נראה שגם בעולם היין ישנה כיום שאלה נצחית, בדומה לזו המפורסמת של שקספיר "להיות או לא להיות"? והיא: לפקוק בשעם או לא לפקוק?, ובמלים אחרות - מהו הסוגר העדיף לבקבוק היין: שעם, סיליקון, או אולי בכלל פקקי הברגה? מחקר חדש המגיע מספרד, לצד ניסויים שבוצעו ביקבים מובילים בבורדו ובשאבלי, מולידים סיבוב נוסף בקרב בין הסוגרים, אשר נראה שגם הפעם נותר בלא הכרעה ברורה.

שיפור מעבדתי של פקקי השעם ושל תדמיתם 

תעשיית פקקי השעם של צפון ספרד ספגה מכה קשה בין השנים 2008 ל 2010, עם הזינוק העולמי בפיקוק בקבוקי יין באמצעות סוגרים מסיליקון וסוגרי הברגה ממתכת ולצד הירידה במכירות היין העולמיות. הירידה החדה במכירות היא אשר עמדה מאחורי יוזמת יצרני פקקי השעם במחוזות קטלוניה, אנדלוסיה ואסטרמדורה שבספרד, לפנות למדענים המקומיים ולהטיל עליהם משימה משולבת כבדה – ראשית, להתמודד עם תופעת ה TCA בפקקי יין, אותה פטרייה התוקפת כ 4% מפקקי השעם בעולם והופכת למעשה את היין שבבקבוקים שסוגריהם נגועים בה לפסול ושנית, "על הדרך", להוכיח אחת ולתמיד את עליונותו של פקק השעם.

על פי דיווח באתר החדשות רויטרס, מכון המחקר של חירונה נענה ברצון לאתגר והוא עורך כעת על בסיס קבוע, ניסויים בפקקי שעם ובבקבוקי יין של יצרנים ספרדיים רבים, על מנת לבחון אילו פקקים נותנים את התוצאות הטובות יותר, לבדוק אם פקקים מדיפים ריחות בלתי רצויים או מכילים מולקולות העשויות לפגוע ביין, בנוסף מתבצעת אנליזה מיקרו ביולוגית של היינות והמכון אף בודק את חוזקם של הפקקים ואת האופן בו הם מאפשרים חדירת חמצן, כל זאת בנוסף להשוואות בין סוגי סוגרים שונים.

התוצאות כבר נראות בשטח – עלייה באיכות פקקי השעם והפחתת כמות הפגמים בהם. יצרני השעם המקומיים כבר מדווחים על עלייה חדה במכירות. בנוסף, המחקרים מראים כי עם השימוש הגובר בפקקים החלופיים, הציבור נוטה לשכוח שפקקי השעם נותנים תוצאות טובות מאוד וכי גם הסוגרים האחרים אינם חפים מבעיות ותקלות, כמו למשל אבדן חמצן או החדרת יתר שלו, שלא היוו בדרך כלל בעיה כשמדובר בפקקי השעם.

לפקקי השעם יתרונות על גבי פקקי הסיליקון והמתכת גם מבחינת איכות הסביבה. לא רק בשל כך שהם עשויים מחומר טבעי ואף ניתנים למחזור בקלות יחסית, אלא גם מאחר שגידול עצי שעם הינו חיוני לכדור הארץ, בהיותם מפרקים פעילים מאוד של פחמן דו חמצני מן האטמוספרה, מה עוד ששעם הינו מקור מתחדש, הואיל ומעטפת העץ צומחת מחדש לאחר שגורדה לצורך איסוף השעם.

כמובן שיצרני הפקקים הסינטטיים לא נותרו בלא תגובה לנושא והם מזכירים בעיקר, כי מרבית פקקי השעם אינם מיוצרים מחתיכה אחת אחידה של שעם, אלא מנסורת של שעם, המודבקת בעזרת חומרים כימיים שהינם אגרסיביים בהרבה מן החומרים הפלסטיים המשמשים בייצור פקקי הסיליקון.

ניסוי הפקקים היוקרתי בעולם 

על ניסוי הפקקים שערכה מחלקת המחקר של שאטו מרגו היוקרתי, הנמנה על הסיווג הבכיר של יינות בורדו, כבר דיווחנו בעבר. הסוגרים אשר נבחרו לצורך הניסוי היו פקק שעם טבעי, פקק הברגה המאפשר חדירת חמצן (עם פס סגירה עשוי מהחומר הפלסטי Saranex), פקק הברגה בלתי חדיר (עם פס סגירה עשוי מהחומר Saratin) וגם פקקים סינטטיים. לצורך הניסוי נבחרו יין לבן ואדום, הלבן – היין השני של היקב משנת בציר 2004, אשר נמכר כ AC בורדו ואילו האדום - היין השלישי של היקב, מבציר 2003, אשר נמכר כ AC מרגו. בסיומו של הניסוי נערכה טעימה בנוכחות אנשי יין בכירים.

