דפנה מילר, סמנכ"ל השיווק של יקבי כרמל סיפרה כי שינוי המיתוג של הסדרה האזורית המשמשת ראש חץ ליקבי כרמל, הוא מהלך שנרקם במשך שנה, שהרי "הסדרה האזורית מגיעה מענבים מאזורי גידול משובחים ובמחיר נגיש. יינות איכותיים ב 40-60 ₪ הבקבוק".
ספארי יין
את יינות הסדרה ניתן למנות על פי בעלי החיים המוטבעים על התווית: בת היענה – עשוי ענבי קברנה סוביניון, הינשוף – עשוי ענבי קברנה סוביניון ושיראז, הגמל – עשוי ענבי מרלו. אל אלו מצטרפים שחקנים חדשים מתחום החי – הדוכיפת, שזה לא מכבר הוכרזה הציפור הלאומית של ישראל והיין אותו מייצגת עשוי ענבי גוורצטרמינר, השועל – יין רוזה עשוי ענבי גרנאש וטמפרניו שטופחו למטרה זו בדיוק והאייל שיגיע למדפים בחודש מאי ויציג יין מבעבע יבש עשוי ענבי שרדונה וקולומברד.
הסדרה האזורית, כמו גם היקב השתנתה מאוד עם השנים, התרחבה, הצטמצמה וכעת נראה שהיא בפתחו של עידן חדש. מעצב התוויות הוא אותו המעצב (ברוך נאה) ומה שהיה חדשני אז כבר איננו היום. את ציורי החיות החדשים אהבתי ולמרות שהינשוף החמוד הזכיר לי דווקא חד תא בשם דפניה, כוונת המשורר להציג ענפים בתוך כל אחת מהחיות ברורה ומשעשעת לעיתים. יש לי ההרגשה שהיינות בעלי המיתוג החדש יתקשו עם התחרות על מדפי רשתות השיווק, כשלידם יינות בטווחי מחיר דומים, שגם הם זכו בשנה האחרונה לעיצובים בצבעי שחור וזהב. מעניין יהיה לשמוע תוצאות בעוד שנה-שנתיים מפי היקב. סוס מנצח כידוע, לא מחליפים, אז סימול החיות נותר הסימול המזוהה עם הסדרה ולא, אין סוס בסדרה.
משאירים אבק וממשיכים קדימה
ואם כבר סוסים מנצחים, נראה כי על אף תהפוכות רבות שעבר היקב בשנים האחרונות (למשל החלפת מנכ"ל שלוש פעמים בשלוש שנים), יש כמה סוסים שדוהרים קדימה וככל הנראים מהווים גרעין מבוסס היטב, ליאור לקסר, היינן הראשי של היקב למשל וודאי כזה. היקב שייך היום לחברת קדמה קפיטל ומנוהלת על ידי גלעד שביט, אורי עינן וגלעד הלוי. בעליו הקודמים של היקב היו הכורמים, אולם קדמה קפיטל רכשה מהם 67% מהבעלות והיתר נותר בידי הכורמים. כולם מקווים עתה לעדנה והפסקת התחלופה לטובת עבודה והמשך מימוש האסטרטגיה של היקב ברבדיה השונים.
לקסר מספר על הסדרה האזורית כי ענביה מטופחים בדיוק כמו הענבים המשמשים ביינות בסדרות הגבוהות של היקב. ענבי מרלו, קברנה סוביניון ושיראז מגיעים מכרמים בגליל העליון, ענבי גוורצטרמינר מכרם מבוא ביתר ואילו טמפרניו וגרנאש מכרם בבית זית. אבל האם שמה של הסדרה "סדרה אזורית" עדיין עומד לזכותה? זוהי סדרה אזורית נטולת רעיון האזוריות. האם זה משנה? כנראה שלצרכן הסופי ממש לא.
עוד מספר לקסר כי התהליך אותו עוברים היינות עד לשיווקם ארוך וכי ההשקעה הכוללת בסדרה זו אינה נופלת מיינות היקב הבכירים יותר ויחד עם זאת שומרת על רמת מחיר נמוכה. זה אכן הרושם שמתקבל בטעימת היין, יינות מושקעים במחירים הגיוניים.
יין שווה לכל נפש
במחקר שנערך על ידי היקב ושהציגה מילר גילה היקב כי 55% מהצרכנים מוכנים לשלם עבור איכות וכי צרכנים העידו על עצמם ככאלו הקונים יינות במחיר 40 ₪ ומעלה. עוד סיפרה מילר כי ברשתות השיווק בהם אין יינות פרימיום על המדפים, חלקם של יינות שמחיריהם נעים בין 40 ל 60 ₪ גדל ועלה בשיעור של 35% בשלוש השנים האחרונות. אלו הם נתונים שהיקבים בישראל חייבים לתת דעתם עליהם. מחקר מדהים וכאן המקום לציין עובדה חשובה מפיו של ארז פז מנכ"ל היקב: "אנחנו בין היקבים היחידים בישראל שמסוגלים לעשות מחקר ולעקוב אחר טרנדים צרכניים". עוד הוסיף כי הסדרה האזורית במיתוגה החדש מוכיחה עצמה כעת גם בשווקים בחו"ל, שם הייתה נוכחת פחות עד כה. שאפו ליקב ובאותה נשימה אומר שחבל שמחקרים מסוג זה לא נעשים על ידי גורמים כלל ארציים לטובת התעשייה כולה.
בחרתי להמליץ על שני יינות מתוך הסדרה:
רוזה – (השועל) היין מתגלה כרענן מאוד בריחותיו, ארומטי ופרחוני, מרקמו שמנוני מעט וממלא את הפה ובין ניחוחותיו פירות אדומים. צריך לתת ליין לנוח מעט בכוס לפני שתייתו לדעתי האישית, שכן בתחילה הוא מציג דיסוננס מסוים בין ריח וטעם, אולם מתאזן עם הזמן.
קברנה סוביניון שיראז – (הינשוף) צבעו אדום עמוק ובאף פרי אדום דחוס ומעט קקאו. בפה מתגלה חומצה בינונית, טאנינים עגולים, פרי אדום ופלפל המסתיימים כולם בלגימה נעימה וערבה לחיך.
אם כך, הסדרה האזורית מפתיעה ברובה ומתגלה כתמורה נהדרת למחיר. שאפו.
