צילום מאתר foter.com
התאור "קרו בורז'ואה" היה שגור בפי יצרנים וסוחרים בבורדו כבר לפני מאות בשנים ואולם רק בשנת 1932 נערך לראשונה סיווג רשמי של יקבים איכותיים במדוק שבבורדו, אשר אינם משתייכים לחמשת דרגות האיכות המפורסמות של קלסיפיקציית 1855. המטרה היתה בעיקרה שיווקית, לנוכח המצב הקטסטרופלי שבו מצוי היה שוק היין העולמי לאחר מלחמת העולם הראשונה. אותו סיווג כלל כמה מאות יצרנים מאזור המדוק וחולק לשלוש דרגות איכות, אולם לא ממש תפס בקרב ציבור הצרכנים, אפשר שהיה זה משום שלא קיבל מעולם את הכרת משרד החקלאות הצרפתי.
שלושים שנה מאוחר יותר, כאשר איגוד היצרנים של קרו בורז'ואה החליט להחיות ולחדש את עצמו, נמצא שיותר משלוש מאות מן היקבים שנכללו ברשימה הראשונית נטמעו בינתיים לתוך בתי יין אחרים, או שהמירו בינתיים את גידול הענבים בגידולים אחרים. הדבר חייב כמובן ארגון מחדש ולמעשה מן היסוד של רשימת היקבים. בשנת 1979 הוכר סיווג Cru Bourgeois רשמית על ידי האיחוד האירופי, בתנאי שיקבל הכרה גם מצד הממשלה הצרפתית. גם הכרה זו הגיעה לבסוף, בשנת 2003 וכך נוצר רשמית סיווג של 247 יקבים מאזור המדוק (מתוך 490 שהגישו מועמדות) ואשר חולקו לשלוש דרגות איכות: 9 יצרנים בדרגת Cru Bourgeois, עוד 87 יצרנים בדרגת Supérieurs Cru Bourgeois ו 151 יצרנים בדרגת Crus Bourgeois Exceptionnels. הקריטריונים לסיווג היו טרואר, טכניקות ייצור, בקרת איכות והיסטוריה.
אולם הסיווג הרשמי החדש לא נותר על כנו זמן רב. חיש מהר התעוררו טענות ומענות ואף חשדות לאי סדרים ושחיתות באשר לקביעת ההשתייכות לדרגות הסיווג השונות. עיקר הטרוניה היתה על כך שחברי ועדת הסיווג היו משוחדים, בין היתר על סמך העובדה ששלושה מתוך 18 חברי ועדת הסיווג היו בעצמם יצרני קרו בורז'ואה. הוויכוחים גררו עמם הליך משפטי, אשר תוצאתו היתה ביטול הסיווג של 2003 ביחס ל 78 בתי השאטו אשר ערערו על הסיווג המקורי וקריאתו של בית המשפט ללשכת המסחר של בורדו לערוך סיווג מחודש, אשר יעמוד לרביזיה אחת ל 12 שנה. השימוש בסיווג "קרו בורז'ואה" נמשך אמנם חרף הסכסוך המשפטי המתוקשר ופרישת היקבים ובשנת 2014 אף אושר סיווג מחדש הכולל 278 יקבים, ואולם מאז אותה פסיקה הועם זוהרו של סיווג זה במידה רבה מאוד ונראה ששוב, ממש כמו לאחר הסיווג הרשמי הראשוני, קרו בורז'ואה מתקשה להתרומם.
צילום מאתר foter.com
לאחרונה ומתוך הכרה שנדרש שינוי דרך, החליטו היצרנים שנותרו חברים בסיווג לנסות ולהחיות את הקלסיפיקציה של יקבי מדוק שוב, בפעם השלישית. 78% מן החברים הצביעו בחודש ספטמבר האחרון הצבעה עקרונית ביחס לסיווג מחודש, העתיד להיכנס לתוקפו בשנת 2020 ואשר יהיה מבוסס על קריטריונים של איכות, מוניטין ולראשונה בכלל באזור היין של בורדו – גם על סטנדרטים סביבתיים של קיימות. יצרני הסיווג יידרשו גם לראשונה לשתף את המועצה באשר למדיניות המחירים, ההפצה והשיווק שלהם. כללי הסיווג החדשים אמנם טרם סוכמו עד תום ואולם ניתן כבר לומר שמעבר לשינוי בקריטריונים יהיו בהם חידושים נוספים. אחד מהם יהיה שחברים בקרו בורז'ואה יהיו רשאים לעתור להעלאת סיווגם לדרגות האיכות הגבוהות ביותר, תוך שבמסגרת בקשתם יידרשו לא רק להצדיק את ההעלאה המבוקשת בדרגה ולציין מדוע הם ראויים להיכלל בסיווג גבוה יותר, אלא גם לפרט את האופן אשר בו בכוונתם לשפר את איכות יינותיהם בעתיד. כמו כן, המשתייכים לשתי דרגות האיכות הגבוהות – סופריור ואקספיונל יידרשו להגיש בקשה מחודשת להשתייכות לדרגות אלו מדי חמש שנים.
בעוד שניסיונות קודמים לעריכת רביזיה בכללי הקרו בורז'ואה עוררו ויכוחים וכשלו, נראה שהפעם, לנוכח הרוב הגדול שתמך בהצעה, הסיכויים לעדכון כללי הסיווג נראים טובים ואולי כך הדבר גם באשר לסיכוייה של הקלסיפיקציה לשוב ולתפוס מהפן המסחרי. מחיריהם של יינות קרו בורז'ואה נעים בדרך כלל בין 15 ל 30 אירו. השווקים הצומחים ביותר בשנים האחרונות מבחינתו של סיווג זה הם סין וארה"ב. החברים בסיווג מחויבים להציג את יינותיהם מכל בציר לטעימה עיוורת הנערכת על ידי חבר שופטים, כאשר הטעימה מתבצעת בדרך כלל כ 18 חודשים לאחר הבציר ורשימת המאושרים, תרתי משמע, משוחררת בסתיו, כשנתיים לאחר הבציר. קרו בורז'ואה הינו בעל חשיבות מיוחדת בתתי האזורים של בורדו Moulis ו Listrac, שם הסיווג מייצג 85% ו 66% מהייצור הכולל, בהתאמה. באזור Pauillac וב St-Julien לעומת זאת סיווג הקרו קלאסה של 1855 הינו משמעותי בהרבה ואילו קרו בורז'ואה מתייחס רק לכ 10% ו 15% מן הייצור, בהתאמה בין האזורים.
