לפני קהל חובבי יין מכובד הגיע להרצות בבית "איש הענבים" ביפו, מר סטפן בארלרן Stephane Barlerin, מנהל הייצוא של יקב שפוטייה Chapoutier. האדם הגבוה והמהודר בא אלינו כל הדרך מ-קוט דו רון Côtes du Rhône שבצרפת, לספר את סיפורו של יין האיזור, ולתת לעם היושב בציון הזדמנות מיוחדת לטעום מדגם קטן אך איכותי ומייצג של בצירי חבל הארץ הנודע.

מר ספטן בארלרן, יקב שפוטייה

מפגש עם נציגים אותנטיים מאיזורי יין ידועים מהעולם הם ממש "קפיצה קטנה לחו"ל". אנשים אלו, חיים, נושמים ועובדים בלב חבל הארץ המניב את תוצרתו שעליה גאוותם, מביאים איתם תפיסת עולם שלמה, שנבנתה וגובשה על-ידי דורות של כורמים וייננים שפעלו באותה נפת יין. דרכם אנו מתוודעים למלוא משמעותו של המושג "תנאי הגידול" (טרואר) – החל מההכרה המעמיקה של כל חלקת כרם, סוג האדמה בו היא נטועה, ניקוז המים, מזג האוויר, עונות השנה, שיטות גידול וכדומה; וכלה באמונות, מסורות, שיטות לייצור היין, ואפילו שיווק והפצה, המהווים כולם חלק בלתי נפרד מהחוויה הסופית אותה טועמים בכוס. האדם, כמו היין, הוא תבנית נוף הולדתו, חייו ומשלח-ידו, ובמשך שעות מענגות הפלגנו עם מר בארלרן בין גבעות מוריקות, עמקים פוריים וסוגי קרקע מגוונים של צפון עמק הרון, וכמעט שיכולנו לנשום את האוויר הקריר והצלול...

עמק הרון מתחלק לשני איזורים עיקריים: האיזור הצפוני, בין העיירות ויין Vienne לואלאנס Valence, המתאפיין בעיקר בזן הסירה. לאיזור זה משתייכות נפות יין ידועות כדוגמת קוט רוטי Côte-Rôtie, קונדריו Condrieu (שנודע דווקא בזכות הזן הלבן ויונייה), קורנה Cornas, סנט ז'וזף St. Joseph, קרוז הרמיטאז' Crozes-Hermitage והרמיטאז' Hermitage. האיזור הדרומי, סביב העיירה אורנז' Orange ועד אביניון Avignon, מתאפיין בגידול זני ענבים שונים עם דומיננטיות לגרנאש. שם ניתן למצוא, בנוסף ליינות שמוגדרים בפשטות קוט דו רון Côtes du Rhône וקוט דו רון וילאז' Côtes-du-Rhône-Villages, גם את ג'יגונדה Gigondas וכמובן את שאטונוף-דו-פאפ Châteauneuf-du-Pape.

לשיטתם של אנשי שפוטייה, תנאי הגידול (טרואר) מניבים את הפרי הטוב ביותר, ולכן יש לטבע לעשות את שלו: עם התערבות אנושית מינימלית בגידול הענבים ובתהליך ייצור היין. הכרמים הם ביו-דינמיים, מטופלים באמצעים טבעיים בלבד, ברמת הקפדה גבוהה אף מזו הנהוגה בכרמים אורגניים. עובדה זו מקנה לענבים יתר מורכבות ומינרליות בשל עקת הגפן, ומאבקם של השורשים לחתור לשכבות קרקע עמוקות יותר בהעדר תוספים מלאכותיים המסייעים לצמיחתה. בתהליך הייצור נמצא יישון מועט יחסית בחביות עץ, והתסיסה נעשית במיכלי בטון. הכל למען השמירה על הטעמים והבשומות הטבעיות והאופייניות לזן, בדגש על רעננות ואיזון מיטביים.

להלן מבחר מן היינות בטעימה:

שני היינות הראשונים עשויים 100% מזן הסירה, ושניהם חוו משך תסיסה ויישון זהים, אך מקורם בחלקות שונות, וההשוואה ביניהם יכולה ללמד יותר מכל על תפקידם של תנאי הגידול (טרואר) בעיצוב אופיו הסופי של היין:

שפוטייה, קרוז הרמיטאז', לה מיסיונה 2007 - ממסך של חלקות שונות הנטועות בזן הסירה בלבד, אדמת חימר, וגפנים בנות 25-40 שנה. היין מעניק אף "בשרי" ופה מתובל מאד, פרי צעיר, גוף קל עד בינוני. מאוזן, נעים לשתיה, יותר יומיומי באופיו, אך לשתיה מיידית. בהמשך דעך קצת בכוס ואיבד חלק מרעננותו.

