הדתה, בורות וערכים בעזרת היושב בחלל
שנה שנסגרת בסימן חוסר שוויון לקהילות שונות שחיות בישראל וחלק מהמרקם האנושי הזה שקרוי מדינת ישראל. חוסר שוויון לנשים, חילונים, עדות, אולי מפחד החרדים שהילכו השנה לא מעט אימים על היקבים הכשרים השונים, אם בסיפור גיזום העשבייה בכרמים, אם בסיפור של יקב ברקן, אם בסיפור החרמת בקבוקי יין שמיוצרים במפעל פניציה ואם באיומים על יקב פסגות, ירושלים ועוד היד נטויה. נראה שבתעשייה שמטרתה עסקים ושמחה שולטים ביתר שאת הפחד מבורות ומפגיעה בעסקים. נכון זו תעשייה קטנה וכל לקוח חשוב, אבל האם לקוח חשוב יותר מערכים ומוסר? לאן התעשייה הזו צועדת?

השנה היו המון חילופי גברא, חלקם בטונים צורמים מתוך החלטות לא ברורות, חלקם מתוך החלטות פוליטיות (כן, הפוליטיקה עמוק בתוך היין, דורכת לא רק על ענבים), חלקם מתוך רצון לשנות סגנון.

עיתונות היין ומשלח יד
זה התחיל עם הודעה על סגירת מדור היין של ישראל היום עליו היה מופקד יאיר גת ולפתע תחייתו מחדש כעבור זמן לא רב באמצעות רונן פרלמוטר. האחד שמאלני מדי והשני מתאים יותר לרוח בבלפור. פוליטיקה ביין. השנה המשיכה בהודעה של עיתון הארץ על סגירת מדור היין שלו ועימו פרידה (זמנית) מאיתי גלייטמן. דווקא עיתון הארץ שומר על ארשת של יחס אחר לתרבות והנה החלטה תמוהה של צמצום כלכלי שולי הביאה למפח נפש לקוראי המדור ובהם קהילת היין בישראל. מה נשאר? קצת כתיבה טובה ומעניינת, הרבה Copy-Paste לטקסטים של יח"צ ומעט רוח לנשוף במפרשי הספינה הטובעת של עיתונות היין בישראל.

כסאות מוסיקליים ביקבים

היו גם המון חילופי גברא ביקבים ונתחיל דווקא בותיק שבהם, יקבי כרמל. שוב מנכ"ל חדש, נדב ארנס והפעם גם יינן ראשי חדש-ישן, יפתח פרץ ששימש לפני מספר שנים יינן מן המניין חוזר כיינן ראשי ומחליף את ליאור לקסר. מאז רכשה את היקב בשנת 2013 קרן ההשקעות "קדמה קפיטל" מורגשת חוסר יציבות ביקב הזה שלו זכות היסטורית בישראל. כבר הפסקנו לספור את המנכ"לים שהתחלפו ואת בעלי התפקידים שבאו והלכו. נקווה שבשנה הבאה נכתוב רק על היין של היקב ולא על עוד מנכ"ל שהתחלף.

היינן צבי סקייסט עזב את יקב ברקן-סגל אחרי תקופה קצרה יחסית, מנכ"ל יקבי בנימינה תמיר בושניצקי הוחלף גם הוא לאחר תקופה קצרה ואת מקומו תפס אושיק אפריים (יו"ר מפעלי פרי גליל שהיה בעבר מנכ"ל היקב). עוד ביקבי בנימינה, היינן יונתן שוטס מתפקד כיינן ראשי עם עזיבתו של יפתח פרץ.

היינן בועז מזרחי אדם מיקב הרי גליל עזב את תפקידו ואיננו והיינן מייקל אייברי עזב את יקבי רמת הגולן. יוסי אייזקוביץ', יינן יקב מצודה, עזב ובמקומו התמנה אברהם פוזן. היינן דרור אנגלשטיין מונה ליינן יקבי עמק האלה, בתקווה שהוא יחזיק שם יותר מקודמיו. סה"כ ניתן לומר שמסתובבים היום יותר ייננים ישראלים, צעירים, מוכשרים שנסעו ללמוד בחו"ל וחזרו או שלמדו בישראל, אולם היצע המשרות נראה קטן מהנדרש. האם ימצאו את עצמם הייננים פונים חזרה לחו"ל או שיחליפו מקצוע?

