צילום: אורי שדה
הבציר ראשון של טוליפ התרחש בשנת 2003 וכלל 7,000 בקבוקי קברנה סוביניון ומרלו. רועי, אז בן 25, "סטודנט משועמם" עם חלומות גדולים, החליט להגשים פנטזיה של משפחת חובבי יין כבדים. הוא גם כתב "תוכנית עסקית", שלימים התבררה לו כמשהו שכלל לא דומה לכך, אבל יחד עם אחיו דורון יצחקי (לימים יינן Fusion, מיזם בו רועי משמש שותף שקט) הצליח "לעשות רעש" כשהוציא לשוק יין בחצי ממחירי יינות יקבי הבוטיק בארץ באותו הזמן. "זה עשה הרבה רעש בענף ויום אחרי פנו אלי כל כך הרבה יקבים לשיתופי פעולה - If you can't beat them, join them".
מקומו של היינן היועץ דר' ארקדי פפיקיאן היה משמעותי אז וגם היום. הוא לימד את דורון, מהנדס הבניין, את רזי הכנת היין. אחרי שנה וחצי נסע דורון עם משפחתו לאדלייד שבאוסטרליה ללמוד לתואר בייננות וכשחזר נפרד מטוליפ אט אט והקים את פיוז'ן, "תחביב שהוא עסק קטן".
כשטועמים היום את יינות טוליפ התחושה היא שהיינות התעדנו, זאת למרות הסטיגמה שדבקה בפפיקיאן כמי שנטייתו כלפי יינות כבדים ועמוסים. האם פפיקיאן עודנו גורם משפיע ביקב? התשובה היא חד משמעית כן! "דוד (בר אילן היינן) החל לעבוד פה לפני שש שנים בנקודה מאוד מעניינת מבחינתי" מספר רועי. "קראתי את המפה טיפה שונה ממה שארקדי אוהב. ארקדי בעיני גאון במה שהוא עושה, טועם פנומן, אבל הוא יועץ. הוא צריך לעזור לנו ללכת לכיוון הכי טוב. כשדוד הגיע ליקב החלטתי שאני רוצה לשנות את סגנון היין מיין של הרבה עץ, בשלות גבוהה, ריבתיות ובומבסטיות ליין מעודן יותר. אני מאמין שזה הכיוון בארץ ובעולם. דוד אמר שזה גם הכיוון שלו".
השינויים הגדולים בדרך למהפכת היין הרביעית
אלא שאז נזכר רועי שיקב טוליפ כבר לא יקב קטן כ"כ ויש לו קהל לקוחות בארץ ובעולם. אי אפשר לעשות שינוי ביום אחד ולתת ללקוחות יין שונה לחלוטין. זו מחשבה נכונה אשר לוותה בתהליך שהחל בכרמים לפני כחמש שנים וצועד לקראת סיום בשנת 2020, אז גם מרבית הכרמים, שהיום פרוסים בצבעון, מטע, צובה, רמה"ג וכפר שמאי, יהיו כבר בבעלות היקב.
הפריסה הארצית הזו מעלה שאלה אחרת בנוגע לאמונתם של אנשי היקב באזוריות. התשובה לכך ניתנת באופן פסקני – "אם זה מביא תוצאות טובות, בבקשה. יש יינות ספציפיים בהם היין מענבי אזור אחד, למשל יין חדש המורכב מקברנה פרנק ומרלו, שניהם מהרי יהודה. למה? כי הם נתנו תוצאות מאוד טובות ביחד. לפעמים זה עובד ולפעמים לא. המטרה הסופית היא למקסם את איכות היין".
השינוי עליו מדבר רועי קרה וקורה בכל סדרות היין של יקב טוליפ מזה תקופה, תוך שינוי שיטות טיפול בכרמים, שינוי ברמה הייננית, בנראות ובשיווק.
תהליך "ריכוך" יינות טוליפ לווה גם בהקמת יקב מאיה הפועל באותו המקום. מעניין הוא שליקבים אג'נדה שונה. "החזון של יקב מאיה הוא להיות חלוץ המהפכה הרביעית. אני מאמין שהמהפכה הרביעית תהיה מהפכת הזהות והיא מתרחשת גם באמצעות שיבי דרורי שמחפש זנים מיוחדים. זהו תהליך ארוך, אבל הוא כבר קורה. כיקב שמייצא 100 אלף בקבוקים, מתוך 300 אלף שהוא מייצר ל 11 מדינות ולא רק לציבור היהודי, אחת מבעיותיו של היין הישראלי בעולם היא שהוא יקר ושהוא מישראל, מדינה שאינה מוכרת עדיין כמדינה שעושה יין. אנחנו צריכים בידול, לא בהכרח בזן ענבים, זו יכולה להיות איכות, צורת בקבוק ועוד. אני לא יודע אם אצליח ואני לא יודע אם החזון יתממש, אבל אני מסתובב בעולם, מוזג את היין ואנשים מסתכלים על זה אחרת מאשר על כל יין".