שפוטייה, קרוז הרמיטאז', לה ורונייר 2007 - כרמים ביו דינמיים הנטועים באדמת גרניט. אף הרבה יותר פירותי, עם פרי שחור טרי, מינרלים והאלכוהול מודגש יותר. הפה ממשיך את האף עם הרבה פרי רענן, גוף בינוני ומעט עפצנים (טאנינים). הסיומת ארוכה ומאוזנת. שונה מהותית מקודמו, עשיר יותר, בעל פוטנציאל יישון ארוך יותר.

עבור השניים הבאים, מאיזור סנט ז'וזף St. Joseph, קיבלנו טיפים אודות שנות הבציר: 2007 – ליישון בינוני, 2008 – לשתיה מיידית ו-2009 – בעל פוטנציאל יישון ארוך מאד.

שפוטייה, סן ז'וזף, דשאן 2007 - אדמת צפחה, מהגדה הימנית של נהר הרון. אף פירותי מאד, בשל, נקי ונדיב. פה מתובל ומעט "בשרני", פחות פירותי מהאף ובעל גוף בינוני ומעט עפצנים (טאנינים). בטעימה בהמשך, פחתה מעט הפירותיות באף והתחזקו הבשומות המתובלות, ובכך התאזן בין האף לפה.

שפוטייה, סנט ז'וזף, לה גרני 2007 - החלקה הדרומית ביותר של נפת היין סנט ז'וזף, ייחודית בהיותה חשופה לשמש דרומית. פרי שחור עמוק באף הממשיך לפה, גוף בינוני עם חמיצות מאוזנת מאד. עשיר ואלגנטי, עם עפצנים מודגשים למדי. יין בעל אופי המזכיר יותר "עולם חדש", ובעל פוטנציאל יישון של כ-5-7 שנים לפחות.

חלקות ענבים בכרמים של שפוטייה בקוט דו רון

עתה הגענו לחלק האקזוטי יותר של הטעימה – יינות הַרמיטאז' Ermitage לבנים, מזן המארסן, שכיום פחות נפוץ באזורינו, ואשר התיישנו במשך למעלה מעשור (!). אגב, אין שגיאה בשם Ermitage וה-H לא הלכה לאיבוד אי-שם בכרמים. לחברים בשפוטייה מנהג מעניין: יינות האיזור המיוצרים מממסך של מספר כרמים ייקראו אצלם הֵרמיטאז' Hermitage כרגיל, ואילו יינות כרם יחיד יזכו לכינוי הַרמיטאז' Ermitage, לבדלם ולרוממם מהאחרים... מין רעיון שיווקי שכזה, שאינו מעוגן בכללים הרשמיים, אך מעורר תמיד סקרנות.

שפוטייה, הרמיטאז' דה לורה 1999 - יין שגדל על קרקע צעירה, בעל גוף שומני ומעט מרירות, חמיצות חלשה וגוף בינוני. לא מאד מורכב, אך סגור למדי באף. לדברי מר בארלרן, יתאים מצויין למאכלי כמהין. בהמשך, הבשומות משתנות בכוס לכיוון יותר שמרי / אפוי.

שפוטייה, הרמיטאז' בלאן, לה מיאל 1998 - קרקע ותיקה, כבדה וצפופה יותר. אף פירותי ופה שממשיך אותו. יותר רענן מהקודם, עם מעט אגוזים ודבש. מורכב ומעניין, אך עדיין חסרה מעט חמיצות. יין שונה ומעניין.

תווית היין
שפוטייה, הרמיטאז'
סיזרן 2005

לבסוף, היהלומים שבכתר, ההרמיטאז'-ים ידועי-השם. אין לבלבל בינם ובין קרוז הרמיטאז' Crozes-Hermitage, מדובר בשני איזורים נפרדים, כאשר הרמיטאז' נמצא על גבעה בעלת סוג אדמה שונה, המהווה איזור גידול קטן ואיכותי הרבה יותר מקרוז הרמיטאז' שלמעשה מקיף אותה.

שפוטייה, הרמיטאז', סיזרן 2005 - אף מצויין, מורכב מאד, הרבה פרי שחור בשל, בשר ועור. הפה ממשיך את האף במורכבותו, צעיר, רענן ועפצני, עם גוף בינוני-מלא, הרבה פרי, אך מתון ואלגנטי, מאוזן עם חמיצות מדוייקת ומעט תיבול. פוטנציאל יישון של 7-10 שנים לפחות.

שפוטייה, הרמיטאז' לה פביון 2005 - אף עם הרבה פרי שחור בשל. הפה ממשיך עם פרי דומיננטי, מרירות קלה וחמיצות מתונה, אך מאוזנת היטב. איכותי, נקי ופירותי, אך פחות מורכב ומעניין מקודמו. יין עוצמתי, "בעל שרירים", לא מאד נגיש כרגע, ובעל פוטנציאל יישון של 10-12 שנים או יותר.

כשיצאתי מהטעימה, מצאתי עצמי מחייך ורוקם מזימה לקנות כרטיס טיסה לטיול באיזור, ולהכרתו ממקור ראשון.