רשמים מטעימה של מיטב יינות "בורדו", עידן יהודה הגיע וסבל בשקט
יין בורדו הפך לשם דבר בהרכבו. עד כדי כך, שכמעט בכל מקום המכין יין בעולם יהיה "בלנד בורדולזי", המנסה להגיע לטעמים והניחוחות של יין בורדו אמיתי.
בארץ המקור, צרפת, ישנם יינות בורדו הנימכרים גם ב 2 יורו לבקבוק, טובים יותר או (סביר להניח) טובים פחות אך עדיין מקבלים יין שההיסטוריה והיוקרה הרגיונאלית מתקשרות עם השם "בורדו".
טעימת היהלומים של בורדו בבית איש הענבים
חבל בורדו זכה לשמו לא בכדי, גם בימינו וגם בבצירים שנחשבים "גרועים יותר" עדיין מגיעים יקבי בורדו לתוצאות מרשימות! זאת על סמך נסיונם מהכנת "יינות על", כמו שבטעימת "היהלומים של בורדו", שהתקיימה בתאריך 28.6.12, בבית איש הענבים ביפו.
Chateau Mouton Rothschild 1970
היין הזקן ביותר בטעימה, בן 42 שנים.
צבעו חום וערפילי ומשקעים רבים, היין החוויר עם פתיחתו ונפח נשמתו.
Chateau Mouton Rothschild 1975
יין צעיר יותר מאותו בית, הוא גילה כבר יותר צבע וניחוחות מעניינים שאותם אפשר בעצם לקבל רק מיהלומים כאלו.
ניחוחות ״שלישוניים״ - הארומות הם של עור, טבק, שוקולד מריר, אדמה, אפילו אדמת כאבול המוכרת בעולם הוויסקי ובירות הסטאוט הכהות והמרירות. לא פלא שהחבר׳ה מהאי הבריטי אוהבים יינות אלו כל כך.
לקח זמן והאסיר המשוחרר חזר לתלם במהרה - הוא קיבל הרבה שנות יישון, ריצה את עונשו וחזר עם תובנות חשובות על ה״טרואר״ הצרפתי.
ניחוח הגשם, האדמה הרטובה והגפנים הבוגרות נתנו ארומות אדמתיות של פטריות, וטחב. ככל שנפתח בלט הקברנה ה"שוקולדי".
Chateau Montrose 1982
״הבציר עם הדרוג בין הגבוהים ביותר בתולדות צרפת המודרנית״, שזיהה אותו ראשון מבקר היין האגדי ר. פרקר.
ארומות שלישוניות (דברנו עליהן קודם) ובנוסף נישארו לו עוד ניחוחות של פרי.
תוך כדי כתיבה אני מבין שהיין הרבה יותר חי מהקודמים. הרגשת הטראור ברורה לחלוטין וניחוח פרחוני ספציפי בלט ברקע.
פחדתי לצאת ״פלצן״ גדול מידי, אבל זיכרון ילדות עלה באפי והכריח אותי לרשום על הדף ״סיגליות״.
הרגשתי רע עם עצמי, באמת.
למזלי, לא רק אני חשבתי כך! (ירדה לי אבן מהלב).
Grand Vin de Leovile 1985
בניגוד ליינות הקודמים, פה התחלנו לדבר וכבר התחלנו לקבל פקקים שלמים.
יין שמרגיש צעיר, חי ובועט. יש הטוענים, שהאדם בשיאו בשנות ה 20-30, כניראה גם יינות בורדו.
"לאוביל-ברטון" המתוחכם הפתיע ביותר. בניגוד לשאר היינות המתיישנים בהם היינו צריכים לחפש רבדים לעומק, היין הזה נתן רושם ראשוני חזק מאוד והתעייף.
לא כשאר היינות שהייתה להם סיומת ארוכה ונעימה, יין זה כמעט ולא השאיר ״אפטר טייסט״ אך במהלך כל הזמן שהיה באף ובפה, הוא "ניהל שיחה" ברומו של עולם!