על הטריגר להקמת היקב אחראי אורח מארה"ב שהגיע לסבב פגישות עם רועי בירושלים. האורח ביקש מרועי לבחור יין אדום לארוחת הצהריים. 35 המעלות שהיו בחוץ, שטפו גם את רועי באותו הרגע, כי מה שהוא ראה בתפריט היו אמנם עידית היינות האדומים הישראליים, אבל באותה מידה גם "בומבסטיים". היין שהוא הזמין למגינת ליבו, היה יין מדרום צרפת. מאוחר יותר שאל האורח כיצד העז רועי להזמין יין שאינו ישראלי וההסבר הביא אותו להחלטה על הכנת יין אדום שניתן יהיה לשתות גם בחום המהביל של הקיץ הישראלי.
לשאול אמריקני מה זה ים תיכוני
צילום: אורי שדה
"החלטנו (דוד היינן ורועי) להקים יקב של יינות ים תיכוניים. אבל מה זה ים תיכוני? הסתכלנו אחד על השני וחוץ מזנים ים תיכוניים לא ידענו דבר. התקשרנו למארק סקווירס (Mark Squires), שליחו של רוברט פארקר, חוצפה ישראלית, אבל כשאני רוצה משהו אני משיג אותו... אמרתי שפנינו אליו לשאול מי לדעתו היינן הכי טוב שיש באגן הים התיכון. הוא נתן לי שלושה שמות ואמר שהאחרון טוב משמעותית מהאחרים פרופ' יאניס פראסקבופולוס (להלן: יאניס). שאלתי אותו – יוון??? ואז הוא השיב שהוא מאחל לתעשיית היין הישראלית שתעשה יום אחד יינות ברמה הזו. הייתי בהלם, לא ידעתי שיש יינות יוונים. דוד התקשר באותה שאלה ל OIV ויאניס היה גם ברשימה שלהם. נסענו לראיין שלושה ואת יאניס שמרנו לסוף".
מסתבר שפרופ' פראסקבופולוס, אדם עסוק מאוד כיינן ביקב משלו ובפקולטה באתונה, חשב שהוא מגיע רק לייעץ. אז הוא חשב. אחרית הדבר היא שהפרופסור היווני הפך ליינן יקב מאיה, אבל רק לאחר שנשכרו גם שירותיו של פרופ' קוסטאס בקיאסטס (להלן: קוסטאס), יד ימינו בכל הקשור לכורמות. המחיר כפול, אבל הרומן שנמשך שש שנים נראה כמו העסקה הטובה ביותר שרועי יכול היה לסדר לעצמו. קוסטאס יועץ לכרמים של מאיה וטוליפ והוא חלק משמעותי מפרויקט 2020 כמי שיש לו ידע שלא היה קיים קודם לכן בישראל, ידע של חמישה דורות הפרושים על פני 150 שנים (משפחה של כורמים ושתלנים מהגדולים ביותר בבלקן).
הזנים ביקב מאיה הם קריניאן, סירה, מורבדר, דוריף, פרנץ' קולומברד ומרסאן. והנה השפעה יוונית חדשה וטוויסט קטן – היקב הצליח להביא לישראל שמונה זנים חדשים, מתוכם ששה יוונים ושני קלונים חדשים של זנים מוכרים. זו תהיה פריצה נוספת שמתוכננת עבור יקב מאיה בעתיד, למרות שהשתילים כבר שנתיים בהסגר, בהמתנה לאישור שתילה. "אני מקווה מאוד שבשנת 2019 נוכל לטעת ואז בשנת 2023 נבצור ויהיה לנו יין בשנת 2024-5" כך מקווה רועי והאמת היא שמסקרן מאוד לראות איך הידע היווני הנרחב שקיים בידיו כיום יתומצת לבקבוק.
