צילום באדיבות היקב

יקב משק יין הנס שטרנבך, אחד מיקבי הבוטיק הוותיקים באזור יהודה וודאי שבאזור עמק האלה, נקרא על שם אביו של הבעלים והיינן גדי שטרנבך. בשנים האחרונות הרחיב היקב מאוד את מגוון היינות שהוא מציע לאוהבי היין, בעיקר בתחום היינות הלבנים, ואין כמו ימי החגים להוות הזדמנות מתאימה וחגיגית להציג את שלל תוצרתו לקהל. כך, בערב יום חמישי נעים, מתחת לסוכת הגפנים היפה של היקב הניצב בפסגתו של היישוב גבעת ישעיהו, כוסו השולחנות במפות משבצות אדום ולבן, פוזרו עליהם צלוחיות כיבוד, הנגנים הוציאו את כלי הנגינה, נשלחו למשימה מלצרים שידיהם עמוסות מנות פתיחה קלילות וטעימות וכמובן, נפתחו בקבוקי היין לטעימה. לא סתם יין, אלא שמונה יינות חדשים, לצד יינות מתיישנים וגם טעימת חבית של יינות עתידיים, כמסורת היקב.

לפני שאפרט את רשימת היינות, אפתח בכמה מילים על הפילוסופיה הייננית של היקב, אותה נוהג גדי הבעלים להשמיע וכך גם היה כאשר פגשתי אותו הפעם במסגרת האירוע של קדם החגים. נתחיל בשם "משק יין", המקביל ל Domaine הצרפתי או ל Weingut הגרמני, אשר נבחר בשל כך שהיקב שולט בכל שלבי ייצור היין, החל מנטיעת הכרם, גידולו, דרך ייצור היין ועד למכירת הבקבוק. חשוב לומר עוד שיינותיו של משק יין הנס שטרנבך הם יינות אזוריים פר אקסלנס. כל הכרמים נטועים בתחומי סובב עמק האלה וגם שמותיהם בהתאם לכך – נחל חכליל, נחל שוכה (עם חולם חסר מעל האות כ'), ג'נבא על שם הכרם. הקונספט מושפע מרעיונות של תנועת "Slow Food" ועל כן, בין היתר, הכרם מושקה ומרוסס באופן מינימאלי, הוא מדושן אורגנית והגזם מרוסק; היקב קרוב לכרם (מרחק כ 1.5 ק"מ בלבד), והיין מיוצר ללא מניפולציות כימיות ופיזיקליות, בין היתר – מסתמכים כאן על החומצה הטבעית של הענבים, ללא הוספת חומצה.

צילום באדיבות היקב

ישנו קסם רב בטעימת יינות סינגל ויניארד של יקב מן הסוג של הנס שטרנבך, מקום שסגנון העשייה וההרכב הזני כמעט ואינם משתנים משנה לשנה. נפלא הדבר מצד אחד, להריח ולטעום את הבסיס ואת קווי הדמיון העומדים מאחורי היינות – טעמו של הכרם אם תרצו ומאידך, להבחין בהבדלים המשתקפים מתנאי הגידול השונים של שנות בציר השונות.

באשר לאופי היינות של גדי שטרנבך, אמנם לא כך היה מאז ומתמיד, אבל כיום ניתן לומר כי מדובר לרוב ביינות מאופקים, כלומר לא מוחצנים בניחוחם ובטעמם, ולפחות ככל שמדובר ביינות האדומים – רובם ככולם מיועדים להתיישן ולהשתבח, כך שמוטב בדרך כלל להשכיב אותם במנוחה במרתף או מקרר היין למשך מספר שנים של איזון ועידון פנימי ולפתוח אותם רק כאשר יהיו מוכנים יותר לשתייה בהמשך. זו גם הסיבה לכך שהיינות הבכירים של היקב מוצעים לצרכנים לטעימה ורכישה מוקדמת, עוד בהיותם בחבית בה ימשיכו להשתבח ואחר כך עוד יבלו תקופה נוספת בבקבוק, עד שיחליט היקב להוציא אותם לשוק.

