לאזור היין העשירי בגודלו בצרפת כללים משלו. עיקר היינות המופקים בו הם לבנים, כמיטב המסורת הגרמנית שמורגשת היטב בחבל אלזס. גם הניב המקומי, האלזסיאן, הוא צרפתית עם השפעות גרמניות לא מבוטלות ואפילו המטבח המקומי כולל אלמנטים גרמניים כמו נקניקיות וכרוב כבוש. היינות באלזס מורכבים מזן ענבים אחד עיקרי ובשונה מיתר צרפת, כאן נהוג לציין את שם זן הענבים על התווית הקדמית של היין.
90% מהענבים הגדלים כאן הם לבנים והיינות הגדולים מופקים מענבי ריזלינג, גוורצטרמינר, פינו גרי ופינו בלאן. מענבי המוסקט שגדלים באזור מפיקים לא פעם יינות יבשים, עם ארומות של דבש, שכדאי מאוד לנסות. היינות בדרך כלל לא עוברים התיישנות בחביות עץ אלון, או שלכל היותר מתיישנים בחביות גדולות וישנות, שלא משפיעות על טעמם. המטרה היא לשמור על הטעמים הנקיים של זני הענבים.
פינו נואר הוא זן הענבים האדום היחידי שניתן לגדל באפלסיון של אלזס והוא המקור ליינות אדומים עם חומציות גבוהה וצבע בהיר. על אף שמיוצרים באזור יינות אדומים משובחים, המוניטין של אלזס כאזור ליין לבן בשילוב עם הבכורה של חבל בורגון בכל הקשור לפינו נואר, מסתירים מהעין את אותם היינות.
בנוסף ליינות לבנים זניים ולפינו נואר, מייצרים באלזס כבר יותר מ 100 שנים, יינות מבעבעים משובחים בשיטה המסורתית, בדומה לחבל שמפיין. כאן מכונים היינות קרמנט (Crémant d’Alsace) והם מהווים 22% מהיינות של כל האזור. קרוב ל 40 מיליון בקבוקים בשנה של יינות מבעבעים באיכות גבוהה ובמחירים נעימים לכיס, הפכו את המבעבעים של אלזס לסוד השמור של חובבי הבועות.
הכרמים המוגדרים 'גרנד קרו' הם החלקות הטובות ביותר בחבל אלזס, 51 כרמים ששמם יופיע על תווית היין במידה וזה יזכה לדירוג הנחשק. ההיסטוריה ה"קצרה" של כרמי הגרנד קרו באלזס מתחילה באמצע המילניום הראשון, כשחלק מהכרמים המוכרים לנו היום כבר סומנו והוגדרו. כך למשל יורש העצר 'Dagobert' העניק את כרם 'Steinklotz' למנזר 'Haslach' כבר ב 613 לספירה. כרם 'Vorbourg' פרנס את הארכיבישוף של שטרסבורג כבר מ 762 לספירה וכרם 'Mambourg' מוזכר כבר בשנת 783.
לא כולם מסכימים לגבי זהותם של כרמי הגרנד קרו וישנם יקבים, כמו של משפחת הוגל (Hugel) שהחליטו להימנע מסימון יינות הגרנד קרו שלהם ככאלה. אזורי הכרמים הידועים, בעלי השם, מכונים בצרפתית: ‘Lieu dit’ וכוללים רשימה ארוכה של כרמים שרק חלקה זכה להכלל ברשימת הגרנד קרו. המחירים אמנם גבוהים יותר, בדרך כלל, מיינות שמגיעים מחלקות "רגילות" אבל לא מתקרבים לגרנד קרו של בורגון או בורדו.
סה"כ מדובר על 4% מהתפוקה של האזור, עם כללים נוקשים בגישה צרפתית-גרמנית. יבולים נמוכים ו 4 זני ענבים אציליים שמהם מותר לייצר את היינות הגדולים: ריזלינג, מוסקט, גוורצטרמינר ופינו גרי. מי שינבור בנבכי ההיסטוריה של יינות מבוגרים עשוי למצוא בקבוקים ועליהם הכיתוב: Tokay d’Alsace. הפינו גרי הגיע לאזור במאה ה 16 וכדי להעלות את יוקרתו (ומחירו) התווסף לשמו הכינוי טוקאי. חוקי האיחוד האירופי עשו סדר בכינויים המוכרים והידועים שערכם המותגי רב. בין היתר הוחלט שהכינוי טוקאי יישמר אך ורק ליינות המגיעים מאזור בשם הזה המצוי בהונגריה (ומעט בקרואטיה). לפיכך, החל מבציר 2007, זנחו הייצרנים המקומיים את הכינוי טוקאי והם משתמשים כיום בשם הזן בלבד.
בצד השני של הסקאלה ניתן למצוא את היינות הפשוטים של חבל אלזס. בדרך כלל מדובר על בלנדים שמורכבים ממספר זנים לבנים שונים (עד 6) ומכונים לעיתים קרובות: 'Edelzwicker'. יינות קלים, מרעננים, עם חומציות בינונית וארומות של פירות ופרחים.
חבל אלזס שלמרגלות הרי הווז' (Vosges) הוא אזור יפיפה של כפרים ציוריים ושילוב של תרבות צרפתית בהשפעה גרמנית. שרשרת ההרים מייצרת מכשול טבעי שהופך את האזור ליבש יחסית מגשמים והטמפרטורה הממוצעת מגיעה ל 20 מעלות בקיץ ו 3 מעלות בחורף, כך שנעים לטייל באזור החל מחודש מאי ועד לאוקטובר; אלא אם אתם מחפשים הזדמנות טובה לשתות ברנדי מצוין בסביבה מושלגת, ואז כדאי לנסות את ה 'Marc d’Alsace'.
הקולינריה המקומית היא מהטובות בצרפת וניתן למצוא באזור עשרות רבות של מסעדות המופיעות במדריך המסעדות הנחשק - מישלן, לצד מסעדות ביתיות קטנות וחבויות שכדאי לבקר בהן. לצד השוקרוט והכרוב החמוץ המסורתיים, המקומיים מתמחים בעישון של בשר, בעיקר בשר לבן, בכבד אווז (Foie Gras) וגרסה מקומית לעוף ביין (Coq au Vin) שמבושל בישול ארוך בריזלינג אלזסיאני.
