בחודש מאי התכנס באיש הענבים פורום לדיון עם עו"ד עידן בר אולפן, מחבר הספר "הגנה איזורית" אודות רעיונות שזה זמן רב שוכבים כאבן שאין לה הופכין. הגדרות איזוריות, רגולציה, דמרקציה ועוד. בין הנוכחים בחדר היו בין היתר דר' יאיר מרגלית (יקב מרגלית), אילן חסון (לשעבר מנכ"ל יקבי בנימינה וחברת פרוטרום, היום ביקב Five stones), ארז וינר (מנכ"ל יקבי ירושלים) ודר' ארקדי פפיקיאן (יינן ויועץ ליקבים רבים) ששמר משך זמן רב יחסי על שקט שאינו אופייני לו עד שפרץ כהר געש. היו הרבה אמוציות בדיון הזה.

עו"ד בר אולפן, מנסה מזה שנים להביא לכדי שינוי תפיסתי הן ביקבים עצמם והן ברשויות השונות (ויש הרבה כאלו בדרך) בכל הנוגע להגדרות איזורי יין, הסדרת רגולציה וכמובן פיקוח על מה שהיקבים בישראל עושים וכיצד הם משווקים את היינות שלהם, מתוך מחשבה שיש בכך חשיבות עבור הצרכן בפן הבריאותי והבטיחותי ובאספקלריה בינ"ל גם חשיבות שיווקית מהמעלה הראשונה. בענף שגם כך הכוחות המושכים אותו נעים לא אחת בכיוונים מנוגדים, התחום עליו דובר אינו שונה וודאי כשמכניסים למשוואה גם פוליטיקה, ויש הרבה פוליטיקה.

הנה רק דוגמא ממה שנאמר בדיון:

אילן חסון: "ישראל מתעסקת בהגדרת איזורי יין 35 שנה. כל אחד מהאנשים שנמצא פה לא יכול לעשות כלום. הייתי מנכ"ל יקב מספר 3 במדינת ישראל... בדיון הראשון שלי בתור מנכ"ל במועצה לגפן ויין בשנת 1995 אני זוכר את הצעקות של מי שהיה אז מנכ"ל אברהם בן משה ומי שהיה אז מנכ"ל ברקן שמואל בוקסר – האם איזור מסויים בזכרון יעקב צריך להיות תת איזור שצריך להיכלל ב OIV או לא ואותו דבר לגבי המושבה בנימינה כי הכל אינטרסים. עובדתית, עד היום לא קרה שום דבר... הנושא צריך לבוא קודם כל מהגורמים הרשמיים של מדינת ישראל וזה לא מעניין אותם. אפשר שיהיה לך את הטרואר הכי טוב בעולם אבל כשיש לך בעיית וירוסים כל כך קשה במדינת ישראל וכשנכנסים לבצור בציר מכאני בחלקה נגועה ואחרי שתי דקות הולכים לחלקה אחרת ומדביקים אותה בוירוס אז מה זה מעניין?..."

דר' יאיר מרגלית: "בכל מקום (בעולם ק"ק) בו נכנס הרגולטור הוא עשה בלאגן גדול. זה מטעה, זה לא עושה שום יין טוב, רזרבה הוא לא תו איכות כפי שהצרכן חושב... זו פרנסה לפקידים ולממשלה. במקומות מסויימים אין קשר בין מיתוג ואיכות היין... בברולו וברברסקו יש יינות מדהימים ויש יינות רעים לתפארת כי הזן בעייתי. לא כל איזור בתוך אותו מקום עושה יין טוב אבל השם המאוחד מטעה את האנשים. איפה כן אפשר לשלוט? ברגולציה גיאוגרפית. כאן אין חוכמות".

ארז וינר: למה אין תקן יין? שתי סיבות: 1 – זה לא מעניין את הרגולטורים זה ענף קטן ומשני וזניח. אבל יש תקן בריאותי שהוא מאוד מוקפד. 2 – ליקבים הגדולים אין אינטרס לתקן את זה, זה רק מפריע להם. במדינת ישראל יושבים כמה אלפי אנשים שעוברים באיש הענבים בשנה וציבור רחב מאוד מאוד מאוד מהמעט שקונה יין בישראל שזה לא אכפת לו ולא מעניין אותו".

