חיים גן בטקס חלוקת הפרסים תחרות TerraVino חגיגות העשור  //  צילום: אייל גוטמן

גבירותי ורבותי
מישהו זוכר מה היה כאן לפני עשר שנים? איפה אתם הייתם? איפה הייתה התעשייה כולה?
הכל נראה כמו חלום רחוק. לפני עשר שנים תחרות טרה וינו הייתה דבר חדשני,

משהו שהיה צריך עדיין לכייל בשבילו מערכות ודרכי חשיבה רבות. ואילו היום?! היום, קיומה של תחרות טרה וינו ברור מאליו, התחרות היא חלק מהתעשייה והתעשייה היא חלק ממנה, היום אנחנו כבר לא צריכים לכייל את הדיעות, היום אנחנו מכיילים שופטים מהארץ ומהעולם לבחירת הסוגה העילית שביינות המוגשים לתחרות. כך תעשייה מתנהלת.

מי כמונו זוכרים, עד כמה היה סבוך הדבר, להסביר לתעשיית היין את החשיבות שבעצם קיומה של תחרות טרה וינו בישראל. חדשנות, אינה תמיד מתקבלת בעין אוהדת, זה נכון.

נטייתם הטבעית של בני האדם, לקדש את העבר ולשמר את הקיים. אבל אנחנו שמנו לעצמנו כמטרה לחזק את הקיים ולקדש את העתיד. היום, כל העושים במלאכה מבינים את חשיבות התחרות.

קשיים רבים נכונו לנו, אך על הכל התגברנו בזכות: אנשי תעשיית היין הישראלית שאתם נציגיה הגאים, בזכות חברים בישראל ומעבר לים, בזכות ארגון הגג של ענף הגפן והיין בעולם ה- OIV' ידידנו נשיא התחרות מר ראול קסטליאני? וכמובן בזכות האנשים העיקשים המאמינים בנחיצות קיומה של תחרות יין בינלאומית בישראל ומלווים אותנו לאורך השנים. לכם התודה!

התחרות אינה רק סיפורן של מדליות ותעודות. זהו סיפורה של תעשיית יין ישראלית לצד תעשיית יין עולמית והאתגרים שהן מציבות האחת לשנייה, בתחרות שכל כולה עיוורת ונעשית בידי טועמים מקצועיים מישראל ומחו"ל.

עם השנים למדנו שאין לנו במה להתבייש, יש לנו ארץ נהדרת ותעשיית יין שאיכותה הולכת ומתפתחת בד בבד עם ייננים רבים העושים דרכם מלימודיהם המקצועיים בחו"ל חזרה הביתה לישראל. שלא כמו במקצועות אחרים, כאן המגמה היא לחזור הביתה ולהשתלב בתעשייה המקומית ולכך יש לרכוש כבוד רב.

אצל רבים מהנוכחים באולם זה ובתעשייה החלה לנבוט בשנים האחרונות ההבנה שמדינת ישראל היא מדינה חמה (ולא רק ביטחונית) ולכן בדיוק כפי שצריך לעודד שימוש בשמן זית על פני חמאה ולאכול יותר דגים מאשר בשר, כך גם יש לטפח ולהעלות את קרן היינות הלבנים ויינות הרוזה. מפירות ההבנה הזו כולנו נהנה בעתיד הלא כל כך רחוק.

זה הזמן לשקול מחדש אזרוח זני ענבי יין לבנים מאגן הים התיכון המשופע בזנים אלו כמו אסירטיקו, מקבאו, ורמנטינו (Vermentino), פיאנו (fiano) ועוד רבים וטובים... נקודה למחשבה עבורכם.

תעשיית היין הישראלית מתקדמת בקצב שאין שני לו בעולם והנה אנחנו מתחילים להרגיש את תקרת הזכוכית בכמה נושאים שאין די חשיבה לגביהם. כך למשל: מיתוג יין ישראלי בארץ ובעיקר בחו"ל, כך למשל עולם הפרסום שהקרקע נשמטה תחת רגליו עם כניסתם של חוקים ותקנות מיותרים, שינויי מגמות השתייה אצל הצרכנים אינם עולים בקנה אחד עם ההיצע בשוק והצרכנים הנאמנים פוזלים אל יינות העולם הגדול, במקום לשמש בסיס איתן לתעשייה המקומית.

בצד כל זה יש להזכיר שני קטליזטורים לתעשיית היין שכ-95% לפחות מתוצרתה נשלטת על ידי 12 יקבים. קטליזטור ראשון הוא יבוא יין המעמיד סטנדרטים חדשים ומאתגר את התעשייה המקומית בבחינת תחרות מתמדת. כמובן שלא כל הנוצץ זהב הוא, ולא כל יבוא אכן מוצלח. למרות זאת מהירות התגובה ושינויי המגמה אצל הצרכנים המקומיים נותנים ייתרון ליבואנים / שיכולים לתת פתרון מיידי לצורך/ולתעשייה המקומית ייקחו מספר שנים להסתגל לשינוי.

קטליזטור שני, הוא זה שהחל דרכו עם הקמת יקבי הבוטיק בישראל. יקבים אלו ממריצים את השוק הכולל, הם אלו שגורמים לאנשים שאינם שותים יין מדי יום, לקום ולפתח תיירות יין שהקרקע עבורה פורייה. אולם, נדרש מעשה רציני ומגובש להצלחתה.

אני רוצה לשלוח מכאן אזהרה לתעשייה היקרה שלנו. במידה ולא נחכים ונקדם תקינה ורגולציה, התעשייה תמשיך לדדות, תמשיך להתקשות לשכנע בארץ ובחו"ל כי יינותיה מיוצרים בסטנדרטים בינלאומיים ובעיקר תמשיך לנפח בלון שעתידו להתפוצץ ולרסק חלק מהיקבים. שימו את הפוליטיקה הישראלית שמטביעה אותנו בכל מהדורת חדשות בצד, שימו את האינטריגות והצורך הכל כך ישראלי להראות – אני החזק! – בצד ופעלו יחד לקיומה של תעשייה המצעידה את יינותיה קדימה ולא כזו הדורכת במקום.

שלא כהרגלי, אתייחס לרגע למתת האל שניתנה לנו. הארץ בה אנו יושבים, קרקעותיה וגפניה מתת האל הם, ואפשר להתערב פחות בתנובתם. הקהל ששותה את יינותיכם, משנה את פניו, הוא רוצה יינות נגישים, פחות עץ כפי שגם מורגש היטב ביינות הישראלים שהוגשו השנה לתחרות.
רוברט מונדאבי אמר כי עשיית יין טוב היא מיומנות, אולם עשיית יין משובח היא אמנות. זיקים של אומנות מתחילים לצוץ פה ושם, אפשר לראות את זה בתוצאות התחרות ואפשר להבחין בכך בהתלהבות המופגנת כלפי יינות ישראל מנציגים זרים הטועמים אותם בתערוכות בעולם, אך עוד ארוכה היא הדרך.

אני מאחל לכל משתתפי תחרות טרה וינו המשך יצירה פורה ולהתראות בשנה הבאה.