את חג הסוכות ביליתי השנה עם רעייתי בחבל אנדלוסיה שבדרום ספרד ומאחר וחבל ארץ מקסים זה מתחבר כמעט לכל הנושאים אותם מכסה אתר "איש הענבים", בחרתי להביא בפניכם את רשמיי וחוויותיי מן החבל, בהן אספר על שמן זית, יין, בירה,ויסקי ואפילו על קפה.

חבל אנדלוסיה משלב בתוכו תכנים, חוויות ונופים מרתקים, כמעט בכל תחום.
מבחינה גיאוגרפית האזור בורך בחופי הרחצה המדהימים של הקוסטה דל סול (חופי השמש), כאשר מעבר לאזור החוף מצויה רצועת ההרים, בעלת תצורות נוף יוצאות דופן. מעבר להרים הרמה העצומה הניצבת בצל הגשם, המשתרעת עד לרצועת ההרים הנישאים של סיירה מורנה וממזרח להם הרי סיירה נבדה. ברמה זו שוכנות הערים היפהפיות בעלות ההיסטוריה המרשימה, בין היתר גם היסטוריה יהודית והאדריכלות המרתקת - גרנדה, קורדובה וסביליה.

הערים והעיירות החינניות שלאורך החופים וטיילות החוף הקסומות, זרועות בחנויות, מסעדות דגים בעיקר ובארים. מומלצת מאוד ללינה העיירה טורמולינוס (Torremolinos), הנושקת לעיר מלגה מדרום. אנחנו שהינו במלון טרופיקנה בן 4 כוכבי דירוג, הנותן תמורה מצוינת למחיר.

שמן זית

הנוסע בדרך העולה מרצועת החוף, דרך הרי החוף והחודרת לרמה הענקית שמעבר להם, מבין מיד כיצד ספרד הינה יצרנית שמן הזית הגדולה בעולם. מכל עבר ניבטים אליך מטעים אין סופיים של עצי זית, הנטועים שורות שורות, על צלעות ההרים והגבעות, בעמקים. על פני עשרות ומאות קילומטרים, ככל שהעין יכולה לראות. מיליון עצי זית נטועים בנופי אנדלוסיה שבדרום ספרד, ואלו מספקים 50% מהתצרוכת העולמית של שמן הזית. פיקואל הוא הזן העיקרי אותו מגדלים כאן. באזורי התעשייה בכניסות לערים, בהם מצויים רבים ממפעלי ייצור שמן הזית, אינך יכול להתעלם מן הריח החריף (לעתים מדי) של דייסת הזיתים המרוסקים, בטרם הכנסתה למיכלי האחסון.

המבחר של שמן הזית בחנויות ובמרכולים הוא עצום, מבחינת מספר היצרנים, רמות האיכות של השמן ואף מבחינת סוגי המיכלים, תצורותיהם וגודלם (ניתן למצוא גם מיכלים של 8 ליטר ויותר). אגב, המחיר לליטר שמן זית במרכולים עומד על מעט יותר ממחצית מן המחיר הממוצע בישראל.

"הנוסע בדרך העולה מרצועת החוף, דרך הרי החוף והחודרת לרמה הענקית שמעבר להם, מבין מיד כיצד ספרד הינה יצרנית שמן הזית הגדולה בעולם. מכל עבר ניבטים אליך מטעים אין סופיים של עצי זית"

יין
יינותיה של אנדלוסיה (אם נשים בצד את יינות השרי של אזור חרז שבמערב) משתייכים בעיקר לשני אזורי יין מרכזיים: אזור מלגה והרי מלגה (D.O Malaga y Sierras de Malaga), המשתרע בהרים ובגבעות שמצפון למלגה ומערבה עד לאזור העיר רונדה (Ronda) ואזור מונטייה–מורילס (D.O Montilla – Moriles), המשתרע ברמה ההררית ועל מורדות ההרים שמצפון לאזור מלגה, מדרום לעיר קורדובה.

יינות מלגה הינם בעיקר יינות מתוקים, חלקם בעלי מתיקות טבעית הנובעת בין השאר מרמות אלכוהול גבוהות בשל בציר מאוחר וטכניקת ייבוש הענבים בטרם מעיכתם ומיצוי המיץ. יינות אילו מיוצרים בעיקר מזן מוסקט אלכסנדרוני באזורי הרמה (אזור המתאים מאוד לגידול ענבי יין בשל מיעוט הגשמים בקיץ והפרשי הטמפרטורה הגבוהים בין יום ולילה). בנוסף ישנם יינות מחוזקים אשר תהליך ייצורם, בשיטת הסולרה, בעיקר מזן פדרו חימנז וכן טעמם, מזכיר מאוד את אילו של יינות השרי מחלקה המערבי של אנדלוסיה, בסמוך לעיר חרז (Jerez).

באזור הרי מלגה ובמונטייה-מורילס, מייצרים בשנים האחרונות יותר ויותר יינות יבשים, לבנים, אדומים וגם יינות רוזה, מזנים מקומיים ובינלאומיים, ההולכים ומשתפרים באיכותם. מעניין לציין שמרבית הכרמים ובייחוד באזור מונטייה–מורילס, נטועים במפנה צפון מערבי, בדומה למקובל בישראל ובניגוד לנטיעה הנורמטיבית באזורים הקרים יותר של אירופה. הדבר אינו מפתיע לנוכח הכמות הרבה של ימי שמש באזור (כ- 300 בשנה).

