טיילתי בלא מעט אזורי יין קסומים ברחבי העולם, חלקם ידועים ומפורסמים יותר וחלקם פחות. ובכל זאת, אינני זוכרת את עצמי כה נפעמת מהפרטים הטכניים, הנוף ומעיצוב היקב כפי שהייתי כאשר הגעתי ליקב זה. אני אמנם כותבת במדור יין ולא במגזין עיצוב, אבל לפעמים 'הבית', החוויה ומקור היין חשובים לא פחות מהיין עצמו.

ביקור לפני כחודש ביקב ארינזנו (Arinzano) בנאברה בספרד בהחלט גיבש את דעתי בנושא. ומדובר ביקב שאינו ידוע במיוחד, כך שזו בהחלט הייתה הפתעה נעימה מבחינתי והייתי רוצה לשתף אתכם בבשורה.

נאברה, השוכנת בצפון-מזרח ספרד, היא אחד מאזורי היין הפחות מהוללים בספרד. היא סובלת מהעובדה ששכנתה, לה ריוחה, זוכה לכל תשומת הלב ויחסי הציבור, ונבארה, שחוץ מלהיות מפורסמת בזכות יינות הרוזה שלה, שנים סבלה מחוסר תשומת לב ליינות האיכות שבאים משם. בשנים האחרונות ניכרת עליה בהשקעות באזור ולא מעט יקבים מייצרים שם יינות נפלאים בתמורה מדהימה לכסף.

אחוזת יקב ארינזנו הנחשבת לבין הטובים בנאברה כולה, ממוקמת בעמק עצום, בלב שטחים עמוקים המוגנים מהרי הפירינאים וכל האחוזה מחולקת על ידי נהר האגה (Ega). מרבית הכרמים ממוקמים במיקום אסטרטגי ואידיאלי ביותר, עם מיקרוקליימט מדהים, המוגן ע"י הרי הפירינאים ובזוויות תלולות שמאפשרות חשיפה מקסימלית לשמש. האחוזה המדהימה מוקפת בכ 3.5 קילומטרים רבועים מכרמי היקב, שכולם בבעלותם המלאה. שליש מהכרמים נמצאים תחת הגדרת "וינו דה פגו" (Vino de Pago) תו תקן (שנוצר בשנת 2003) המצביע על רמת האיכות הגבוהה ביותר בספרד, עם חוקים נוקשים בהרבה מה DOCa המוכר יותר. רק 13 יקבים בספרד כולה זכו בהגדרת איכות זו, חלק מכרמי ארינזנו ביניהם. אחד הקריטריונים להכנס לדרוג הוא היות היינות מכרמים יחידניים בלבד.

זו הייתה משימה לא פשוטה למצוא את האחוזה. לא ניתן להכניס את הכתובת המדוייקת לג'י.פי.אס. אחרי שירדנו מהכביש הראשי שמגיע מריוחה, לפי ההוראות שניתנו לנו, צריך לרדת לשביל עפר בין, כרמים, עצים, זרמי מים ואפילו כמה חיות בר. כל הדרך שמרתי על האמונה שלמרות הדרך הלא ברורה, בסופו של דבר אגיע למחוז חפצי... למרות שבזכות היופי מסביב, לא היה לנו כל כך משנה לאבד את הדרך. בסופה של הדרך, התגלתה לפנינו האחוזה, ממש כמו מקום מיסתור בין מרחבים עצומים ירוקים. האחוזה קסומה ביותר, נראת כמו כפר קטן, אפילו כנסייה קטנטונת יש שם. המקום מבודד לחלוטין וברגע שמגיעים לשם, ישנה תחושה באוויר שהגעת לסוג של גן עדן, שקט שלווה, מוקפת בהרים וכרמים ורשרושי מים זורמים. תענוג.

האחוזה הוקמה עוד במאה ה 11 ועברה ידיים של אצילים שונים הקשורים בבית המלוכה הספרדי שהשתמשו במקום כארמון מפלט או כאחוזת קיץ להנות מהנוף המשגע. במאה ה 19 ניבנתה הכנסייה הקטנה, כשהיא מוקדשת לסיינט מרטין דה טורס, הקדוש הנוצרי של הייננות (כן, כן יש גם קדוש כזה). מעט זמן אח”כ האצולה הספרדית התרסקה והאחוזה ננטשה. בשנת 1988 משפחת צ'יביטה (מבעלי יקב צ'יביטה הממוקמם דרומית יותר בנבארה ויצרני יינות גראן פאודו המוכרים היטב בארץ כנותנים תמורה נהדרת לכסף) גילו את האחוזה והחליטו להחיות אותה ואת הכרמים שנזנחו. הם גם חידשו את המבנים ההיסטורים ובנו יקב מודרני ומרשים ארכיטקטונית! את האחוזה עיצב ותיכנן רפאל מונאו, הארכיטקט הספרדי היחיד שזכה בפרס פריצקר לאדריכלות. והתוצאה בהחלט מרשימה.

