עידן עוז כתב כאן ביוני 2017 באופן נרחב על הפקקים למיניהם. הנה עיקר ההתייחסויות לשעם (מתומצת):
* מאפיין ראשון הוא איטום.
* מאפיין נוסף הוא מעבר האוויר - השעם שאינו אטום לחלוטין ומאפשר מעבר אוויר ובתוכו חמצן לתוך הבקבוק. למרבה הפלא, השעם באופן טבעי מעביר בדיוק את כמות האוויר לה זקוק היין, ממש השגחה אלוהית...
* מאפיין שלישי - אינרטיות, כלומר חוסר תגובה עם נוזל היין.
* מאפיין אחרון הוא עמידות.
העבירו לזיכרון, עוד מעט נשוב למאפיינים. מה עוד נכתב בעולם היין בשנים האלה?
* הצרכנים עדיין מעדיפים פקקי שעם ואוהבים את "הטקס הפבלובי" של החליצה.
* סקר בינלאומי עדכני מוכיח כי יינות עם פקקי שעם נתפסים כאיכותיים יותר. בהתאם, בישראל נחשבים בקבוקים בעלי פקק הברגה ליינות זולים / לא איכותיים.
* יינות מעולים בעלי פקק הברגה הוכיחו יישון והתפתחות לאורך זמן.
* באוסטרליה ובעיקר בניו זילנד מהווים פקקי הברגה קרוב ל 90% מהשוק!
* באיטליה אישרו שימוש בפקקים סינתטיים ליינות DOC ו DOCG והיקב הטוסקני הידוע Paulo di Marchi פוקק בפקק הברגה את יין הדגל Ceparello.
* שאטו מארגו (Château Margaux) ממשיך בניסויים עם פקקים שונים, כולל הברגה עם רמות איטום שונות.
* היקב הענק Hogue מעמק קולומביה שבמדינת וושינגטון בארצות הברית, הודיע כי בעקבות מחקר ממושך שערך בין השנים 2005 ל 2010 החליט להיפרד לחלוטין מפקקי השעם ולפקוק את כל בקבוקיו בפקקי הברגה.
* איגוד השעם הפורטוגלי ויצרני השעם מטפחים את האגדה האומרת (רק בפורטוגלית, כמובן) 'החליצה של פקק השעם הינה הריטואל המאותת לנו על החוויה המענגת בהמשך'...
* פקק ההברגה הייחודי ליין פותח ב... צרפת! השם הרשמי עד היום הוא STELVIN®, מהעיר Chalon-sur-Saône שבבורגון. הפיתוח הסתיים ב 1964 והדגם נרשם רשמית ב 1976.
* ציטוטים נבחרים מאנשי חב' Amorim הפורטוגלית. שימו לב:
- לפקק היין יש תפקיד הרבה יותר גדול מסתם לסגור בקבוק.
- כשאתה מוכר יין, אתה מוכר סיכון.
- היין צריך להפתיע את מי שטועם אותו.
- פקקי השעם, הם שידוך שנקבע ממרומים בין הטבע, לבקבוק היין.
מה תגידו... באמת עלה להם השעם לראש. ועוד מביאים שם את הסיפור הידוע על אנייה טרופה שבה נמצאו בקבוקי שמפנייה (ככל הנראה של Veuve Clicquot) ששכנו בעומק של כ 40 מ' והפקקים שמרו על היין מפני חדירת מי הים הבלטי. נו, בעומק הזה הלחץ הוא כ 4 אטמוספירות, אולם בבקבוק שמפנייה ישנן כ 6 אטמוספירות. איך באמת יחדרו מי הים... הפתרונים ל Amorim.
והנה מה שאומר מומחה יין בשם Julien Boulard: כמחנך-יין הנני מוצא תסכול בכמה מיתולוגיות שחיות בינינו תמיד ואחת הבולטת בהן הינה יחסי הפקק עם כניסת חמצן דרכו. כך נכתב במצגת של מומחים לקורס בצרפת: 'ביין אדום מטרת השעם היא לאפשר כניסת חמצן ליין על מנת להקנות התבגרות בבקבוק. ביין לבן השעם מונע כניסת חמצן על מנת לשמור על רעננות ככל הניתן'. נו? פקק שעם חכם שיודע היכן הוא מותקן – או דבקות בשטות? מה חמור יותר, השטות או המשך הקביעה כי רק חדירת חמצן דרך השעם מאפשרת התבגרות ויישון נאותים? לואי פסטר קבע כבר באמצע המאה ה 19 כי 'החמצן הוא אויבו הגרוע ביותר של היין שבבקבוק'. אינני מכיר יינן אחד, אומר Julien Boulard שרוצה חמצן ביין שהוא מבקבק. הוא פגש בזמנו את Frédéric Blanck מהיקב הידוע באלזאס Domaine Paul Blanck שאמר לו כי היין מתבגר בסביבה אנאירובית (ללא נוכחות אוויר) וכי כל נושא החמצן הינו אמירת מיתוס ותו לא.
ועוד: Dr. Paulo Lopes מאוניברסיטת בורדו מקיים מחקרים שונים בנושא ולדבריו אם חודר חמצן ליין זה אינו דרך הפקק! השעם מורכב מ 80% עד 90% אוויר (!) ולמעשה זהו האוויר שהחמצן שבו שבא במגע עם היין. תוצאת המחקר הוכיחה שהתהליך מתרחש בעיקר ב 3 השנים הראשונות מהבקבוק ולאחר מכן... מאומה! המדידות בבורדו הוכיחו זאת מעל לכל ספק. לסיכום: רק ירידה בגמישות השעם מביאה לכשל באטימה ולמגע משמעותי עם אוויר ובהמשך לפגיעה ביין.
נשוב למאפיינים של עידן עוז – הם נכונים, פרט כמובן למעבר האוויר ההוא. וכמובן שהמכסה המתברג עונה להם במלואם – ללא הסיכונים שבשעם ובמחיר קטן בהרבה ממנו, וללא צורך בחולץ כלשהו.
נראה שרק המסורת והמיתוס עדיין בולמים את האמת הפשוטה, אבל, כידוע, גם האמת היא אופציה, אפילו מועדפת ולכן סופה לנצח.
