איך קרה שהעולם עבר ליינות צעירים, רכים ופירותיים יותר? מדוע אין לנו כיום סבלנות להמתין ל"התבגרותם" של היינות המתיישנים? כיצד הפכו יינות קליפורניה, אוסטרליה ודרום אמריקה ללהיטים, על חשבון היינות המסורתיים של צרפת ושל איטליה?

מושגי הזמן של היום שונים בתכלית מאלו שהיו לדורות שקדמו לנו ואמירה זו נכונה גם לגבי יין. היינות שאנו שותים כיום משקפים עובדה זו, הם עשויים כך שיהיו "מוכנים לשתיה" מוקדם יותר ומרביתם מתאימים לשתייה כבר עם יציאתם למכירה, בלא שיהיה עוד צורך ליישן אותם במרתף או במקרר היין, עד אשר יתרככו ויתאזנו. הטעם העולמי ליין כיום, בלא קשר לצבע או סגנון, הינו ללא ספק, צעיר ופירותי. דוגמה בולטת לכך הם יינות "בוז'ולה נובו", המשוחררים לשוק כבר בחודש נובמבר, שישה שבועות בלבד לאחר שהשלימו את שלב התסיסה. בעבר, יינות אילו לא היו אלא אנקדוטה מקומית, ואולם כיום, נמכרים כחמישה מליון תיבות בקבוקי בוז'ולה נובו בשנה. דוגמה אחרת ואיכותית בהרבה, ניתן למצוא ביינות שאבלי מצרפת. עיון בספרי יין ישנים מלמד ששאבלי טוב לא היה בעבר מוכן לשתייה, אלא כעבור כעשר שנים לאחר הבציר ושאבלי גדול, מדרגה של פרמייר או גראנד קרו, הצריך 15 עד 20 שנה עד אשר היה מתאים לשתייה וכאשר דובר בשאבלי משנים טובות במיוחד, אף יותר מכך. מעט מאוד מיינות שאבלי של היום יכולים להציע אורך חיים כזה. את אותו הדבר ניתן לומר גם על יינות בורדו, שסגנונם השתנה באופן קיצוני למדי ועל יינות מאזורי יין אחרים מן העולם הישן, כמו למשל יינות ה"סופר טוסקן" בטוסקנה, המשלבים זנים בינלאומיים עם זן הסנג'ובזה המקומי ותהליך דומה של כניסת זנים בינלאומיים לצד הטמפרניו, המתרחש בספרד.

מה קרה בעולם היין אשר הביא לשינוי? האם מדובר בשינוי בטעם שהכתיב שינוי באופן ייצור היין, או ששינוי הסגנון קדם לשינוי הטעם? למה ניתן לייחס את השינוי? האם לגורמים אקלימיים, כמו התחממות כדור הארץ המאפשרת לכאורה הבשלה מלאה ומהירה יותר של הענבים באזורים הקרירים יותר? האם תהליכים היסטוריים מכתיבים את השינוי בטעם? האם זו המודרניזציה בכרם וביקב? שמא ניתן לייחס את השינוי לאנשים - ייננים, יועצי יין, מבקרים? אולי זו השפעת צורת החיים המודרנית – הכפר הגלובאלי או "תרבות האינסטנט" שאנו חיים בה היום, שבתחום המזון מתבטאת ב"Fast Food" הידוע לשמצה, אשר שינתה את סגנון ייצור היין בעולם?

והרי התחזית...

כשמדובר בשינוי בסגנון היין העולמי, אחד הגורמים הראשונים שאליהם אנו נוטים לפנות הינו תופעת ההתחממות הגלובאלית. לכאורה, יש היגיון בדבר, העולם מתחמם ולפיכך בייחוד באירופה, משמע שהגפנים מקבלות יותר ימי שמש ויותר קרינה, מכאן שהענבים מגיעים להבשלה בשלב מוקדם יותר וברמות גבוהות יותר. כך, גם ענבים מאזורים קרים מפיקים יותר טעמי פרי או טעמים של פרי יותר בשל והם מגיעים לשוק מוכנים יותר. האומנם? ייתכן, אבל לא בהכרח.

רק לאחרונה הבאנו כאן באתר Grape-Man תוצאות מחקר אמריקני מקיף, בשאלה האם עליית רמת האלכוהול ביינות העולם נובעת משינויי מזג אוויר? אותו מחקר הצביע על נתונים מפתיעים למדי, לפיהם אינדקס החום במרבית המדינות, גדל באופן משמעותי פחות לעומת עליית רמת האלכוהול ביינות של אותן מדינות בתקופה המקבילה, ובשל כך לא ניתן לייחס את ההתחממות, כגורם מרכזי העומד מאחורי העלייה המתמשכת ברמת האלכוהול. עורכי המחקר מייחסים את העלייה ברמת האלכוהול בעיקר להעדפות השוק ופחות להתחממות הגלובלית.

האם ניתן להסיק מסקנה דומה גם לגבי הפירותיות והמוכנות של היינות – האם גם כאן מדובר יותר בהעדפות שוק הקובעות את סגנון עשיית היין ולאו דווקא בסגנון שנכפה בשל שינויי מזג אוויר? לכאורה, לו רצו בכך הייננים, הרי שיכלו לשמר ביין אופי פירותי פחות וחומציות גבוהה יותר, למרות הטמפרטורות הגבוהות יותר, למשל על דרך של בציר מוקדם יותר, או באמצעים טכנולוגיים, בכרם וביקב. יתרה מזו, ניתן גם כיום למצוא אזורים ויצרנים, המעדיפים את היינות "בסגנון של פעם", דבר שמוכיח שגם בתנאי האקלים העכשוויים, אין מניעה לייצר את אותם יינות. האם לפיכך הסגנון הולך אחרי העדפת השוק ולא להיפך? אם אכן כך הדבר, כיצד נקבעת העדפת השוק, מי משפיע על סגנון היין בעולם?

בכתבות ההמשך בסדרה זו נזכיר מושגים כמו פארקריזציה, המהפכה הטכנולוגית, השפעות אמריקניות על תעשיית היין ועוד.