ערכנו סיור מושקע בכל אחד מהבניינים המרשימים והאותנטים, כולל בבית הארחה והכנסייה. היקב הוא בהחלט בין המרשימים שראיתי. מונאו עיצב את היקב בצורה שמרגישה קצת כמו טיול ביער, הוא נבנה תוך חשיבה ירוקה עם שימוש רב בעץ ומרחבים. כדוגמא, במקום ללכת בין חביות העץ בהם משתבחים היינות, נבנה גשר עץ גבוה ועוצמתי משם ניתן לראות את כל “הנוף”. מראה משובב נפש, ממש כמו ללכת בין עצים ביער, רק שבמקום עצים ישנם חביות. זהו יקב בעל עיצוב מאוד מודרני אך מרגיש אותנטי השומר על אופי ייחודי ומשדר המון עוצמה. מרשים ביותר. על זה נאמר - צריך לראות בשביל להבין.

לאחר סיור מרשים ביותר הגענו לחדר הטעימות האלגנטי והמואר. התיישבנו בשולחן מזמין ביותר מול קיר זכוכית הצופה על ההרים, הכנסיה הקסומה, הכרמים, הפרדסים ושטחים ירוקים רחבי ידיים. בכל הכנות, אני חושבת שלערוך טעימת יין אחרי סיור מרשים מול נוף עוצר נשימה שכזה, קשה מאוד שלא לתת ציון לשבח ליינות המיוצרים ביקב. אולם כאשת מקצוע, אתן את רשמיי הבלתי משוחדים על חלק מהיינות שטעמנו. 

צ'יביטה שרדונה 2010

לא רגיל לטעום שרדונה מהאזור הזה בעולם והלבנים היחדים שהיקב מייצר הנם שרדונה. מדובר ביין שיושן כ 6 חודשים בחביות עץ ולמרות העץ הוא מאוד נקי וטהור. שרדונה מאוזן, פירותי, לטעמי היה חסר מעט חמיצות אבל בהחלט לא רע בשביל יין שצריך להיות מתומחר בכ 60-50 שקלים.

צ'יביטה שרדונה סדרת (קולאקסיון) 125

שרדונה עשיר מעוגל ועוצמתי שבילה 11 חודשים בחביות עץ. ארומות של חמאה ווניל ומעט פירותיות שכה אופיניים לשרדונה. בפה למרות עוצמתיות העץ, יש בו משהו מרענן עם טעמי תפוח ופרי הדר מרעננים. שרדונה מצויין אבל בשביל כ 180 שקלים אני לא בטוחה שאין שרדונה טובים ממנו.

צ'יביטה מרלו 2008

יין זה יוצר מכרמים שגודלו בצורה אורגנית וגם תהליך הייצור. זהו מרלו בעל גוף בינוני וטעמי פרי זועקים ממש, בעיקר שזיפים שכה אופיניים לזן. טעמי פרי הללו הפתיעו אותי לטובה בגלל גילו של היין, שישה חודשים בחביות עץ נתנו לו מעט גוף. יין נקי, עשוי היטב אבל לא משהו לכתוב בשבילו הביתה. הוא נמכר ברחבי בעולם בסביבות 100 שקלים לבקבוק.

ארינזנו, וינו דה פגו 2006

זה היין שממש עשה לי את זה! עשוי 75% טמפרניו ו35% מרלו. השביח 14 חודשים בחביות עץ. האף התפוצץ ממש מפרחוניות ופירותיות נהדרת וניתן היה לדמיין את עוצמת הטעמים. ואכן, בטעימה הראשונה של היין קשה לעקל את טווח הטעמים הרחב אך הקטיפתיות שלו בלטה מיד ועטפה את החיך בצורה שרוצים מיד לקחת עוד לגימה. יין עוצמתי ביותר ובו זמנית גם כל כך מעודן וקטיפתי שאפשר להבין מדוע הוא זכה בתו התקן של וינו דה פגו. מחיר לצרכן אינו זול, בסביבות 250 שקלים, אך בהחלט שווה את החוויה לטעמי.