דר' ארקדי פפיקיאן: "הרגולציה מקרבת את ארץ ישראל הדמוקרטית לרוסיה ואלבניה ומי שחולם רגולציה יקבל את זה בסופו של דבר. בדיון עלו המון נושאים: הגנת בריאות הצרכן, עליית הצריכה בארץ, מיתוג היין, איזוריות, זיופי יין, פוליטיקה. על מה מדברים בכלל היום? אנחנו כאן על מנת לדון איך לקדם את ענף היין הישראלי קודם כל בעולם (כל הצדיקים חיים בחו"ל) כי משם תגיע הבשורה, הצריכה, העשייה, התרבות והפיקוח. על היצרנים לדעתי, לא צריך לפקח אם זה יהיה כלכלי ליצרן הוא יעשה את הכל בלי רגולציה ופיקוח. אם זה לא יהיה כלכלי הוא יעשה מה שהוא רוצה ואף אחד לא ידע... אנחנו צריכים לגדל את ענף היין הישראלי, אף יקב לבד לא יוכל לעשות את זה כי אין איזור אחד שבו יש יקב אחד כוכב ואחרים לא. שנית, כמות היין שהיקבים הגדולים מייצרים קטנה, אין מה לעשות עם הכמות הזו בשוק הבינ"ל ולכן צריכה להיות שיטה. איך עושים את זה? אם אתה חושב שאנחנו נבנה ונקבל חותמות על איזורים וזה יעשה את ענף היין פורח ומצליח אתה טועה מאוד. זה אחד מהכלים אבל יש יותר כלים".

רבים לא אוהבים שמבקרים אותם, וודאי שלא יקבים גדולים שמזה שנים עושים רבות לסיכול של הרעיונות הללו, גם אם הם מאמינים שהם נדרשים ולכל היותר מקבלים עליהם עול תקנונים או חוקים שנוחים להם. גם יקבי הבוטיק לא אוהבים את כל המילים הללו שמסתיימות ב"...ציה" זה יכול לפגוע בהם בצורה קשה ביותר וודאי בעת בה הועברו חלק מהסמכויות למשרד הבריאות. על היקבים הקטנים אני כבר בכלל לא מדבר. עם פרוץ ה"...ציה" למיניהן חלקם יסגרו את שעריהם וחלקם ירגישו מופסדים מאוד מהתהליך. אז למה בכל זאת לדחוף ולמנף אותו?

אני מסכים עם הגישה לפיה יין לא צריך להיות מנותק, יין צריך שפה ותעשייה צריכה שפה. הרי כשאנחנו מחפשים יין מחו"ל או נוסעים לחו"ל חשוב לנו לדעת מאיזה איזור היין מגיע כי פעמים רבות זהו גם סימן מובהק לזנים ממנו הוא יוצר ולפעמים גם לאיכותו, חשוב לנו לדעת מה סיווג איכותו ועוד. כשתייר מגיע לישראל או כשיינות ישראלים נמכרים בחו"ל אין להם באמת זהות. יין ישראלי כמטבח ישראלי – אינו מוגדר או מוגדר באמצעות אלפי תיאורים שונים שאין בהם שום מאחד. נסו להגדיר לתייר מזדמן מהו יין ישראלי ותמצאו עצמכם בלימבו של רעיונות שהדבר ביניהם אינו קיים כמעט. נסו להגדיר לתייר מזדמן מהו יין מאיזור הרי יהודה למשל וגם אז תסתבכו – איזה יקב? האם היקב נוטל ענבים מאיזור יהודה? איזה איזור ביהודה? מה המאפיין? התשובות קשות וסבוכות בהיעדר ידיעה ונתונים.

מאידך אני גם מסכים עם הגישה שכל מילות ה"...ציה" הן רק סממן אחד מתוך תהליך רחב הרבה יותר ושלא ניתן לקדם מרכיב אחד מבלי לקדם את האחרים. אבל מי יקדם? היקבים הגדולים שרגולציה היא להם לרועץ? או המדינה שיין מבחינתה הוא כלי למשחקים פוליטיים מפעם לפעם או לכל היותר משקה שמתאים מאוד לכוסות פלסטיק קטנות בהרמת כוסית לחג? בכך צודק עו"ד בר אולפן כשהוא טוען שצריך לקדם את המרכיב הזה גם אם הוא אחד מתוך מכלול. הדבר עדיף על ישיבה בחיבוק ידיים.

אסור לשכוח שבמדינות כמו דרום אפריקה או אוסטריה תעשיות יין מפוארות נמחו בבת אחת לאחר שהתגלו אי סדרים עליהם אין זה המקום להרחיב. רגולציה הדוקה בשילוב עם איזוריות ופיקוח סייעו למדינות אלו לשקם את עצמן ואת תדמיתן והיום אלו מדינות יין מובילות וידועות שקנו את המוניטין שלהן בעבודה קשה אולם משתלמת. אז אולי כפי שטענו חלק ממשתתפי הפורום מוקדם מדי לתעשיית היין הישראלית להתיימר ולהגדיר את עצמה מדי. אולי אנחנו אוהבים להיות חממה של ניסויים שבה הכל מותר ואין בקרה ואולי חס וחלילה צריך שיבוא עלינו אסון כדי שקברניטי התעשייה והממונים עליה יתעוררו ויעשו מעשה.

עבודתו של ידידי, עו"ד בר אולפן המתמקד בשנתיים האחרונות בסיוע למטה יהודה בהגדרתו, מבורכת ועוד יותר מכך סיזיפית, בזכות אנשים עקשנים כמוהו הבלתי אפשרי לפעמים הופך לאפשרי. בהצלחה. אולי תהיה זו סנונית ראשונה לשינוי בתקווה שעוד אזכה לכתוב על כך בחיי.