יקב דלתון - פרויקט אסופה // צילום: אורי גרון
החגיגה ביקב הייתה רבה ועוצמתית. השף ארז קומרובסקי התווה את הטון הקולינארי כיאה ליקב השוכן בגליל והפנים המחייכות נראו מכל עבר. בין הנוכחים, חבריו הותיקים של מועדון החברים של היקב, משפחת הרוני בעלת היקב, משפחת אפשטיין (חברת הכרם) המפיצים של היקב ועוד. החגיגה הייתה כפולה – מצד אחד חגג היקב שמוכר בזכות היינות האיכותיים שלו 25 שנים להקמתו ומאידך חגג השקה של יינות חדשים בסדרה/לא סדרה בשם "אסופה".
גיא אשל, יינן היקב מזה למעלה מחמש שנים, הוא האחראי ליינות הכלולים תחת השם "אסופה" (לא סדרה אלא אסופה) והדבר מעיד בעיני בראש ובראשונה על העובדה שיקב דלתון מספיק בטוח בעצמו ומספיק מבוסס כדי לאפשר ליינן שלו לפתוח מגרש משחקים צידי בו יוכל להתנסות בכל מה שחורג מהקו המאפיין את היקב ולייצר מוצרים חדשים ומאתגרים.
באמצעות יינות אסופה, מספר אשל, "מנסים למשוך קהל צעיר ליקב, זו סדרה שנעשית לפי רוח יותר עכשווית... אלו גם יינות שנוצרים מתוך עניין יצירתי אישי שלי. אני מאוד אוהב את הסגנון החופשי בעשיית יין, יינות טעימים, קלים, שמתאימם לאזור שלנו". מדובר בסטייה מהקו המרכזי של היקב תוך שימוש בזנים חדשים וסגנונות חדשים, כך למשל יין פט-נט (סגנון יין תוסס שמקורו באוסטרליה ויקבים נוספים כמו יקב יזרעאל כבר התנסו בו) ויין העשוי מגפנים בוגרות של זן הענבים קריניאן ששנים סבל בישראל מהעדפת גידול כמותית על פני איכותית ובשנים האחרונות זוכה לעדנה בחלק מהיקבים.
גם התוויות של יינות אסופה שונים מאוד ורחוקים מהקלאסיקה של היקב. לכך מקשר גיא את נטיית הסביבה בה מצוי כל חייו לאמנות. אלו הן תוויות מצוירות בצבעים רכים משל היו גלויות נוף שצויירו בצבעי מים.
לטענת אשל הכל מתחבר לכדי יינות קלילים יחסים (אני קצת חולק עליו בנקודה זו, ראו בהמשך), גוף בינוני (במקום מלא) ואלכוהול קצת יותר נמוך מהרגיל. עוד הוא טוען שיינות אסופה שבצירם הראשון ארע בשנת 2018, יציעו מגוון משתנה של יינות ארטיזנלים בכמות של אלפי בקבוקים בודדים מכל סוג. המחירים אגב נעים בין 85 ₪ ליינות הלבנים ו 100 ₪ ליינות האדומים. לא מחיר מאד צעיר מצד אחד ומצד שני הם יימכרו במסעדות ובמכירה ישירה ביקב לאור כמותם, לא יהיו נפוצים בחנויות נוחות, כך שלמרות הכל מדובר ביינות נישה.
יקב דלתון // צילום: פאבינה
שאלתי אם במהלך יצירת היינות לא עלה חשש מפגיעה במוניטין והקו היינני והמיתוגי של היקב, לכך השיב אשל כי אין להם חשש כזה. "היינות הקלאסיים של היקב מסדרת עלמה, סדרת האסטייט ורזרב או סינגלים וסדרת הבסיס כנען, הם יינות היקב, פורטפוליו היקב יישמר וימשיך להיות ברמה גבוהה ובאותו הסגנון". הוא מגדיר את יינות אסופה כ"סדרת יינן" שמעניין אותו ליצור ופחות לצרכים מסחריים. "זה סוג של פלטפורמה שנותנת לי חופש ביטוי מוחלט לדברים שמעניינים ומסקרנים אותי, דברים שעשיתי בעבר או לא עשיתי אף פעם והם עומדים בזכות עצמם... היינות נועדו להיכנס למקומות אליהם לא יכולנו להיכנס בעבר".
כאמור, יינות אסופה המונים כיום 5 סוגים לרבות סמיון מתיישן שיושק רק בשנה הבאה, ישתנו מדי פעם. מתוכננים יינות קבועים שיהוו את עמוד השדרה ולצידם ניסיונות חדשים, אולי אפילו וורמוט או זנים מקומיים.
לפני שאציג את דעתי על היינות, אציין כי משהו קורה בכמה יקבים בישראל, כמו כאן. בעיני זה נראה כמו יצירת יקבי משנה ממותגים היטב הקשורים באופן ישיר ליקב או ביקב נפרד אבל תחת אותו היינן. מגרשי משחקים שבסיסם אינו נהיר בעיני. האם הייננים משתעממים מהר מדי מניסיונות לייצר את אותם היינות שנה אחרי שנה ומחפשים כיוונים חדשים? האם בכל יקב יש צורך להרחיב את מגוון היינות? האם מדובר בניסיונות לייצר מועדונים אקסקלוסיביים בהם מראה היינן את יכולותיו ה"מעניינות" יותר? זוהי בהחלט לא התנהגות של מדינת יין "עולם ישן" אבל מאוד מתאימה לאופי הישראלי המחפש את עצמו כל הזמן. ועל אף שאני חושב שצריך כששותים את היין לשים את היין במרכז ולא את היינן, אולי המאפיין העיקרי של יין ישראלי הוא היינן הישראלי? אשאיר זאת כשאלה פתוחה לעת עתה.
היינות:
Levantina 2018 – צבעו אדום-סגול. ריחו עתיר קסיס, שזיף, וניל ופלפל ירוק. טעמו עתיר פלפל, פירות רעננים וחמצמצות של דומדמניות. מרקמו חד מלווה בטאנינים בינוניים, חומצה לא מאוזנת לחלוטין, סיומת בינונית וגוף בינוני-מלא. 13.5% כהל. יין הרמוני, לא מאוזן לחלוטין שמותיר תחושה כבדה. יין עוקצני ומחוספס שראוי לשמו. (ענבי פטיט סירה, גרנאש וקריניאן).
Coast to Coast 2018 – צבעו אדום-סגלגל. ריחו מזכיר שזיפי שגיב, אוכמניות טריות ופלפל ירוק. טאנינים לא מסיביים, חומצה בינונית (+), מרירות נעימה מלווה בהמון פרי ופלפל ירוק. גוף בינוני-מלא, סיומת ארוכה. יופי של יין, מאוזן, הרמוני (ענבי זינפנדל, שיראז, פטיט סירה).
Wild One 2018 – צבעו קש חיוור. ארומה של שמרים, מינרליות, פירות לבנים רכים כמו אנונה ואגס. מרקמו שמנוני מעט, חד אבל לא צורב, חומצה בינונית, מרירות של אשכולית, סיומת בינונית. מאוד הרמוני ומאוזן שנותן תחושה של משי וכמוהו גם ההנאה ממנו. (ענבי שנין בלאן).
Majestic 2018 – צבעו סגול עמוק. באף בולטת ירקרקות, ליקריץ, שזיפים בשלים. בפה טאנינים בשלים, פלפל, יין עוקצני, מלא בירקרקות. גוף בינוני-מלא, חומצה יפה, סיומת בינונית. ביטוי יפה מאוד של קריניאן. (ענבי קריניאן).
