מלא פרי דחוס, חומצה בינונית וגוף בינוני. יין "כבד" שמתאים מאוד ללילות החורף הקרים. שיראז 2013 הוא יין אקספרסיבי מאוד, אף מלא פרי בשל, רענן וכך גם בפה יחד עם טאנינים מאוזנים. כל מה שטעמנו באמצע היה מוצלח פחות בעיני ופחות מאוזן.
יין נוסף שכדאי לשים אליו לב הוא מרלו 2015
יין העשוי 100% מרלו, אף ירוק, מעט ונילי ועדיין אטום בתקווה שיפתח עם הזמן, בפה הרבה פרי, טאנינים מאוזנים, חומצה יפה. יין מאוזן, הרמוני, עשוי כהלכה וילווה אוכל בצורה טובה.
