היעלמותם של דומיינים (Domaine) בבורגון אינה עוד בבחינת שאלה, אלא עובדה מוגמרת. בתוך דור או שניים כמותם תקטן בכמחצית. לדברי Gernelle קיימים כיום 4,500 דומיינים בבורגון אולם הוא צופה שהמספר יצטמצם במהרה לכ 1,000-2,000. כספם של החקלאים, בעיקר של אלו מתחום היין, נטוע בקרקע שברשותם לא פחות משורשי הגפנים. היעלמותם הצפויה של הדומיינים אינה חלק מחוסר רצונם של בן או בת ממשיכים לקיים אותו, אלא בעובדה שידם אינה משגת לשלם את מיסי הירושה להם הם נדרשים כאשר הוריהם, בעלי הקרקע, הולכים לעולמם.

קצת על ההיסטוריה שהובילה לקטסטרופה לה אנו עדים כיום
לפי עדויות שונות, לפני כ 2000 שנים, הרומאים, שליטי האזור, עסקו בגידול כרמי יין באזור. קריסת האימפריה הביאה לכך שהכנסייה הקתולית לקחה על עצמה את תפקיד גידול כרמי הענבים ולתרבות המנזרים באזור היה אפקט מכריע על תורת גידול הגפנים. מדוע? עניין של תמימות וחוסר ידע.

מנזרי המסדר הבנדיקטיני שהוקם ב Cluny בשנת 910 היו בעלי רוב האדמות עליהם גודלו הגפנים. בשנת 1098 התפצל מתוכו המסדר הציסטראני, אשר גם הוא קיבל אדמות מהויקונט של בון ודוכס בורגונדי. ניתנו להם בין היתר אדמות שאיש לא רצה, אדמות בגבעות בורגון, עליהן ניתן היה לגדל רק צמחים ששיגשגו בתנאים קשים. אחת החלקות המפורסמות ביותר שניתנה להם היא Clos de Vougeot. היינות שהתקבלו היו כמובן שונים והיום מרבית החלקות המוגדרות באזור פרימייר קרו וגראנד קרו הן אלו ה"מיותרות", ה"קשות". הם נטעו את הבסיס לשיטה לפיה יסווגו כרמי האזור בהמשך. צחוק הגורל.

כוכבו של האזור דרך כבר לפני 700 שנים, אז לא דיברו בו את הצרפתית הנהוגה כיום ובכלל האזור נחשב כמעיין ממלכה בפני עצמה. במאה ה 14 שטחה של בורגון היה גדול הרבה יותר מכפי שהוא כיום. נישואיו של דוכס בורגונדי Philippe le Hardi לנסיכה מרגרט מפלנדרס שהייתה מרכז מסחר אירופי עשיר הביאה גם להתעשרותה של בורגון ולהפצת שמה הטוב בתחום היין. לא בכדי העניקה הנסיכה לכל אורח שבא לבקרה, או בכל ביקור שלה מחוץ למדינה, גפן מהאזור במתנה.

במהלך "מלחמת 100 השנים" בורגון איבדה את עצמאותה לאחר ששליטה Charles le Temeraire מת בקרב ובשנת 1477 סופחה לצרפת מאז ועד היום.

המהפכה הצרפתית (המאה ה 18) הביאה לכך שכל הכרמים בצרפת נמכרו למי שידם הייתה משגת. אולם אדמות המנזרים היו יקרות מאוד וידו של איש לא הייתה משגת לקנותן, כך קרה שהנזירים בעצם המשיכו במלאכת הגידול. Clos de Vougeot למשל נמכרה במכירה פומבית בשנת 1971 אבל היות והזוכה לא יכול היה לממן בפועל את הרכישה, היא נותרה תחת טיפולו של מומחה היין הציסטראני Dom Goblet עד אשר עברה לידיים אחרות.

עושים קצת סדר בבורגון – נגוסיון ואפלסיון
עוד במאה ה 18, החלו לפעול נגוסיונים בבורגון שהראשון בהם הוא Champy (שנת 1720). נגוסיון אחרים שהוקמו באותה התקופה הם למשל בושארד ולואי לאטור. אחת הסיבות להקמתם היא העובדה שמסחר ביין לא יכול להיות מוגבל לאזור אחד ולכן הם החלו להציע מגוון של אפלסיונים תחת קורת גג אחת.