נפרדים ממשה ספאק ז"ל
אם כבר תרומה לתעשיית היין הישראלית, אחת הידיעות העצובות השנה היו לכתו של משה ספאק ז"ל שיש שהגדירו אותו שר החוץ של תעשיית היין הישראלית. אדם שעשה רבות עבור התעשייה הישראלית בתחרות טרה וינו שהיה ממקימיה ועבור הפצת שמה הטוב של ישראל בעולם תוך יצירת קשרים הדוקים עם נציגי התעשייה העולמית. בתחרות טרה וינו, מחלתו כבר הראתה את אותותיה ובחודש יולי האחרון הריש המתגלגלת שלו לעולם נדמה.

ישראלים אוהבים תחרויות

פרס ירדן של יקבי רמת הגולן חזר ועולם חובבי ומקצועני היין היה כמרקחה. הזוכה המאושרת הייתה מור ברנשטיין, סומליירית ומדריכת יין. היא כבר דמות מוכרת בעולם היין הישראלי ואין לדעת במה זכייה זו תתרום לה באופן אישי מלבד הפרס. ובכל זאת טוב מאוד שיש פרס כזה המעודד אנשים להעמיק את ידיעותיהם ומציב אתגרים בפני אנשי עולם היין על רבדיו. בצד זה מעניין להזכיר גם את יוסי בן אודיס, בעל מסעדת הטרקלין אשר הוכתר השנה בתחרות שנערכה ברוסיה הסומליה הטוב בעולם. בזכות זכייתו נראה את אולימפיאדת המסעדנות הבאה WFRS cup מתרחשת בישראל. מדובר באיש שעושה רבות למען היין הישראלי מזה שנים ומגיע לו על כך שאפו.

כרמים והמועצה לגפן היין בישראל
שטף הודעות מ"המועצה לגפן היין בישראל" בישר בתחילת מרץ שמשלחת שביקרה בצרפת הביאה דוגמאות של חומרי ריבוי לארץ אבל מפח נפש בצידה, היא כשלה היות והדוגמאות נמצאו נגועות בוירוס חדש "וירוס פינו גרי". עוד לא הלך וירוס קיפול העלים והנה אחד נוסף. אגב, הוא כבר התפשט ברוב חלקי עולם היין מאוסטרליה ועד ארה"ב ותרופה אין. במאי שוב הודעה על מציאת מקור לחומר ריבוי נקי מדרום אפריקה (חברת Vititech). נעשו מאמצים גדולים, זה ברור אולם לפי הערכות חומר הריבוי יהיה זמין לקראת 2020-2021, כלומר לקראת שנת שמיטה. כשהכל איטי ומסורבל... אין וודאות אבל כרגיל בישראל, לא היה כלום ולא יהיה כלום. מוכר לכם? מגמה הולכת ונמשכת. ובכלל אין אלא לתהות על מעמדה הנוכחי של המועצה – האם יש לה בכלל תפקיד? מהו תקציבה ולמה הוא לא מופנה להגברת תרבות שתיית היין בישראל? יש בה עוד צורך, או שאת מעט תפקידיה יכולים לעשות גופים אחרים ויעילים יותר?

עוד בכרמים, הבציר השנה החל מוקדם מהצפוי אבל לא רק בישראל, בחלקים נרחבים בעולם הבציר הוקדם השנה עם מעט נזקי מזג אוויר. בבורגון שבצרפת צפויה להימשך גם השנה המגמה שהחלה בשנה שעברה אחרי מספר שנים קשות וצפוי יבול יפה. אחד היתרונות של הבציר המוקדם הוא הפחתת ההשפעה של וירוס קיפול העלים המונע או מפחית פוטוסינטזה בשלב מאוחר של ההבשלה. יתרון אחר הוא בכך שרוב הענבים ייבצרו לפני השנה החדשה וחגי ישראל לא ישמשו גורם מגביל.

הדרה בשם הביזנס
נראה שיקב ברקן לא ממש הצליח לצאת מהסבך שכפה על עצמו תוך מכירת נפשו לבד"צ העדה החרדית והרחקתם של עובדים ממוצא אתיופי מקווי הייצור. היה רעש, היו הודעות הזויות לתקשורת, העובדים בינתיים ביקב, בינתיים... ולסיפור נותר טעם רע מאוד.

יקב אחר שנתקל בדרישות בד"ץ העדה החרדית, הוא יקב פסגות. יקב פסגות הוציא לשוק יינות עם תווית 70 למדינת ישראל, אלא שבבד"ץ לא אהבו את הציונות שנפלה על היקב והיקב כיסה במדבקה את חתימת הבד"ץ. יש שיאמרו, שהיה זה צעד אמיץ שבו העדיף היקב את הציונות על הבד"ץ. יש שיאמרו שמדובר בפחדנות בכך שהבקבוקים לא הוצאו לרשתות כפי שהם. שוב תכתיבים ממי שאפילו בשביל לגבות מהם מיסים היה צריך ללכת לבית משפט.

