פורים הוא חג צבעוני ויפה, מלא הזדמנויות להסתכל על דברים מזווית קצת אחרת. שימו על מישהו מסכה, ותראו איך הוא משתנה מקצה לקצה. לפעמים זה תלוי רק בכם, איך אתם מסתכלים על הדברים, כדי לראות אותם שונה – לא צריך שיתחפשו. והנה, לכבוד פורים, זווית חדשה, שמנסה להסתכל על בירה – ומשקאות אחרים – מזווית שונה. בדרך היא מציירת עבורנו דברים צבעוניים ויפים.

עניבת בירה של מייקל דיוידסון 

אחת השאלות החוזרות ששואלים אותי בסדנאות או בשיחה על כוס בירה, היא "כמה דומה/שונה הבירה שמיוצרת בארץ, מזאת שבאה מחו"ל." הכוונה היא תמיד למותגים בינלאומיים, שמיוצרים בייצור מקומי, בישראל. זאת שאלה מצוינת, כיון שאיכות המים והמרכיבים שלהם משתנים ממקום למקום, ולמים השפעה אדירה על איכות המים.

האמת היא שלרוב אין לי תשובה יותר אינטילגנטית מאשר לאמר "עושים את הכל, כדי שהמוצר המקומי יהיה זהה למוצר המקורי, המיוצר בחו"ל." ובאמת, בכל הקשור במוצרים בינלאומיים, היצרנים המקומיים עושים את הכל, כדי שהבירה תהיה זההה לבירה המקורית, וזה כולל מבחני טעימה עיוורת ו'שיפוט' על ידי קבוצות טועמים ממפעלי-אחות בחו"ל, טעימה אל מוצרים מיובאים, ועוד. אביחי גרינברג, הברומאסטר של קרלסברג בישראל, גאה תמיד לאמר שהמפעל שלו נמצא בחמישייה הפותחת, בכל מה שקשור בדבר הזה – בירות ויכולות הטועמים.

אבל זה יכול היה להיות נחמד, לו היינו יכולים לשים מתחת למיקרוסקופ את הקרלסברג המקומית, נניח, מול המוצר ה'מקורי' מחו"ל, להתבונן ולהשוות בין השניים.

קיימות טכנולוגיות שיודעות לנתח לפרטי פרטים מוצרים, ולתת את טביעת האצבעות שלהם, אבל הרעיון הבא, שבינתיים עוד אי אפשר ליישם באופן אנליטי, הוא לא רק מדעי, אלא גם צבעוני מאוד, ויפה.

לפני כמה שנים פנתה אוניברסיטת פלורידה ליועץ עסקי בשם לסטר הט (Hutt), כדי שיראה מה אפשר לעשות עם תוצאות של כל מיני מחקרים שהצטברו אצלה. המנדט שלו היה לעבור על המחקרים השונים ולראות מאילו מהם אפשר לעשות סטארט-אפים, ולהכניס כסף לקופת האוניברסיטה. תוך כדי השיטוטים שלו, הוא נתקל במחקר צבעוני מאוד, במחלקה לכימיה: מחקר על גבישים של אלכוהול.

האיש מאחורי המחקר היה חוקר בשם מייקל דייוידסון, שחקר גבישים של DNA. משנת 1992, הוא גיבש ובחן מאות ואלפי מולקולות של חומרים שונים, ולא רק דנ"א. הבדיקה שלו נעשתה תחת מיקרוסקופ אור בסיסי למדי, והתמונה המתגבשת היתה מרשימה:
התמונות של אותם גבישים היו יפהפיות. בלי שום מניפולציה ממוחשבת או 'פוטושופ', אפשר היה להפיק תמונות צבעוניות ומרשימות מאוד. הצבעוניות דומה מאוד לזאת שמתקבלת מבועות של סבון או שמן, שהאור נשבר דרכן. שילובי צבע מקסימים, בכל גווני הקשת

דייוידסון, שהמעבדה שלו לא היתה משופעת בכסף, החל לייצר מהן עניבות, ולמכור את העניבות האלה באתר שהקים. במקום דנ"א הוא החל לגבש משקאות שונים – בעיקר קוקטיילים, שהם כידוע דברים חביבים מאוד בארצות הברית, וגם משהו שקל להסביר אותו, והוא חמוד ו'סקסי'. טיפה או שתיים של משקה, שהוקפאו או הושארו להתייבש במשך כמה שבועות, התגבשו בצורה היחודית להן ויצרו תמונות מרהיבות.

לסטר הט, אותו יועץ עסקי, החליט לקחת את העניין צעד אחד (גדול) קדימה, ולהפוך אותו לביזנס של ממש על ידי הקמתה של חברה יעודית בשם BevShots. היום אתם יכולים לקנות לא רק עניבות במהדורה מוגבלת, אלא גם קנבסים גדולים של גבישים של משקאות שונים, בירות לסוגיהן, יינות ממקומות שונים בעולם (לא מישראל, לא), משקאות חריפים וכמובן – קוקטיילים. http://www.bevshots.com/

נחזור רגע לערך המדעי-אנליטי של התמונות האלה, ונשאל האם הגבישים ותמונות הגבישים האלה יכולים להיות כלים לבחון נאמנות-למקור או אותנטיות של משקאות. הםא מדובר בכלי מדעי, או שזאת הכל תחפושת חביבה לפורים?
כדי לקבל גבישים קבועים, חוזרים ומוגדרים של חומר, הוא חייב להיות טהור ככל האפשר ונקי ממה שלא מהווה חלק אינטגרלי ממנו. קוקטיילים, שמכינים ביד והם שונים בהתאם ליכולתו של הברמן, לא יכולים להיות חומרים כאלה. אבל גם בירה, ואפילו משקאות מזוקקים, שאמורים להיות זהים, בקבוק אחר בקבוק, לא יכולים להיות דומים תחת המיקרוסקופ. המוני משתנים משפיעים על ההרכב שלהם, כולל מצב הרוח של הברומייסטר, או מצב אפו של המאסטר דיסטילר, ביום היצור. אין מה לעשות, ומה שהייצור שלו מבוסס על טעם או ריח, נצטרך כנראה להמשיך להעריך ולנתח קודם כל בעזרת הכלים האנושיים, ה'פשוטים'. אפים אלקטרוניים, ספקטרופוטומטרים ומיקרוסקופים הם כלים מצוינים, ובוודאי שעוזרים ומסייעים, אבל אם נדמה לכם שבדנמרק, דבלין או אמסטרדם, לבירה יש טעם אחר, כל הסיכויים שאכן יש לה טעם אחר. מצד שני, אולי זאת האווירה מסביב שעושה את ההבדל?
כרגע? בואו נסתפק בכך שנאמר שהמחקר עדיין נמשך.