Chateau Mouton Rothschild 1985
גילוי נאות: הוא היה הרבה אחרי השיא שלו והוכיח את "השמועה" עליו, שאולי רק בזכות ז'אק שיראק (הפוליטיקה בכל תחומי החיים) הצטרף ל"קרו בורג'ואה". הרשימה המקורית מתקופת נאפוליאון (1855). לא שאני מזלזל, חס וחלילה!
השאלה: האם יתכן שהיקבים הראשוניים שנבחרו לאותה רשימה נאפוליונית, יודעים לעשות יין טוב יותר בבצירים פחות מוצלחים?
Château Haut – Brion 1985
מבחינתי - כוכב הערב. הרגשתי שאחריו אני יכול ללכת.
הצבע היה קצת עכור, אך ניחוח נהדר של עשב ופירות יער עם דגש אדמתי בשילוב עם טעם מריר לאפרטיף - מרענן חך – עיקרית - וסיומת ארוכה מאוד ומתקתקה לקינוח.
אכן היין הוא עולם ומלואו.
אדגיש שהוא הרבה יותר ״מה שאנחנו מכירים״, לעומת הראשונים 72-82, שהם בעולם אחר... והוא גם יגיע לשם!
פה הבנתי על מה מדברים שאומרים ״בורדו גדול״. מרגיש ברמה ״אקדמאית״ לטעום יינות כאלו!
Chateau Margaux 2003
פאבילון רוג׳, הסדרה השנייה של היקב. לא יין הדגל, אך בהחלט ברמת העל.
יין צעיר, מלא טאנינים עם פוטנציאל התיישנות ברור.
אני מאמין שיין זה, נכנס טעימה כדי להסביר, שהיינות הצעירים טובים מאוד בפני עצמם, למרות שיעודם הוא להגיע למקומות אחרים לגמרי. הם מסיימים תיכון, הולכים לאוניברסיטה, עושים דוקטורט, הופכים למפורסמים ויכולים לספר לנו הרבה מאוד אודותיהם ואודות אבותיהם.
זה בהחלט ייחוד שיש לחבל הארץ הידוע ״בורדו״.
במשוב אחרון הרחנו התפתחויות בוותיקים יותר, טעמנו רעננות בצעירים יותר וסיימנו ביין קינוח מדהים מסוטרן.
Chateau D'Yquem 1983
"הזהב לבן", מפי לואי ה-16, "וינום רוגום, רקס וינורום!"(יין המלכים ומלך היינות) הוסיף ואמר (אך אישתו גם אמרה ״אם אין לחם שיאכלו עוגות״, אני מבין שהיין דיבר...).
אין לי שום דרך להסביר את הצבע הזהוב המהפנט והשילוב המושלם בין חמיצות מספקת למתיקות לא חונקת (תורת המיקסולוגיה בקוקטיילים) .זה מסוג היינות שאין להם סוף להתיישנות.
אחד המדהימים ביותר שטעמתי ביינות קינוח.
אגב, בתאגיד המותרות הצרפתי LVMH, המחזיק ב65% מהיקב, נימצאים מותגים כמו "לואי ויטון" וקוניאק "האנסי", כניראה שהצרפתים יודעים מה הם עושים וגם למי. (שמועה אורבנית מספרת, שג׳ורג׳ וושינגטון היה מעריץ מושבע של יקב זה).
טעימות זה כייף. כמובן שתמיד אעדיף לשבת ולשתות.
יינות ברמה הזאת לא אוכל להרשות לעצמי כרגע אבל מקווה מאוד שיתאפשר לי בהמשך הדרך.
הטעימות המיוחדות עושות הרבה יותר מחסד למקצוע- הן בונות אותו, אפשר לטעום 1500 יינות שונים מכל העולם ולא להבין על מה מדובר, עד שטועמים אפילו אחד מהיהלומים הללו מבורדו.
דוז פאווה! לגיא הרן, מדריך מעולה עם תשוקה אמיתית לבורדו!
אה טוט׳ אלור,
עידן יהודה