אז איך בכל זאת היינן דוד בר אילן מסתדר עם שלושה יועצים סביבו? "זה לא פשוט. ארקדי מאוד חשוב לדוד, הוא חוות דעת שניה. הם יודעים לטעום יין, לנתח אותו, יינן לא יכול לעשות את זה עם עצמו ולא יכול להיות אובייקטיבי ליינות של עצמו. יש להם שיח מקצועי, מלמד והדדי. לגבי יאניס – דוד ויאניס זו אהבה ממבט ראשון, הם הפכו לחברי נפש. הדינמיקה ביניהם מדהימה מקצועית וחברית. וקוסטאס הוא מורה. יש סינרגיה מושלמת, זה עובד פנטסטי".
קצת על ייצוא לקהלים שאינם יהודים
צילום: ולדיסלב גורניך
רועי שם לעצמו למטרה לייצא גם לקהלים שאינם "שבויים" בעין הישראלית. הוא בחר בין היתר בשווקים כמו יפן, ווייטנאם וארה"ב שמעבר לשוק הכשר. לפני ארבע שנים הוא מכר 50% מהעסק לאיש העסקים דודי וייסמן. היות ולפעמים מספיק שיש חברים במקומות הנכונים, חברו הטוב של וייסמן הוא לא אחר משלדון (שלי) שטיין, נשיא חברת שיווק יין ואלכוהול Glazer’s. פגישה בין השניים הובילה לפיילוט בו הוחדרו יינות טוליפ למסעדות שאינן כשרות בדאלאס. הפיילוט הצליח, אבל ההתקדמות נעצרה בשל תהליך רה-אירגון שבסופו החברה התמזגה בחברת המשקאות הגדולה בארה"ב Southern Wine & Spirits. שנה לאחר מכן הוחלט בחברה להקים קטגוריה של יינות ישראליים לתוכה נוקזו ארבעה יקבים – טוליפ, כרמל, תבור וברקן.
"זה תהליך, חינוך של שוק עם 300 מיליון אנשים לא יקרה ביום אחד. אנחנו משקיעים בזה הון תועפות מאז חתימת החוזה. אני חייב שזה יצליח. זה לא יעשה טוב רק לטוליפ וליקבים האחרים שכבר שם, כי ברגע שחברה כזו דוחפת יין ישראלי, כל החברות מסביב יצטרכו גם כן להכניס יין ישראלי וזה מה שיעלה אותנו למפה האמיתית של יין איכותי מישראל, שנמכר כי הוא איכותי".
רועי מדבר גם על רעיון שנמצא מתחת לפני השטח זמן רב בהקשרים שונים, חיבור בין מדינות אגן הים התיכון. יחד עם יאניס, הם החליטו על הקמת פורום שיעסוק בנושא היין של אגן הים התיכון ויאגד בתוכו 8 או 11 יקבים. הרעיון הוא שיווק משותף, אולם מכירה נפרדת. הפורום כולל יקב ישראלי, יווני, טורקי, קפריסיאי ושני יקבים מכל אחת מהמדינות צרפת, איטליה וספרד. לגבי לבנון קיימת שאלה חוקית, האם ניתן לעשות שת"פ שיווקי עם לבנון למרות שהיח"צ מובטח. בחירת היקבים והפרזנטציה שלהם הוטלו על ה MW היווני יאניס קאראקסיס וראשת הפורום תהיה אשת שיווק שעבדה באיחוד האירופי בתחום שיווק יין. כאן המקום להזכיר שלרועי גם חברת ייבוא מחלק ממדינות אלו, אולם לדבריו אין זה הכרח שהיקבים אותם הוא מייצג יהיו חלק מהפורום. המטרה כאמור שיווקית ויפן הוגדרה כיעד ראשון, כי הם רואים בה פוטנציאל גדול "לחנך" דור צרכנים חדש על יין מאגן הים התיכון.
שיווק יין טוליפ זה לא רק גרפיקה ולא רק יין
צילום: ולדיסלב גורניך
השינוי השקט שהובילו אנשי היקב בחמש השנים האחרונות, צריך לבוא לידי ביטוי בסופו של דבר על הבקבוק, כך שיהיה ברור כי נפל דבר. "זה היה מהלך מאוד מסוכן, נפגשתי עם 8 חברות מיתוג ושש מהן אמרו שאני אדיוט שאני בכלל עושה את זה". רועי ראה את הדברים אחרת. ראשית, אנשים צריכים להבין שקרה משהו. שנית, מה שעבד טוב בעשור האחרון, לא יעבוד בהכרח גם בעשור הבא. השוק תחרותי מאוד. אז הלוגו השתנה והיום הוא פשוט השם טוליפ, אין סמליל בניגוד לעבר – מהלך שרועי מתאר ככזה המתאים למותג שבטוח בעצמו.