אחד שלא נכנע לתכתיבים של בד"ץ העדה החרדית מגיע דווקא מגזרת חובשי הכיפות הסרוגות בדמותו של אל"מ במיל' ארז וינר, מנכ"ל יקבי ירושלים. וינר בדק אפשרות קבלת הכשרות שלהם ביקבי ירושלים, אולם לאחר שהעלו דרישות שונות הראה להם את הדלת החוצה.

אם אין די שבמרבית מוצרי המזון הנושאים את תו הכשרות הזה, מגולם מחיר התו במחיר המוצר, במקום שהרבנות תהלך אימים על בד"צ העדה החרדית ההיפך קורה וכך ארגון פרטי, אנטי ציוני ובעל תחליפים רבים (כיום רשומים כ 11 בד"צים אחרים) מהלך אימים על כולם.

לו הייתי פיראט גם אני הייתי מזקק
אם כבר חרדים, אז בואו נזכיר לרגע שהשנה האחרונה מסתמנת כשנתן של המזקקות הפיראטיות בישראל. יודעי חן מספרים כי בשנה החולפת נרכשו אלפי מזקקות פרטיות קטנות, מרביתן על ידי יהודים חרדים שרוצים לייצר לעצמם מיני זיקוקין. יקבים עושים את זה הרבה באין רואה, אבל אנשים פרטיים? האם אין די באסונות הקשורים בצריכת אלכוהול מפוגל מבלי שאנשים חסרי ידע יתחילו כעת לסכן את הסביבה תוך הפעלת מזקקות בבית?

לא שותים יין אבל לומדים יין

מקומם של לימודי היין בישראל הולך ותופס תאוצה. נכון, לא כמו מכונית מירוץ ובכל זאת. השנה הסתיים המחזור הראשון של לימודים אקדמיים לתואר שני בפקולטה לחקלאות, ביקב שורק ובמכללות אוהלו ותל חי ממשיכים ללמד עשיית יין ועכשיו גם באיש הענבים נפתח קורס להכנת יין. אנשים שמכינים יין הופכים מהר לשגרירים טובים לשתיית יין לא רק בשם עצמם כי אם בשם כל הסובבים אותם. הרחבה איטית ומבוקרת של מעגל אוהבי היין בישראל בזכות לימודי יין. רעיון לא רע בכלל.

איש השנה
כשחשבתי מיהו איש השנה שלי מצאתי שאין מדובר באיש אלא במשפחה. משפחת שקד. למה? למרות המריבות בישראל למי ניתנת הזכות לגייר, הם הצליחו לגייר את הנזירה הכחולה היחידה הידועה בעולם ושוב להוביל בגאונות את שוק היין בישראל. הם עשו זאת בעבר עם מאות אלפי בקבוקים של גאטו נגרו, מיליוני בקבוקים של קאווה ועכשיו מיליון וחצי בקבוקים בשנה של Blue Nun. לכו לשופרסל למשל ותמצאו בקבוקים שלידם מופיעה נזירה חביבה ומתחתיה השלט "כשר". גיור כהלכה למריה פון כהן. הם יודעים לשווק, הם יודעים למכור והם באמת ובתמים יודעים לשלוט בכוחות השוק.

יקב השנה
נראה שהמהפכה אותה הוביל ערן פיק ביקב צרעה הושלמה. מיקב שהקים רוני ג'יימס וזכורים בו יינות אחרים מאלו המופיעים כיום, 10 שנים לאחר לכתו, היו בבחינת תהליך שסופו הפיכת היקב לאחד מהיקבים הטובים ביותר בישראל היום. בראשו עומד היינן והמנכ"ל ערן פיק יחד עם צוות שבלעדיו וודאי לא היה מוביל את היקב למקום בו הוא מצוי היום. מעבר להכרה המקומית וההקפדה על יצירת יינות מהאזור בו הוא נמצא, הוא גם זוכה להכרה בינלאומית ורק לפני כשבוע התבשר על זכייתו ב 4 כוכבים, הציון הגבוה ביותר הניתן ליקב במדריך של יו ג'ונסון. יקב עקבי המציג מצוינות וצנעה.

לסיום, אאחל לכולנו, שנה טובה, שנה ברוכה, בציר משובח ושהשנה הבאה תהווה שנת מהפך, שנה שווה.