תפנית מעניינת בהפצת יינות האזור ארעה בסוף המאה ה 18 ועוד טרם פרצה מגפת הפילוקסרה שהשמידה את מרבית הכרמים באירופה. בתקופה זו נבנתה מסילת רכבת שחצתה את צרפת ועצרה גם בעיר בון (Beaune). כתוצאה, כל החברות הגדולות למסחר ביין מיקמו עצמן במחצית המאה ה 19 סביב מסילת הברזל ובכך הוקל הסחר. אז גם החלה מכירת יין לאנגליה ובסוף המאה ה 19 גם לארה"ב ולקנדה עימן מתקיימים קשרים חזקים מאוד עד היום וזאת על אף המהמורה שהייתה לאזור (יקב פאבלי) בזמנו עם מבקר היין הנודע רוברט פארקר שהפסיד את כבודו וכספו בבית המשפט ולא שב עוד.

1905 היא השנה בה החלה לרקום עור וגידים שיטת האפלסיונים, אולם רק בשנת 1935 היא הוכרזה באופן רשמי, תוצאה של ידע שנצבר מאות בשנים. ההיגיון שעמד מאחוריו הוא ההבדלים במורכבות החלקות. הקלסיפיקציה מאז ועד היום אינה של היין, כנהוג באזורים אחרים, אלא של הכרם. ישנם כמובן יוצאי דופן, אפלסיון Passetoutgrain (או Passe-tout-grain) למשל, שהוגדר כ AOC  אזורי ב 31 ביולי 1937 ושטחו 6,950 דונם המייצג כ 4.5 מיליון ליטרים יין בשנה.  זהו אפלסיון ייחודי משום שחלה בו חובה לערבב שני זני ענבים אדומים – גמא (לפחות 15%) ופינו נואר (לפחות 30%). האנקדוטה היא שהאפלסיון הוא תוצר של "עבודה בעיניים". הכרמים ניטעו בחלקה זו היסטורית שורה פינו נואר, שתי שורות גמא וחוזר חלילה. היות וגפני הגמא, שהיו אסורות לנטיעה בתקופות שונות, נמוכות יותר מהפינו נואר, הייננים בשעתו ערבבו את הענבים ביחס 1:2 מבלי שאחרים הבחינו בכך.

השיטה לפיה הוגדרו סיווגי הקרקע אמנם נחשבת "גמישה", אבל בפועל היא קשה כמו נקניק יבש בשוק. למה הכוונה? מאז הוגדרו החלקות תחת הקטגוריות – כללי, וילאז', פירימייר קרו וגראנד קרו, היו מספר ניסיונות לשדרג את סיווגיהן של חלקות מסוימות. שתי הצלחות בולטות ואולי יחידות היו שדרוגי החלקות Clos des Lambrays ו La grande Rue לחלקות בסיווג גראנד קרו בשנים 1981 ו 1992 בהתאמה. לעומת זאת בכפר נואי סנט ז'ורז' ישנה חלקת פרימייר קרו שמזה 15 שנים בעליה מבקשים לשדרגה ללא הצלחה. כך גם במאקון, איזור נהדר עבור ענבי שרדונה המתגלה היום מחדש. במהלך 20 השנים האחרונות הראה האזור תוצאות נהדרות ולכן הוא מבקש להגדיר כמה חלקות כפרימייר קרו וגראנד קרו, אולם ללא הועיל. בכפר Meursault הציבור הרחב כבר מכיר בחלק מהחלקות כאיכותיות ביותר ומחירי היינות שלהם מאמירים כאילו היו פרימייר או גראנד קרו, אבל הגופים הרשמיים במדינה ממאנים לעשות כן.

עוד כמה מילים על תפקיד הנגוסיון וכיצד ישפיע על העתיד לבוא: לבתי מסחר אלו שלושה מאפיינים עיקריים. האחת, הם לא רק מוכרים יין הם גם מייצרים יין. השנייה, הם אינם מוכרים יינות בורגון בלבד, אלא תמיד גם יינות מאזורים אחרים כולל מחוץ לצרפת. חלקם אף מוכרים יינות IGP או כאלו ללא סיווג כלל. במונחי נפח, תמהיל היינות שלהם נע בשיעור של כ 40% לטובת יינות בורגון ובוז'ולה וכ 60% מאיזורים אחרים. השלישית, יצוא. בורגון מייצאת 50% מיינותיה, בעיקר לארה"ב, בריטניה ויפן. שיעור הייצוא הגדול בכל צרפת. בורדו ושמפיין אמנם עשירות יותר אבל מייצאות פחות. חלק מהיקבים מייצאים 80-95% מהיין המיוצר בהם. בקבוקי לה רומנה קונטי למשל קל יותר למצוא בארה"ב ואסיה מאשר בצרפת.

