שניים מבכירי תעשיית היין בישראל הקדישו 3 שעות כדי לדבר על כל דבר שקשור בתחום. מן העבר האחד, חיים גן, האיש ב"איש הענבים" והיזם שמאחורי ה TerraVino ומן העבר האחר, ד"ר ארקדי פפיקיאן, מיועצי היין הבכירים בארץ. את שניהם כפי הנראה לא באמת צריכים להציג.

כך, תוך כדי טעימת רוחב של הזוכים הגדולים במדליית הזהב הכפול בתחרויות ה TerraVino בשלוש השנים האחרונות, ישבנו, כ 15 איש, הקשבנו ולעיתים גם השתתפנו, בשיח המרתק הזה שהתנהל בין חיים וארקדי. שני אנשים מאוד שונים, שמצליחים למצוא דינמיקה נעימה וטבעית. כשבמערכה הראשונה, חיים מספר על מגמות במיתוג של יקבים ישראליים בשנים האחרונות, ארקדי בוחר ברומנטיקה ומסביר לנו למה בעיניו בסיס הפרי של היין משול לסלע טוב ומוצק שניתן לגלף לפסל. באינטרמצו, ארקדי מתאר מדוע הולכת האוויר דרך פקק השעם חשובה להתפתחות היין, כשחיים יושב עם החבר'ה של "הספסל האחורי" ומספר רכילויות על מאחורי הקלעים בשיפוט בתחרויות. במערכה השנייה, שניהם חולקים חוויות משותפות מימים אחרים כייננים צעירים ביקב כרמל מזרחי וכהדרן, נשלפים בקבוקי יינות קינוח יותר מבוגרים ממני. אפילו האקדח שאמור להתגלות רק במערכה האחרונה צץ איפשהו תוך כדי בדמות איתי בן-חיים, היינן של יקב בן חיים, שהגיע במיוחד עבורנו, חמוש בארגז של יין הדגל של היקב, ה "Mythos vhs 2005", אותו סחב במיוחד על האופנוע שלו.

כאמור, המפגש עסק בהצגת זוכי הזהב הכפול בתחרויות TerraVino בשנים האחרונות. יינות שעמדו בגבורה במבחני השופטים וזכו לציונים הגבוהים ביותר; כאלה שלא מותירים אותך אדיש, בין אם כי הם נפלאים, או כי בחרת לבקר אותם והרגשת טוב עם עצמך שהחלטת ללכת "נגד הזרם", בטח כששניים משופטי ה TerraVino יושבים לידך ומקשיבים.

טעימת הרוחב שנבחרה עבורנו יצרה סקירה מצוינת של הוורסטיליות של תעשיית היין הישראלית. כיצד, יקבי בוטיק קטנים יכולים להפיק תוצרת ראויה, לא פחות מיקבים תעשייתיים גדולים; עד כמה שונה האופי בין יקבים שונים וייננים שונים; ואיך מתורגם הניקוד הגבוה של יינות לטעם האישי.

דוגמא מעניינת לרב-גוניות של עולם היין הישראלי עלתה מטעימת שלושה יינות קברנה סוביניון זוכי מדליית זהב כפולה:

Barkan, Altitude +720 2009 | Golan heights, Yarden 2008 | Segal, Rehasim Dishon 2012.

החביב עליי בקרב רשימה זו, ואתנצל מראש על הכניעה למוסכמות, היה ללא ספק הירדן של רמת הגולן. הדגמת יכולות של ויקטור שונפלד במופת של דיוק מחושב כהלכה. צבע כהה, כמעט אטום, ארומה עוצמתית ומעושנת, עם הרבה תבלינים ועקבות של שרף. יין שמחזיק על כתפיו הרבה מאוד רבדים ועדיין מצליח להותיר את האמירה הברורה של הפרי שעומד בבסיסו. אם לצטט את ארקדי, היין הזה הוא תוצר של "מבחר של כרמים שמאפשר לויקטור את האפשרות להפגין את האומנות שלו". ואם ארקדי אומר, לי לא נותר אלא להסכים.

האלטיטיוד של ברקן נגיש יותר, גם אם אולי קצת פחות מעניין. יין אדמדם כהה, פחות אטום מקודמו. ארומות רעננות להן נוסף מעט טבק אחרי שהיין נפתח, בפירותיות מלווה בעץ אלגנטי ועדין. אם נשוב לתיאוריו של ארקדי זהו יין "שהופך ארוחה לסעודה מבלי לשנות אותה".

הדישון של סגל, קליל מקודמיו, הוא יין מצוין אשר מספק ב Value for money מעולה. ב 80 שקלים ייצרו ביקב סגל יין מורכב שנותן תמורה מעולה למחיר. ארומות של חבית קלויה ופרי בשל כאשר בשוליים מגוון רחב של תבלינים. ארומה לא מאוד חזקה, לא צועקת, אבל מאוד "חגיגית ויפה" (הפעם אלו מילותיו של חיים). סיומת קצרה ופשוטה, יבשה ומתוקה. היין נהיה מעניין במיוחד לאחר שנפתח מעט ומקבל ארומות מתוקות ומעושנות.

שלושה יינות קברנה סוביניון שהופקו על ידי שלושה יצרנים גדולים ומבוססים, שונים האחד מהשני כמזרח ומערב.

זוכה נוסף במדליית הזהב הכפול שהוגש לנו, היה ה Taperberg 1870, Legacy, Petit Verdot 2012. הטרנד הארץ-ישראלי המתפתח ליינות פטיט ורדו זניים מציין מגמה מרתקת. בהינתן שברחבי העולם נעשה שימוש מועט בפטיט ורדו מחוץ לממסכים, המגמה המתפחת דווקא בישראל מעניינת מאוד. אחרי פטיט ורדו של יקבים קטנים יותר, הגיעה התופעה גם למחוזות הייצור הרחב של יקב טפרברג. לדברי ארקדי, שיקי ראוכברגר, היינן של טפרברג ואחד הייננים הבכירים והמנוסים בארץ, לקח על עצמו משימה לבצע מהפכה ביקב ולהכניס את תוצריו לקטגוריות האיכות הגבוהות ביותר. הפטיט ורדו, הוא אולי אחת הסנוניות הראשונות במסגרת המגמה הזו. התוצאה היא של יין בעל ארומות של פירות יער ופלפל שחור, ללא ארומות אופייניות של עשן או קליה. מאוזן בפה, טאנינים רכים וככלל, פחות אגרסיבי מאחיו הזניים המיוצרים על ידי יקבים קטנים יותר.

לסגירת הטעימה, הוגש לנו יין קינוח Antique Red sweet Wine של יקב ציון. היין המטורף הזה, שטובע בארומות של שרף עצים, שכב 30 שנים בחביות (!), והתגלה כמעט במקרה על ידי ארקדי בימים שבהם עבד כיועץ ליקב ציון. יין שכמעט הלך לטימיון ונותר בעולם החיים בעקבות ההחלטה של ארקדי שאי אפשר להמשיך לעבוד בבלאגן וצריך לעשות סדר בחביות המבולגנות שזרוקות בקצה של חדר החביות אחת על השניה.

וכך אחרי הטעימה האחרונה, ואולי גם מעט אספרסו הגיע הערב לסיומו. בתוך הזמן שחלף מתחילת הטעימה ועד לסיומה, הפכו הטועמים למרצים, המרצים למקשיבים, המקשיבים לטועמים וכולנו התעטפנו לנו בעירבוביה בתוך הדינמיקה הנעימה שליוותה את הערב. כל שנותר היה להיפרד לשלום ולתפוס מונית הביתה.