בסדרת טוליפ שהיא הסדרה הבסיסית (קברנה סוביניון, מרלו, וויט טוליפ, וויט פרנק) המכנה המשותף הוא הנגישות.
בסדרת Just – מה שהיה 100% מרלו, היום הוא בלנד של 90% מרלו, 5% קריניאן ו 5% ויוניה. רועי מתאר אותו כקליל יותר וייחודי. לא בכדי הוחלט לרשום על הבקבוק Unique Blend More Than Just A Varietal. "זה לא עוד מרלו, זה מרלו עם טוויסט". גם קברנה סוביניון מסדרה זו הפך לממסך דומה.
בסדרת אספרו (Wine of Hope) שהייתה בעצם סדרה של יין בודד – אדום, יהיה כעת גם יין לבן. היין האדום שמר על הזנים, אבל שונה סגנונית.
בסדרת רזרב, קברנה סוביניון ישווק רק לארה"ב ואת מקומו יתפוס יין העשוי קברנה פרנק ומרלו, שניהם מהרי יהודה, יין מהזן סירה ויין NET סוביניון בלאן.
בלאק טוליפ נותר עם תווית דומה, אך מעודנת יותר ועם אותם הזנים בסגנון רך יותר.
הדבר המוזר הוא שגם היינן דוד וגם רועי חתומים על התווית. באופן לא מסורתי מדובר על התווית הקדמית ובאופן מסורתי עוד פחות גם בעל היקב חתום. יש שיחשבו שמדובר בצעד מגלומני, יש שיחשבו שהחיבור בין השניים כל כך חזק שהוא נטול אגו ומאפשר זאת.
לסיכום, דברים טובים קורים שם בכפר תקווה, לכפר, ליין ולהסתכלות הנרחבת על הענף. נכון, כולם רוצים בסוף למכור, אבל הרושם הוא שיש כאן מחשבה מאוד נבונה, על אף שיש בה לקיחת סיכון גדול. רועי, הוא כנראה יזם אמיתי בנפשו, נראה אם חמש הנפשות – רועי, דוד, ארקדי, יאניס וקוסטאס יצרו "סטרייט פלאש".
רשמי טעימה יקב טוליפ -
NET סוביניון 2017 – צבעו זהוב קל, אף טרופי עם אגס בולט מתובל בפלפל לבן עדין. חומצה גבוהה, פרי לבן רענן ומרירות עדינה. יין מאוזן והרמוני. כיף בכל מצב.
Eapero White 2017 – Wine of hope – ויוניה (20%), שרדונה (20%), פרנץ' קולומברד (60%). הויוניה שהה בחביות אוסטריות והונגריות. צבעו צהוב חיוור, ריחו מלפפוני מעט בהתחלה. מתפתח ומציג לדר, מינרליות ופרחוניות. מרקם רך וחומצה נמוכה. יין רך ועדין באופן יחסי, לא הותיר רושם מיוחד.
טוליפ קברנה סוביניון 2017 – גילוי נאות – טעמתי את היין לפני חודש, קרי חודש וחצי לאחר שבוקבק והייתי ממליץ להמתין עוד לפני שתייתו. אדום דובדבני, באף ריח קפה משמעותי – מוקה, מתפתח לסיגליות ופרי אדום טרי. גם בפה הקפה נוכח יחד עם פרי אדום טרי. יין שצריך בשבילו סבלנות וצריך עוד להתאזן בבקבוק. טאנינים רכים. פוטנציאל לדעתי חיובי ביותר, אטעם שוב בהמשך.
רשמי טעימה יקב מאיה -
Mare White 2016 – פרנץ' קולומברד ומרסאן 50:50, זהוב עדין, אף מאופק עם ריחות עדינים של בננה. מרקם חד ולמרות זאת עדין, קצת שמנוני. ההיפוך במרקם מבלבל קצת אבל מגניב ומרתק באותה המידה. בפה טעמי קליפת אשכולית, מינרליות ופלפול עדין. מאוזן מאוד, הרמוני. למי שאוהב הארד קור של יין לבן ישיר וחד – מצויין.
Mare Red 2016 – אדום דובדבני, מפולפל, עשבי תיבול, פרי טרי ורענן. פה עתיר שזיף טרי, טאנינים מאוזנים, יין פנטסטי לשתות מקורר מעט ומוקדם בבוקר. האמינו לי – 8:00 בבוקר, עבד לי מצוין. עבודה נהדרת.