הבורגוני הבורגני של היום, הוא הקבצן של מחר
הנבואה ניתנה לשוטים, זה נכון, אבל השותה שכותב שורות אלה מודאג. ההיסטוריה שתוארה מעלה, יחד עם חוקי הירושה האימתניים הנהוגים בצרפת, יובילו לשינויים דרמטיים באזור בשני הדורות הקרובים. חוקי הירושה אותם קבע נפוליאון לאחר המהפכה הצרפתית קובעים כי צאצאיו של אדם יורשים אותו שווה בשווה, כיום נכפה על היורשים גם מס ירושה בשיעור של כ 40%. כתוצאה החלקות מתחלקות חלוקה מאוד לא סימטרית ככל שהירושות עוברות מיד ליד. כיום אפשר למצוא למשל חלקת גראנד קרו שמחולקת בין עשרות אנשים ובהם גם כאלו שיש להם שתי שורות שיבולן אינו מספק אף חבית אחת. כל אפלסיון או חלקה היא מוזאיקה של יצרנים ובעלויות.

לדבריו של Gernelle ככל שהמחירים של האדמות ימשיכו לעלות, כך יותר דומיינים יימכרו לנגוסיון. כיום הדומיינים מהווים 45% מייצור היין בבורגון וישנם עדיין כאלו שאינם מערבים נגוסיון, אלא מוכרים בעצמם את כל תוצרתם. אבל אם הם ירצו להתפתח לא יהיה להם מנוס אלא להפוך בעצמם לנגוסיון.

בד בבד עולה גם כוחם של קואופרטיבים המורכבים מיקבים רבים המוכרים להם ענבים. במצב הנוכחי בו ניתן למצוא למכירה 1 הקטר תמורת 30 מיליון אירו, כלומר יבול של 1,000 בקבוקים במחיר כל אחד 5,000 אירו, אינו ריאלי אבל דבר אינו עוצר אותו, גם לא ניסיונות עבר של המגדלים המקומיים לשלוט במחירי הקרקעות. הממשלה פועלת לפי הפוליטיקה הנוחה לה ואינה מתערבת נכון להיום בשיטת המיסוי על ירושה. כתוצאה דומיינים נמכרים עוד ועוד.

דומיינים יוקרתיים כמו Rene Engel, Clos des Lambrays, Bonneau du Martray נמכרו בשנים האחרונות והכו בתדהמה את הצרפתים כשידיעות על המכירה הגיעו לעיתונים. הדאגה היא מפתיחת פתח לשטף של מכירות כאלו. יחד עם זאת, כשמיליונר סיני רצה לרכוש חלקה מסויימת בבורגון, הממשלה הצרפתית גייסה את המיליונר פרנסואה פינו כדי שירכוש אותה לפניו. החלקות הן כמו ציורים של פיקאסו, כל אחד שידו משגת יכול לרכוש אותם ואין הגבלה על מכירתן.

מישהו צוחק על אנשי בורגון, צוחק צחוק רחב, כאילו אומר להם "שתראה הכל, בעזרת השם, ולא יהיה לך כסף לקנות דבר". משפט זה שתורגם מיידיש, נשמע כמובן מצחיק יותר בשפת המקור, אבל לו אני הייתי חקלאי בבורגון, הייתי בוכה בכי תמרורים. ייתכן ואנו על סיפה של חזרה למצב שהיה טרם המהפכה הצרפתית בה אדמות תהיינה שייכות לקואופרטיבים גדולים בלבד ומושכרות ומעובדות על ידי המקומיים.

לו הייתי בעל הון, היית משקיע היום בקניית יינות מיקבים שבבעלותם של אנשים מבוגרים במיוחד, יוצר מאגר של יינות ששמם הולך להיעלם. אבל היות ואני לא בעל הון, בסיור הבא שלי בבורגון אני מתכוון לקחת עימי בקבוקונים רבים, למלא אותם ברגבי אדמה מחלקות גראנד ופרימייר קרו, ולעמוד בשער העיר למכור אותם לתיירים. זה עבד עם אבני חומת ברלין וזה עובד עם חולות המכתש הגדול ואויר ירושלמי בבקבוק, למה שזה לא יעבוד כך גם שם?

כתבה זו נכתבה בהשראתן של שתי הרצאות בהן השתתפתי בביקורי האחרון במכללת ICPPA שבבורגון יחד עם קבוצה שאירגנה מכללת אוהלו בהדרכת ערן ישראלי.

Giom Grandine – סוחר יין, מתמחה בשוק האסייתי, בעל בר וחנות יין בעיר Beaune, יועץ לחברות יין.

Pierre Gernelle – מנכ"ל FNEB - Federation des Negociants-Eleveurs de Grande Bourgogne