היינות אשר נפקקו בפקקים הסינטטיים כלל לא הוצגו לפאנל הטעימה, מאחר ולדברי אנשי היקב היו בגדר "קטסטרופה". התוצאות שהתקבלו בבקבוקים שנסגרו עם סוגר ה saratin היו הבולטות מכולן, היין הלבן היה אמנם מחומצן באופן בולט ואולם האדום הראה ריחות וטעמים מפותחים ומוחצנים, אשר הפכו אותו דווקא לשובה עין בעיני רבים מן הטועמים. כל הטועמים העדיפו את היין הלבן שנסגר בפקק השעם, אשר למרבה ההפתעה, נדמה היה להיות דווקא הצעיר והרענן מבין היינות הלבנים. היינות שנפקקו בפקק ההברגה עם פס הסגירה המתיר חדירת אוויר מסוימת, נמצאו כולם מחומצנים במידה זו או אחרת.

שאטו מרגו יזם את המחקר מלכתחילה, בשל ההתמודדות רבת השנים עם צרות ה TCA ובעלי היקב הסבירו כי גם כיום, למרות ההתקדמות המדעית הרבה בייצור פקקי שעם ועל אף שהיקב רוכש פקקי שעם רק מן היצרנים האיכותיים ביותר, עדיין קרוב ל 1% מבקבוקי היקב סובלים מרמה כזו או אחרת של TCA. מכל מקום, הניסוי עדיין נמשך מאחר והיקב מעוניין לבחון את התוצאות גם לאחר עשר שנות יישון בבקבוק ואף יותר, שכן יינותיו בהחלט מיועדים לצריכה גם לאחר שנים רבות.

יקב דומיין לארוש בשאבלי כבר בחר בפקקי הברגה
יקב אחר ויוקרתי בפני עצמו, הנמנה על רשימת יקבי הגראנד קרו מאזור שאבלי שבבורגון – דומיין לארוש (Domaine Laroche), המייצר כמובן יינות לבנים מזן שרדונה בלבד, כבר בחר בפקקי ההברגה עוד בשנת 2001 והיה אז לראשון מבין יקבי בורגון לעשות כן. הסיבה למעבר היתה רמה גבוהה של פגמים בפקקי השעם בהם עשה היקב שימוש, בין בשל TCA ובין בשל חמצון יתר, עד כדי 10% מכלל הבקבוקים. אתר thedrinksbusiness שב לאחרונה ופנה לבעלי היקב, על מנת לבחון את ההחלטה לעבור לפקקי הברגה במבט לאחור והתשובה שניתנה היתה חד משמעית – גם בדיעבד מדובר היה בהחלטה נכונה. פקקי ההברגה מאפשרים לדברי היקב לא רק תוצאות אחידות, אלא גם ועל כך שמו את הדגש, נותנים אפשרות להפחתת רמת דו תחמוצת הגפרית אותה נהוג להוסיף ליין טרם בקבוקו, כנוגד התחמצנות. בנוסף, הבקבוקים אינם סובלים מאובדן נוזל.

היקב עושה שימוש בפקק הברגה עם פס סגירה מן החומר Saranex, המאפשר חדירה גבוהה יותר של חמצן מאשר האופציה החלופית – Saratin, לדברי בעלי היקב, חדירת חמצן מינימאלית זו דרושה על מנת לאפשר ליין "לנשום". מעניין לציין שמבחינה זו, מדובר בהחלטה הפוכה לחלוטין מן התוצאות שהתקבלו בניסוי שביצע שאטו מרגו.

בבעלות דומיין לארוש ישנו יקב נוסף, בחבל לנגדוק שבדרום צרפת ושמו מאס לה שבלייה (Mas La Chevaliere) וגם שם עברו לאחרונה לפקקי הברגה. בעלי היקב מציינים שהמעבר לפקקי הברגה אינו מהווה בעיה כלל כאשר מדובר ביינות מן הזנים גרנאש ופינו נואר, אך הינו מורכב ובעייתי יותר כאשר מדובר בזן הסירה, באשר פקקי ההברגה עשויים להפוך את הטאנינים שלו לקשים מאוד.