בעיר מלגה, ביקרנו במוזיאון חביב העוסק בייצור היין באנדלוסיה (Museo del Vino). המוזיאון המעניין מציג את ההיסטוריה של ייצור היין באזור, אופני הייצור בעבר ובהווה, הקשר בין היין לאומנות. המוזיאון מאפשר להריח את הריחות האופייניים ליינות האזור ומאפשר תרתי משמע, טעימה של תרבות היין המקומית. בסוף הביקור כלולה במחיר הכרטיס (5 אירו), טעימה מיינות האזור (2 יינות למבקר ותוספת של יורו אחד לכל טעימה נוספת). אנו טעמנו יין לבן יבש מענבי שרדונה ופדרו חימנז (מתקתק וחביב), יין אדום יבש מענבי שיראז (עוצמתי אך לא מאוד איכותי), יין מחוזק חצי יבש מענבי פדרו חימנז אשר שהה 3 שנים בחבית (מזכיר יינות שרי בסגנון אולורוסו), יין מחוזק מתוק "דולצ'ה נובלה" מענבי פדרו חימנז ששהה שנתיים בחבית (מורכב למדי) והיין הטוב מכולם לטעמי, היה יין קינוח מזן מוסקט אלכסנדרוני, לא מחוזק, בעל איזון מופלא בין חמיצות למתיקות, מורכבות רבה וטעם מסיים נפלא וממושך. למרבה הצער, מאחר ומדובר במוזיאון, אין מוסרים את שמות היצרנים וגם אין מכירה של יינות במקום ולכן נותרנו עם טעם של עוד.

את כל סוגי היינות הספרדיים, מוכרים ושאינם מוכרים, ניתן לרכוש במרכולים ובעיקר בחנויות היין הרבות ברחבי אנדלוסיה במחירים מצוינים. משקאות אלכוהוליים אחרים ויסקי וליקרים מסוגים רבים ושונים וגם סיגרים משובחים, מומלץ מאוד לרכוש דווקא בעיר החסות הבריטית הפטורה ממכס – גיברלטר, המהווה אתר ביקור מעניין מאוד בפני עצמו. גיברלטר ממוקמת כשעה וחצי נסיעה מערבית למלגה.

בירה
חופי קוסטה דל סול הינם מקום מפלט אהוב במיוחד על הבריטים ובנמל התעופה המודרני והעצום של מלגה, ממריאות ונוחתות בזו אחר זו, טיסות שכר אל ומעריה השונות של אנגליה. לכן אין פלא שבאזור שותים המון בירה. באזורי הבילוי ניתן למצוא עשרות פאבים בסגנון אנגלי, המגישים בירות מכל העולם ומציגים שידורים חיים של תחרויות ספורט מהסוג החביב במיוחד על הבריטים (כדורגל, רוגבי ומרוצי סוסים).

לעתים נדמה שהבירה הבלעדית באזור היא סן מיגל (San Miguel), המובילה בשוק הבירה הספרדית - בירת לאגר בהירה ונעימה (4.5% אלכוהול) מבית תשלובת קרלסברג (ולא לבלבל עם בירת סן מיגל מן הפיליפינים). אחת מן המבשלות העיקריות של החברה (עצומה בגודלה), נמצאת ממש בצמוד לשדה התעופה של מלגה ולפיכך באנדלוסיה כולה, אם אמרת Cervesa (בירה בספרדית), קיבלת סן מיגל.

קפה
14 סוגי מזיגה שונים של קפה מקובלים באנדלוסיה ואם חשוב לכם האופן בו אתם שותים קפה, רצוי להצטייד במעט רקע בנושא. עיתון באנגלית היוצא באזור והמיועד בעיקר לתיירים הבריטיים, אף מספק הסברים מפורטים בנושא. המדד העיקרי המבחין בין אופני מזיגת הקפה, הינו כמות החלב לעומת כמות הקפה. בדרך כלל נמזג הקפה בכוס זכוכית קטנה (אם כי ניתן להזמין קפה "גרנדה" או "דובלה" בכוס גדולה יותר) וששה הם אופני המזיגה העיקריים, החל מן הקפה החלש ביותר – נובה (Nube), המכיל מעט קפה והרבה חלב חם ועד ל"קפה סולו", שהינו כוס מלאה של אספרסו. איכות הקפה הינה בדרך כלל טובה.

לסיכום
חבל אנדלוסיה מומלץ לטיול לא רק בשל הנופים, החופים, ההיסטוריה, הארכיטקטורה והתרבות העשירה, אלא גם לשם החוויה המשלימה: הדגים ומאכלי הים המצוינים, לצד תבשילים אנדלוסיים טיפוסיים כמו הגספאצ'ו, צלי זנב השור ועוד. שמן הזית המקומי מהווה מרכיב כמעט בכל מאכל, היינות ובעיקר יינות הקינוח והתושבים המקומיים החביבים והשירותיים. לסיום טיפ חשוב, נסו להימנע מחודשי הקיץ החמים ועמוסי התיירים ולהגיע באביב או בסתיו.

טיסה נעימה ובתאבון!