צילום: אייל גוטמן

אז מה היה לנו שם? הרשימה ארוכה ועל כן הקפדתי לשמור על תיאורים קצרים, כאלו שיתנו המחשה ראשונית ותאבון לטעימה בהמשך.

נתחיל בגזרת היינות הלבנים ויין הרוזה:

נחל חכליל לבן 2017 – מורכב מ 2/3 ענבי ויונייה ו 1/3 ענבי זן הרוסאן. מעודן וקל.

נחל חכליל לבן 2016 – הרכב זהה ליין באותו שם משנת בציר 2017. בעל ארומה מעודנת ומזמינה.

ג'נבא לבן 2017 – 100% ענבי סוביניון בלאן. קל יחסית, ניחוחות הדריים ועשבוניים נעימים.

נחל שוכה לבן 2016 – כמעט יבש – כשמו כן הוא, יין יבש מעט מתקתק, או אם תרצו יין מתקתק שהוא כמעט יבש, מענבי סוביניון בלאן. נעים מאוד לשתייה, חמיצות טובה, יתאים גם ל"מתחילים".

נחל חכליל וורוד 2017 – יין רוזה בעל צבע כתמתם - אדמדם כהה יחסית ("אני לא חסיד של טרנד יינות הרוזה הכמעט שקופים" כך אומר לי גדי). מורכב במחציתו מענבי קברנה סוביניון והמחצית השנייה מענבי הזן פטי ורדו. קליל, פירותי ומעט מתקתק. נעים.

ונעבור ליינות האדומים:

נחל חכליל 2015 – מורכב מענבי קברנה סוביניון (47%), סירה (45%) ומעט רוסאן ופטי ורדו. רענן, ניחוחות של פרי יער אדום, תבלינים עם מעט עץ ברקע. בפה עדיין צעיר, מפולפל, עם גוף בינוני וטעם מסיים ממושך יחסית.

נחל חכליל 2016 – דומה בהרכבו הזני ליין מבציר 2015 אך עם זאת יין שונה למדי. גדי מסביר לי שבציר 2016 היה בעבור היקב מאתגר במיוחד שכן בכל היינות האדומים התקבלו טאנינים מודגשים מאוד, שלא לומר אפילו קשים. על מנת לאזן את העפיצות ולעדן את היינות, החליט גדי להשאיר את כל יינות אותו בציר זמן ממושך יותר מן הרגיל בחביות עץ האלון. אולי בשל כך ואולי מסיבה אחרת, נחל חכליל 2016 מרגיש מוכן יותר לשתייה מאשר חברו אשר נולד שנה קודם. עם זאת הטאנינים בהחלט מורגשים וגם ניחוחות וטעמי הפלפל בולטים לעומת הפרי.

לה ג'נבא 2015 – סדרת לה ג'נבא של יקב הנס שטרנבך מבטאת יינות מבוססי זן הסירה מענבים שגדלו בכרם ג'נבא. לה ג'נבא 2015 הוא יופי של יין! מעודן אופייני גם בצבעו הבהיר יחסית. עמוס ומורכב בניחוחות פרי אדום, לצד פלפל בכל צבעיו וריחות בשרניים. הפלפול הרב נמשך גם בפה, גוף בינוני וסיומת ממושכת.

יינות סדרת ג'נבא רזרב – יינות קברנה סוביניון זניים מכרם ג'נבא הם למעשה יינות הדגל של היקב והידועים ביותר מתוצרתו. הפעם בחר גדי לכבד את  האורחים בטעימת אורך מעניינת מסדרת ג'נבא, ממנה ניתן היה ללמוד גם על יכולת ההשתבחות של יינות ג'נבא על ציר הזמן וגם על שינוי סגנוני שעברו לפני מעט פחות מעשור.

ג'נבא רזרב 2012 – מוכן וכיף לשתייה היום, אבל בהחלט יכול להמשיך ולהתפתח בבקבוק במשך השנים הקרובות.

