נראה שהוויכוח הנצחי בשאלה מה בא קודם – בירה או לחם? עומד בפני הכרעה, ודווקא לכיוונו של המשקה התוסס. המטוטלת נוטה כעת לכיוונה של הבירה, בעקבות תגלית מרעישה שנתגלתה כאן בישראל, באתר קבורה סמוך למערת רקפת שבהר הכרמל. בחפירה התגלו כלי כתישה מאבן אשר תוארכו לתקופה שמלפני 13,000 שנה, בה ישבו באזור בני התרבות הנאטופית, תרבות פרהיסטורית שהתקיימה בארץ ישראל ובאזורים נוספים בלבאנט, כ 15,000 עד 11,700 שנים לפני זמננו. תרבות זו היא תרבותם של אחרוני הציידים-לקטים באזור, המייצגת את המעבר מאורח החיים הנוודי של התקופה הפלאוליתית לקהילות החקלאיות ויושבות-הקבע של התקופה הנאוליתית. הממצאים שנתגלו מייצגים את העדות הפיזית המוקדמת ביותר הידועה בעולם לפעילות נרחבת של בישול בירה.
צוות בינלאומי של מדענים בראשות מדעני אוניברסיטת סטנפורד, גילו ובדקו משקעים בכלי הכתישה ותארכו כאמור את גילם, באמצעים מתקדמים, למועד שהינו בין 11,700 ל 13,000 שנה לאחור. תגלית זו באה בעקבותיה של תגלית אחרת שפורסמה בחודש יולי האחרון, ולפיה גילו ארכיאולוגים הפועלים בצפון מזרח ירדן, שיירים של לחם שרוף אשר נאפה אף הוא על ידי בני התרבות הנאטופית לפני כ 11,600 שנה, כך שנכון לעכשיו לפחות, קדמה הבירה ללחם.
באמצעות אנליזה במעבדה ועדות ארכיאולוגית נוספת שאותרה במערה ועל בסיס שחיקת האבנים, גילה צוות החופרים והמדענים כי הנאטופים השתמשו במינים שמקורם משבע משפחות צמחים, כולל חיטה או שעורה, שבולת שועל, ירקות וסיבי קליעה. הם ארזו מזונות צמחיים, כולל בירה שהותססה מחיטה או שעורה, במכלים קלועים וככל הנראה הגישו אותם בסעודות טקסיות. מסקנה זו נובעת מכך שהממצאים נמצאו דווקא באתר קבורה.
התגלית החשובה מהווה תמיכה נוספת לתאוריה לפיה דווקא הצמא לבירה הוא שהיווה את התמריץ לביות הדגנים, אשר הביא עמו שינוי חברתי-טכנולוגי מהותי בהיסטוריה האנושית. בעקבות בדיקות המעבדה, סבורים החוקרים שהמבשלה הנאטופית פעלה בהליך בן שלושה שלבים: ייצור לתת מעמילן של חיטה או שעורה על ידי הנבטת זרעים, מעיכה של הנבטים המולתתים ולבסוף, תסיסה בעזרת שמרים טבעיים. על מנת לבחון את התאוריה, שחזרו המדענים את תהליך בישול הבירה במעבדה.
התגלית החדשה והמרעישה משלימה את התמונה באשר לאורח חייהם של הנאטופים, יכולותיהם הטכנולוגיות והמצאותיהם. גילוי זה אף מצביע על כך שייצור האלכוהול לא היה בהכרח תוצאה של עודפי ייצור חקלאיים, אלא אפשר שפותח דווקא לצרכים טקסיים ורוחניים, אולי אף לפני החקלאות.