ג'נבא רזרב 2011 – כבר קראתם קודם שיינות יקב הנס שטרנבך מתאפיינים בעידון וגם הזכרתי שלא תמיד זה היה הסגנון. ג'נבא מבציר 2011 מהווה למעשה יין ביניים בין היינות המוחצנים והבשלים יותר, שג'נבא 2010 היה האחרון בהם, לבין הסגנון המופנם יותר שהגיע בהמשך. זהו יין מפולפל מאוד, מעט עפיץ עדיין, ניתן לשתייה כיום אבל בהחלט מומלץ לחזור אליו בעוד שנה, שנתיים ואף מאוחר יותר.

ג'נבא רזרב 2010 – "אחרון היינות הבריונים שלי" מכנה אותו גדי. האף מוחצן, ארומות וטעמי הפרי בשלים, היין טאני מאוד, מפולפל ועצי. יין שרצוי מאוד ללוות איתו ארוחת בשרים טובה. גם ג'נבא 2010 כחבריו הצעירים ממנו, עוד יכול בהחלט להשתבח בבקבוק למשך מספר שנים לפחות.

מכאן לטעימות היינות העתידיים שנשאבו הישר מן החביות ונמזגו מתוך קראפים:

לה ג'נבא 2016 – היין ממש לקראת ביקבוק לאחר שישב בחבית כשנתיים. אני טועם אותו ומיד לאחר מכן גם את ג'נבא רזרב 2016 ואומר לגדי שבדיעבד עוד יסתבר שהיקב רק הרוויח מבציר 2016 העפיץ שקיבל כזכור תקופת התיישנות מוארכת בחביות. היין מציג אף נהדר, מסוג היינות שעושים לך חשק רק להמשיך להריח ולשאוף ולדחות את הטעימה לעת אחרת. טעמתי בכל זאת וקיבלתי בפה טעמי פרי אדום טרי איכותי ורענן, לצד עפיצות גבוהה (בכל זאת בציר 2016), טעמי פלפל ותבלינים מודגשים וגוף בינוני. כדאי להשקיע בלה ג'נבא 2016.

לה ג'נבא 2017 – מרגיש מוכן יותר לעומת היין מבציר 2016, בייחוד באף שמציג מעושנות קלה וניחוחות אנימליים. הפה מעט סגור יותר ומרגיש, נכון לעכשיו, פחות מעניין מאשר האף.

לה ג'נבא 2018 – מדובר בפג שטרם נולד ועוד זקוק לתקופת הריון ממושכת. עדיין לא קיבל את הניחוחות האופייניים של הסדרה, הפירותיות גבוהה על חשבון העץ שמורגש רק בקושי. בפה הטאנינים מודגשים ולא מאוזנים, בסך הכל מרגיש עדיין לא מחובר אבל אל תטעו, זה ממש בסדר, הרי מדובר ביין בתהליך שעוד לא אמור להיות מחובר ואשר נכון לו עתיד מוצלח.

נחל חכליל 2017 – מורכב מענבי קב"ס, סירה, פטי ורדו ורוסאן. עדין באף, אפשר לחוש בבירור את הפלפל של הסירה ובירקרקות האופיינית של הקברנה. הפה מרוכז למדי ומפולפל, גוף וסיומת בינוניים. בהחלט בעל פוטנציאל להיות יין איכותי וטעים.

ג'נבה רזרב 2016 – בהיר יחסית בצבעו לעומת יינות קברנה סוביניון מהאזור ומשנות בציר קודמות של היקב. האף, למרות שהוא סגור עדיין, מקסים, אלגנטי ומעודן. הפה מרגיש צעיר מאוד, עפיץ באופן בולט ומעט מריר (בשלב זה עדיין מרירות יתר) אבל צפוי להתאזן. בהחלט צריך עוד זמן חבית, אבל כשייצא ממנה בסופו של דבר וגם ישלים את זמן הבקבוק שיידרש לו, צפוי להיות יין מצוין ובעל פוטנציאל השתבחות ממושך מאוד.